לא
כתבתי כאן המון זמן...הפכתי לחילונית לפני יותר משנה, בעצם לא הפכתי... זה שחק ושחק המון זמן עד להבנה הסופית שכנראה אני חילונית.....עזבתי את הבית, הכרתי חילונים, לא כל כך הרגשתי צורך לשתף כאן כי נכנסתי לעניינים, וחייתי בשנה הזו בתוך בועת חילונים..רוב הזמן פשוט היייתי מחוברת שם (כאמור, רוב הזמן).. כמובן שיידעתי את ההורים ואת האחים והאחיות בזמנו (ובהתחשב בעובדה שבלי עין הרע אנחנו משפחה ברוכת ילדים זה היה פרוייקט לא קטן שהצריך כמובן כוחות...) המשפחה מצד האמא שלי מאד חרדים, ומכיוון שאימי ביקשה בתחינה שלא אספר להם, שמרתי את זהותי החדשה...לא מתוך רצון כמובן אלא מתוך כבוד (תוך הבנה שמעולם לא אסיים להקדיש חלקים כ"כ נכבדים מחיי/מאישיותי כדי לכבד אותם...) כמובן שבאופן אוטומאטי התנתקתי במידה מסויימת מהמשפחה המורחבת ותמיד כשדיברתי עם בנות דודותי תהיתי אם הן יודעות...היתה לי תחושה שכן אבל אחיותי דיווחו שאף אחד לא יודע....לא שאלתי אותן אם הן יודעות כי אם הן לא יודעות וככה הן יגלו אימי תתבייש, זוכרים? היום גיליתי שכולם יודעים, מזמן.... מעניין, אמרו לי שאחד הדודים אמר שעד שאחטוף סטירה אם אמשיך לבחור בחיי החילונים הנפשעים ורק אז אחזור..דודה אחרת אמרה שאין לה ספק שבמקום אמא שלי היא היתה מתה....דוד אחר סתם ריחם עלי אבל רובם הגיעו למסקנה שאין ספק שמשהו העביר אותי מדעתי למרות שאחרי הכל מתאים לי להפוך לכזו... אהה איכשהו שמעתי, שהזעזוע אחז את משפחת בעלה של בת דודתי כאשר אחת הבנות (צדיקה רצינית, מאד מאד מוצלחת ואינטיליגנטית) ירדה לשאול החילוניות..(מנקודת מבטי, גם בתור דוסית לא קלטתי אף פעם איך אין להם צל של ספק שאולי זה בעייתי/אולי משהו כאן מסריח שחייבים לשאול ומראש להגיע לתשובה מסויימת, ואולי גם בתור מוסלמים הם היום חושבים שדתם הכי נכונה, אבל קלטתי שכנראה אני עשוייה מזן אחר כי הם פשוט לא מסוגלים לחשוב ככה..) האמת שבעזרת השם מחר אחי מתחתן ..וכל מפגש משפחתי כזה מחזיר אותי קצת אחורה..ועכשיו כשכולם יודעים שאני יודעת שהם יודעים, המיסיון יתחיל לעבוד בקדחתנות אני יודעת שעכשיו כמה נשמות טובות מהמשפחה מתכננות להתלבש עלי ע"מ להציל אותי. ינסו להחדיר לי שחוץ מזה שאני טועה, חוץ מזה שאענש קשות, שזה לא כ"כ עובד להם, פשוט אני הולכת לקראת חיים אכזריים בעולם החילוני המושחת בו כל הגברים בוגדים ובו אנשים נטולי כל מידות וערכים. אני במקום אחר כבר...עדיין מכאיב לי שאף פעם לא אוכל לדבר איתם ממקום שווה, שאף פעם לא יבינו שאני יכולה לחשוב שונה, אבל מציק גם הלוחמה הפסיכולוגית הזו..הרי אני גם בנ"א ואני לא רוצה לשמוע נאומי הפחדה, תגידו, הרי בנ"א בנויים בצורה שנאומים יכולים לחלחל לתוכם ולגרום להם רע ללא קשר לאמונות שלהם....בטח תגידו שהדרך היחידה להתמודד בטוב זה להתנתק..אני יודעת
קלטנו מהר מאד שתמיד יסתכלו עלינו בהתנשאות ולעולם לא נוכל לנהל דיון שווה בשווה על דרכינו...ואת המחיר הכואב של ההתנתקות (במידה מסויימת) שנשלם כדי לחיות את חיינו בשקט. אולי אינני צריכה לשפוט אותם. רוב בנ"א פשוט לא חושבים למה הם חיים דרך מסויימת אלא ממשיכים בדרך בה נולדו. וכל חברה מסתכלת על אנשים היוצאים ממנה בהתנשאות. אבל אולי דוקא בחברה הדתית ההבנה שיכולה להיות דרך שונה איננה יכולה להתקיים? אז...המשפחה המורחבת יודעת, נגמר הקונפליט של לשחק בשביל אמא או לשקר ולסבול, זו הקלה עצומה... למרות שעדיין אצטרך לידם להיראות כמו שהם רוצים... אז מחר, אדפוק את תחפושת השמלה השחורה והצנועה למרות שארגיש מחופשת, והרבה פחות מושכת..אבל כולם יידעו שזה בשבילם סתם רציתי לשתף....
