לא שמנה

[btl]

לא שמנה

בתוכנית השידוכין והכרויות ברדיו איזוטרי, זניח ולא חשוב באחת התחנות שעל הסקלה,חוזר הריטואל הקבוע שחוזר על עצמו שוב ושוב, חזור ושוב. מגיש התכנית שואל את העולה לשידור מה המראה החיצוני המועדף עליו. יש רבים שטוענים שאין להם הגדרה ממשית אבל וכאן אני מדגיש אבל "שלא תהיה שמנה" או "אין לי כלום נגד שמנות אבל שלא תהיה שמנה". יש רבים שיטענו זאת הישר ומיד. הריטואל הזה כאמור חוזר הלוך ושוב, ואני שואל כאן היום, למה ומדוע, הכיצד ולמה, האם הנשים השמנות פשעו וחטאו? מדוע נוצר להן שם רע כל כך? האם אנו חיים במדינה פאשיסטית טוטליטרית, ומה עם הפלורליזם התרבותי ושאר עקרונות דמוקרטיים? ולסיום סיומת אני שואל האם הגורל עיוור, האם מעשים קורים לנו סתם כך?

 

[השמנה]

תשמע...תראה...

העניין הוא העדפה.. כל אחד מעדיף מראה מסויים ויכול וזכותו לבחור.. החכמה היא אם מישהו או מישהי מוצאים חן בעייניך, האם המראה ישנה??? גם האנשים שנמצאים כאן בעלי העדפה מסויימת, לכל אחד ואחת יש את המראה שמועדף עליו/ה וזה ממש בסדר, אחרת היה מה זה משעמם לא????

 

[sunflowers]

כן, זה שווה תשומת לב,

אכן שמתי לב לא פעם לתופעה הזו. אפשר לראות אותה גם במודעות היכרויות בעיתון. אם יש דבר אחד שיחזור על עצמו, זה "לא שמנה". גם אם מאמינים כי כל אחד שכותב את זה מאמין באמת ובתמים כי זו העדפתו (וזה כמובן מותר לו/לה), המונח "שמנה" כשלעצמו הוא כל כך לא חד משמעי, שנראה לי שלא פעם האנשים יורים לעצמם ברגל. כמו רבים מבעלי משקל עודף, גם אני נהגתי (ונוהגת) "להזהיר" לפני פגישה עיוורת במה מדובר. בדר"כ, בפגישה או לאחריה, מובהר לי שלא לזה האדם התכוון כשהוא אמר/כתב "לא שמנה". לא שאין לי עודף משקף, או-הו יש לי בהחלט. אבל היום אני כבר יודעת (יותר ויותר, זה תהליך למידה לכל החיים אצלי, אני חושבת...), שאני מלאה (ואפילו מאד, אמממ...) באופן שהוא מאד לטעמם של הרבה אנשים. כנראה, שמה שאדם רואה אצלי קודם כך אינו את המשקל אלא - למשל - את העיניים המרצדות, את החיוך, את הסך הכל. אז אני עדיין מתחבטת בחוסר הבטחון הזה, הבסיסי, שרק מי שגדל כילד שמן מכיר אותו על בוריו (כי הוא התחיל מנקודת מוצא של מינוס בבטחון, ואין כמו ילדים לרוע לב), אבל שנים של חיזורים ומחמאות, עושים ל-א-ט, ל-א-ט, את שלהם. זו תמיד תשאר נקודה סופר רגישה אצלי. וכן - יש לי ימי, רגעי או אפילו שבועות של יותר דאון. אבל יש גם רגעים רבים שבהם אני יודעת מה אני שווה. איך הגעתי לזה? אה, כן. בקיצור - כשילד בן 22 (ויסלחו לי הצעירים פה) אומר "לא שמנה" זה דבר אחד, כשמישהו בוגר יותר אומר "לא שמנה" זה דבר אחר, ובין כל אדם ומישנהו יש הבדלים בענין הזה בין כך ובין כך. למרות שאני יודעת את זה, זה עדיין צורם ואפילו קצת מכעיס לשמוע ולקרוא את זה שוב ושוב. (-)

 

[AlteX]

מסכים איתך לגמרי, חמניותוש!

גם אני הייתי שמן מאז שאני זוכר את עצמי. וגם לי המון זמן היתה את הבעיה הזאת של חוסר בטחון עצמי בסיסי או אולי אפשר להגיד חוסר בסיס לבטחון עצמי. עקב הבעיות בילדות (וכפי שראינו כאן בימים האחרונים האשמה היא לפעמים ישירות על המורים), כפי שציינת, אנשים כמונו לעיתים גדלים להיות ביישנים עד מוות, וזה לא יכול להעלם כך סתם יום אחד. "חבר" שלי אמר פעם שאנשים ביישנים פשוט צריכים להפסיק להיות ביישנים... טוב... מה אגיד? מי שלא היה שם אין לו סיכוי להבין עד כמה זה קשה. הבעיה כמובן נובעת מבפנים, מתת-המודע. אצל ילד קל מאוד להרוס את הבטחון העצמי, ואצל מבוגר קשה מאוד לבנות אותו מחדש. זה מצויין כשיש אנשים מסביבינו שמזכירים לנו כמה שאנחנו שווים, אבל צריך לפחות 100 כאלה על כל אחד שאומר "רק לא שמנה" או "רק לא שמן", ואם לא תהיה אמונה מבפנים שאנחנו באמת שווים, שום דבר אחר לא יעזור. המלחמה בביישנות ובעד הבטחון יכולה לנצח רק אם זה נצחון פנימי, בתודעה שלנו, בראש שלנו ובלב שלנו. גם אצלי כנראה הנקודה הרגישה הזאת תשאר לכל החיים, אבל ההפרעה שהיא גורמת לי היום היא שולית למדי. אני שמח לראות שגם את התקדמת הרבה לעבר הנצחון במלחמה הזאת, ואני מאחל לכולנו כאן לרגיש טוב עם עצמינו באשר אנחנו!

