מה שגרוע בכל הסיפור של "פשעי אוסלו" הוא קטע ההסתרה וההסתה.
ברמת העיקרון, הסכמי אוסלו אינם הסכמים רעים כלל ועיקר, ועובדה שככל שביבי
מבדבר בגנותם, הוא לא דאג לשנותם ולא דאג להפרם.
זה שהוא הנחיל את המילה "פשעי", לא הופך את ההסכמים הללו לרעים. נ ק ו ד ה .
אבל מה מפתיע בסיפור הזה? והלוא ביבי הוא אמן הסיסמאות הקצרות שתופסות.
מה שבאמת גרוע, זה שהציבור אינו טורח לבדוק במה באמת מדובר, ובמקום זאת,
מעדיף הציבור לאמץ את המושג "פשעי אוסלו" - כאשר התקווה היא "שהמבין יבין",
שהסכמים אלה הם רעים - מבלי לשאול שאלות מיותרות.
והנה, בא האדון "הדוד סם", ומדבר על "עסקת המאה".
אפשר להקשיב לדבריו ולהתרשם מה"מעוף", אבל אפשר גם להיכנס לעובי הקורה,
וללמוד מה בדיוק נרשם בהסכמי אוסלו ומה נרשם שם.
בדיקה מעמיקה תלמד, שאין הבדלים רבים במיוחד בין "פשעי אוסלו" לבין עסקת המאה,
ובכל מקרה, ההבדלים שבכל זאת קיימים ביניהם אינם דווקא "לטובת היהודים", דווקא מנקודת המבט השגויה, ש"החדש עדיף" לנו.
לסיכום, אוכל ללמד כאן על ההבדלים שבין הסכמי אוסלו לבין עסקת המאה, אבל
לפני שהמלעיזים יאמרו ולו מילה אחת, הייתי ממליץ לכולם לנסות ולהגיע לבד
למידע הרלוונטי: המידע זמין, אבל משום מה, הורגלנו להאמין לשטות הבוטה, שמה
שסוכם באוסלו אינו אלא שורה של "פשעים".
מעניין מי הנחיל זאת לציבור, ומיהו הציבור "שקנה זאת".