כתבתי כאן המון זמן...הפכתי לחילונית לפני יותר משנה, בעצם לא הפכתי... זה שחק ושחק המון זמן עד להבנה הסופית שכנראה אני חילונית.....עזבתי את הבית, הכרתי חילונים, לא כל כך הרגשתי צורך לשתף כאן כי נכנסתי לעניינים, וחייתי בשנה הזו בתוך בועת חילונים..רוב הזמן פשוט היייתי מחוברת שם (כאמור, רוב הזמן).. כמובן שיידעתי את ההורים ואת האחים והאחיות בזמנו (ובהתחשב בעובדה שבלי עין הרע אנחנו משפחה ברוכת ילדים זה היה פרוייקט לא קטן שהצריך כמובן כוחות...) המשפחה מצד האמא שלי מאד חרדים, ומכיוון שאימי ביקשה בתחינה שלא אספר להם, שמרתי את זהותי החדשה...לא מתוך רצון כמובן אלא מתוך כבוד (תוך הבנה שמעולם לא אסיים להקדיש חלקים כ"כ נכבדים מחיי/מאישיותי כדי לכבד אותם...) כמובן שבאופן אוטומאטי התנתקתי במידה מסויימת מהמשפחה המורחבת ותמיד כשדיברתי עם בנות דודותי תהיתי אם הן יודעות...היתה לי תחושה שכן אבל אחיותי דיווחו שאף אחד לא יודע....לא שאלתי אותן אם הן יודעות כי אם הן לא יודעות וככה הן יגלו אימי תתבייש, זוכרים? היום גיליתי שכולם יודעים, מזמן.... מעניין, אמרו לי שאחד הדודים אמר שעד שאחטוף סטירה אם אמשיך לבחור בחיי החילונים הנפשעים ורק אז אחזור..דודה אחרת אמרה שאין לה ספק שבמקום אמא שלי היא היתה מתה....דוד אחר סתם ריחם עלי אבל רובם הגיעו למסקנה שאין ספק שמשהו העביר אותי מדעתי למרות שאחרי הכל מתאים לי להפוך לכזו... אהה איכשהו שמעתי, שהזעזוע אחז את משפחת בעלה של בת דודתי כאשר אחת הבנות (צדיקה רצינית, מאד מאד מוצלחת ואינטיליגנטית) ירדה לשאול החילוניות..(מנקודת מבטי, גם בתור דוסית לא קלטתי אף פעם איך אין להם צל של ספק שאולי זה בעייתי/אולי משהו כאן מסריח שחייבים לשאול ומראש להגיע לתשובה מסויימת, ואולי גם בתור מוסלמים הם היום חושבים שדתם הכי נכונה, אבל קלטתי שכנראה אני עשוייה מזן אחר כי הם פשוט לא מסוגלים לחשוב ככה..) האמת שבעזרת השם מחר אחי מתחתן ..וכל מפגש משפחתי כזה מחזיר אותי קצת אחורה..ועכשיו כשכולם יודעים שאני יודעת שהם יודעים, המיסיון יתחיל לעבוד בקדחתנות אני יודעת שעכשיו כמה נשמות טובות מהמשפחה מתכננות להתלבש עלי ע"מ להציל אותי. ינסו להחדיר לי שחוץ מזה שאני טועה, חוץ מזה שאענש קשות, שזה לא כ"כ עובד להם, פשוט אני הולכת לקראת חיים אכזריים בעולם החילוני המושחת בו כל הגברים בוגדים ובו אנשים נטולי כל מידות וערכים. אני במקום אחר כבר...עדיין מכאיב לי שאף פעם לא אוכל לדבר איתם ממקום שווה, שאף פעם לא יבינו שאני יכולה לחשוב שונה, אבל מציק גם הלוחמה הפסיכולוגית הזו..הרי אני גם בנ"א ואני לא רוצה לשמוע נאומי הפחדה, תגידו, הרי בנ"א בנויים בצורה שנאומים יכולים לחלחל לתוכם ולגרום להם רע ללא קשר לאמונות שלהם....בטח תגידו שהדרך היחידה להתמודד בטוב זה להתנתק..אני יודעת
קלטנו מהר מאד שתמיד יסתכלו עלינו בהתנשאות ולעולם לא נוכל לנהל דיון שווה בשווה על דרכינו...ואת המחיר הכואב של ההתנתקות (במידה מסויימת) שנשלם כדי לחיות את חיינו בשקט. אולי אינני צריכה לשפוט אותם. רוב בנ"א פשוט לא חושבים למה הם חיים דרך מסויימת אלא ממשיכים בדרך בה נולדו. וכל חברה מסתכלת על אנשים היוצאים ממנה בהתנשאות. אבל אולי דוקא בחברה הדתית ההבנה שיכולה להיות דרך שונה איננה יכולה להתקיים? אז...המשפחה המורחבת יודעת, נגמר הקונפליט של לשחק בשביל אמא או לשקר ולסבול, זו הקלה עצומה... למרות שעדיין אצטרך לידם להיראות כמו שהם רוצים... אז מחר, אדפוק את תחפושת השמלה השחורה והצנועה למרות שארגיש מחופשת, והרבה פחות מושכת..אבל כולם יידעו שזה בשבילם סתם רציתי לשתף....