אלכס.

 

[anat11]

די מדהים,

כמה עמוק יכול להיות חוסר הבטחון הזה. וכמה אחרים יכולים לא להיות מודעים אליו. אני זוכרת יותר מגבר אחד שלא עלה על דעתו שלי, האשה החזקה, בעלת הקריירה הפורחת, היפה (יש, אמרתי את זה), עם המחזרים, שרוקדת, צוללת ועושה שאר מרעין בישין, יש בכלל חוסר בטחון. אבל כן, וזה מין בור ענק שכזה, שכל מחמאה היא כפית קטנה שמנסה להקטין את החלל הענק. והכפיות נערמות, ומדי פעם מגיע איזה אויל וכמו כלב שחופר בקרקע, מוציא מן הבור כמויות שלקח לנו נצח להכניס. אבל הבור מתמלא, הולך ומתמלא. לעולם הוא לא יהיה שלם ולעולם הוא לא יהיה תלולית קטנה ונחמדה של בטחון עצמי, אבל הוא יהיה משהו שאפשר ונעים לחיות עימו. ואני כל כך קרובה. (-)

 

[sunflowers]

די מדהים,

כמה עמוק יכול להיות חוסר הבטחון הזה. וכמה אחרים יכולים לא להיות מודעים אליו. אני זוכרת יותר מגבר אחד שלא עלה על דעתו שלי, האשה החזקה, בעלת הקריירה הפורחת, היפה (יש, אמרתי את זה), עם המחזרים, שרוקדת, צוללת ועושה שאר מרעין בישין, יש בכלל חוסר בטחון. אבל כן, וזה מין בור ענק שכזה, שכל מחמאה היא כפית קטנה שמנסה להקטין את החלל הענק. והכפיות נערמות, ומדי פעם מגיע איזה אויל וכמו כלב שחופר בקרקע, מוציא מן הבור כמויות שלקח לנו נצח להכניס. אבל הבור מתמלא, הולך ומתמלא. לעולם הוא לא יהיה שלם ולעולם הוא לא יהיה תלולית קטנה ונחמדה של בטחון עצמי, אבל הוא יהיה משהו שאפשר ונעים לחיות עימו. ואני כל כך קרובה. (-)

 

[מלכת השמש]

חדלדול מתוק שלי../images/Emo25.gif

בשבילי אתה הכי שווה אני מבטיחה לתת לך המון נשיקות וחיבוקים וששום בנאדם WHAT SO EVER יוריד לך את הביטחון ומי שלא יודע לקבל אותנו כמו שצריך הוא נכה שיכלית אז קח

ו

לדרך ואל תשכח שיש חסוסית ומלכת שמש ש-

אותך ממני

 

[AlteX]

מלכתי היקרה ../images/Emo23.gif

לגבי הנשיקות והחיבוקים, אני כבר כולי התרגשות, ואין לי איך לגמול לך, אלא על ידי כפליים

ים ו

ות מתוקות לפחות! ואמנם אמרתי בהודעתי שצריך 100 אנשים טובים לכל נכה שיכלית, כל מילת עידוד מלכותית

שלך מאירה עלי

פי אלף מהרגיל, ומפילה בבור של הבטחון העצמי אלף מילות השמצה, שהופכות לגושי אדמה חסרי כל משמעות עבורי ורק עוזרות לי בסופו של דבר לסתום את הבור ולהפכו לגבעה קטנה שמעליה זורחת ה-

שלך...

אותך, הוד מעלתך, ואת החסוסית המלכותית איך ניתן לשכוח?

אתכן בחזרה כפליים!

-ות והמון מיאוים לשתיכן! שלך, חדלדולי

 

[מלכת השמש]

בנושא הגמול...../images/Emo9.gif

חדולי מתוקי

מתוק שלי לגבי איך תגמול על נשיקותי וחיבוקיי זה פשוט כמה קילוגרמים טובים של שוקולדים טעימים ואז אני אנשק אותך כל היום וכל הלילה ושה-

תזרח או שה

יהיו בשמיים אין זה משנה כלל שאני

את החדלדולי הכי מתוקי שיש פה. סליחה בלי לפגוע באיש מהחברים. זה תואר הכבוד של אחד יחיד ומיוחד

אז פה אסיים לפני שאלך לנוח את מנוחת המלכה שנת צהריים קלה

נשיקות וחיבוקים אין ספור

ממני ומהחסוסית שלי

ו-

 

[AlteX]

המממ... אם זה כל מה שצריך...../images/Emo8.gif

חבר´ה, מצטער... תגידו שלום לשוקולדים!

החדלדול עבר ברגע זה לצבע אדום במיוחד בלחיים, חיוך רחב עד אין סוף על השפתיים ושמחה ענקית ב-

עד להודעה חדשה... (עד שייגמרו השוקולדים?)...

תנוחו טוב שם בארמון

, והתכוננו לנשף השוקולדים...!

ו-

נ.ב. לכל החבר´ה... אהה... נבהלתם קצת??? סתם סתם, לא לדאוג, אני את ההבטחות שלי מקיים, ישארו מספיק שוקולדים לכולם!!! לא לריב... רק שיגיע כבר המפגש המיוחל!