לא רק ריטלין

Shmoops

New member
לא רק ריטלין

שלום לכולם,

אני מאובחנת מזה שבע שנים ולוקחת ריטלין על בסיס קבוע, פחות או יותר (אם הייתה לי ברירה לא הייתי לוקחת, אבל במקצוע שבחרתי לעצמי - עריכת דין, אין לי כ"כ ברירה...). אני יודעת מזמן, שריטלין אינו מספיק, וצריך גם משהו מעבר - מישהו שיעזור להתמודד עם הקשיים ואולי אפילו יעזור במציאת כיוון, אבל בכל פעם דחיתי את זה, כי מצאתי שאני מצליחה (אמנם לעיתים בקושי לא קטן) להתמודד עם האתגרים שמובאים בפני.
לאחרונה ההתמודדות הופכת קשה יותר ויותר, וזה משפיע לא רק על חיי המקצועיים, אלא במידה רבה גם על החיים האישיים. אני מרגישה אבודה, ובעיקר - נהיה לי ברור יותר ויותר שאני לא יכולה לבד.

איני יודעת אם יש אפשרות כזו בפורום, אבל אשמח אם כן - לשמוע על המלצות על מטפלים/מאמנים שעובדים עם אנשים עם הפרעות קשב, כלומר - משהו בדגש ההתנהגותי, ולא רק קוגנטיבי.

תודה מראש...
 
כמה הארות...

רטלין אינה תרופת פלא, תפקידה "לפנות" אותך ולאפשר לך למידה כלומר, לאפשר לך להבין טוב יותר את דרך המחשבה שלך ומשם גם את אופן הבחירות שלך.
כמעט כל מי שמגיע לפורום הזה בורך בתכונה הזאת שיש המכנים אותה: "הפרעת קשב", בעיני היא יותר "ריבוי קשב", זאת תכונה המאפשרת לך לעשות פעולות רבות באותו הזמן..., אז נכון הוא שלחלק מהאנשים התכונה הזאת מפריעה, אבל בעיני אחרי עבודה עצמית שבה תלמדי להכיר גם את עצמך, גם את התכונה הזאת ובעיקר את אופן הפעולה המועדפת עליך - רק תרוויחי.
אני עבדתי עם כמה עורכי דין עם הפרעת קשב כשהעבודה הייתה הדבר האחרון שנפגע להם בדרך ל"קריסת מערכות כללית".
אל תקבלי את המצב הזה כמובן מאליו, יש הרבה מה לעשות והדגש הוא על: לעשות !!
 

Shmoops

New member
בדיוק בגלל זה פניתי לפורום


אני לא מתייאשת, אבל אני רוצה למצוא את הדרך שתאפשר לי לשלב ולעשות באופן שינצל את היכולות שלי ולא יגרום לי לתחושת חוסר (חוסר יכולת, חוסר ביטחון, חוסר מוטיבציה...). העבודה העצמית שאת מדברת עליה - אני לא מרגישה שאני יודעת לעשות אותה לבד, ואני צריכה הכוונה, ולכן פניתי בשאלתי למעלה.
מקווה שתוכלו לסייע
 
זאת יכולה להיות התכתבות מעניינת

אני בטוח שעוד אנשים בפורום חווים (פחות או יותר), את אותה ההרגשה שאת כל כך מיטיבה לנסח.
אם ניקח את הים כפראפרזה על החיים שלנו, הרי החיים שלנו משולים בעצם לים גבה-גלי.., כשאנחנו נמצאים "על הגל" אנחנו טסים מאוד מהר, ללא מאמץ וגם רואים מאוד רחוק..., ולפעמים בלי שיש לנו שליטה "הגל מתנפץ עלינו", ואז נכנסים לנו מים במקום אוויר, אנחנו שותים מים מלוחים ושורף לנו בעיניים.., העבודה שאני מדבר עליה מטרתה להחזיר את הפרופורציות לחיים, להזכיר לעצמנו שהחיים עולים ויורדים, שלפעמים יותר קשה וזה עובר, שיטת האימון שאני מעביר פועלת מתוך מודל הפסיכולוגיה החיובית והיא מראה למתאמן/ת לא את חוסר היכולת, חוסר הביטחון וחוסר המוטיבציה, אלא את החזקות, את הכוחות המניעים ואת ה"שרירים" (שנמצאים כרגע חלשים) אך בקלות אפשר לחזק אותם ולפעול איתם.
אין שום יתרון בלהתמודד לבד עם קושי, טובים השניים מהאחד שאם לא כן (אז כמו בשיר המפורסם): טובעים השניים מהאחד...
 
למעלה