לא רק לילדים

[big bride]

לא רק לילדים

הבוקר קראתי כתבה שמאוד ריגשה אותי. אחד הדברים שמטרידים אותי זה איך מסתדרים עם עניין הילדים. ויש בי פחד שבגלל שבשבילי אוכל הוא עניין די טעון ( אחת מהנאות החיים הגדולות, אבל גם נחמה, נתינה,אהבה ועוד מליון דברים ) שאני אעביר את הקושי שלי עם אוכל הלאה. ואז ראיתי את הכתבה הזאת עם המלצות איך להעביר לילדים מסרים בריאים, וחשבתי- הי זה מה שגם אנחנו צריכים! רלבנטי במיוחד אחרי הדיונים האחרונים בפורום. אז הנה אחד לילד הפנימי שלנו. בגלל קשיים טכניים מסכמת בנקודות במקום לסרוק (

)

 

[chicka]

כמה נכון....

זה גם אחד הפחדים הכי גדולים שלי, להעביר את תסביכי האוכל שלי לילדיי. הקטע העצוב הוא שקודם כל אני צריכה להאמין בעצמי באותם המשפטים האלו שכתובים במסמך ורק אח"כ אוכל להעביר אותם הלאה. מאיפה הכתבה? אולי נצליח לאתר אותה באינטרנט.

 

[big bride]

V

מהארץ, גלריה של היום (יום שני)

 

[עופר 123]

והכתבה המלאה...

גם כוללת עוד נתונים מדאיגים על הדימוי העצמי הנמוך שמתפתחת אצל ילדים, ובעיקר אצל ילדות, בכל הקשור למשקל. עצוב.

עופר

 

[polegra]

זה אחד הנושאים החשובים לי

אני מוצאת את עצמי חושבת על זה הרבה בייחוד שככל שעובר הזמן אני מתקדמת בהריון הזה אני פוחדת שהילד שלי יצא כמוני על כל המשתמע מכך לא רוצה שיחווה את הקשיים שאני חוויתי שלא ינהל עם עצמו מאבק נפשי בכל דבר שהוא מכניס או לא מכניס לפה החלק הכי קשה זה השינוי העצמי שצריך להגיע על מנת שהוא לא יראה את מה שאני עוברת עם עצמי יום יום חלק מהשינוי הוא שינוי הרגלי האכילה שלי לא ספירת קלוריות אלה יותר לחשוב על מה אני מכניסה לפה כי מה שאני אוכלת זה מה שהילד ירצה לטעום אז במקום מתוקים אני אוכלת פירות...מה שלא עשיתי שנים כל יום אוכלת תפוח אגס קלמנטינות מוצאת את עצמי מוותרת על שוקולד וכו כי בא לי פרי אוכלת יותר אוכל מבושל פחות לחם שנדוויצים ושטויות התוצאה...3 קילו פחות בשבועיים האחרונים (3 100 למי שמתעקש) הרגשה הרבה יותר טובה ושליטה על הבריאות שלי ועל מה שהילד יראה כארוחה אני מנסה לא לעשות ביג דיל ממשהו שאכלתי או לא אכלתי (לא שזה תמיד מצליח) מנסה לחשוב מה אומר לילד שלי כיצד אחנך אותו איזה מילים להגיד לו על מנת ליצור לו דימוי גוף טוב וקבלה עצמית טובה כן..אני אהיה מהאימהות האלה שלא מרשות במבה סוכריות ושטויות בגיל מאוד תעיר כי אני מאמינה שפירות וירקות זה יותר טוב כי בגיל הזה מה שנותנים להם זה מה שהם אוכלים בגיל הגן כבר יתנו לו מספיק מקווה להוציא אותו עם מספיק בטחון ואהבה עם משענת מספיק חזקה על מנת שידע שהוא יכול לעשות הכל וגם אם לא הצליח....לא נורא העיקר שניסה יש לי עוד הרבה מה לכתוב...אבל אני אסיים כאן טלי

 

[דפנהאי]

הפחד הכי גדול שלי בהריון -ארוך

שלי עם הבת, היה שהיא תצא שמנה. ואחרי כן - איך אני מחנכת אותה שלא יהיה בכלל אישו סביב האוכל. והיום, היא בת שש וחצי, אוהבת לאכול, שמנמונת אבל לא שמנה, ואני חושבת שאני מצליחה (ולו הצלחה חלקית) לא לסבך אותה עם האוכל. למה זה היה הפחד הכי גדול שלי (מעבר לזה שתצא בריאה וכולי?) כי אני סבלתי מאד כל חיי מהיותי שמנה בצורה לא סבירה, והיה לי רע מאד, בודאי בילדות אבל גם אח"כ, ולא רציתי שתעבור מסכת כמוני. אבל - וכאן יש אבל גדול - לי לא היו הורים תומכים ומקבלים ומכוונים, לי לא היו הורים כמו שאני מנסה להיות לביתי, ואני חושבת שבזה טמון הרבה מהשוני בינינו. מה אני עושה בענין האכילה והגוף של ילדי (יש לי גם בן שלוש וחצי, שגם כן אוהב לאכול אבל יש לו מבנה גוף רזה) - אני מגישה לשולחן את כל סוגי המאכלים. גם רזים וגם פחות רזים. אנחנו לא עושים דיאטה בבית. יש ממתקים חופשי והם אוכלים ממתקים אבל לא באטרף, כמו שלי היה כשהייתי קטנה. אני מציעה להם אוכל מגוון, יש פירות כל הזמן בנגישות גבוהה. אנחנו יוצאים לשחיה, לחוג בלט ולהליכות מדי פעם. אנחנו הוכים ברגל לבית הספר ובחזרה. אנחנו מנסים לא לעשות ענין מאוכל. כלל ברזל אצלי - לא להתערב לה בצלחת. את רוצה - תאכלי. לא רוצה - בטח שלא תאכלי. אני כן אומרת שמפסיקים לאכול כשלא רעבים יותר. אבל גם היא יודעת שלפעמים בא לאכול משהו ולא ממש רעבים - וגם זה לא אסון בעיני. אני צריכה להגיד מנסיוני, כאשה מבוגרת עם הפרעות אכילה לא פתורות בכלל ועודף משקל קיצוני מאד - אני כל פעם מחדש מופתעת שאני רואה בתיק שלה חצי סנדויץ שהיא לא אכלה, או ממתק לא אכול, או משהו בסגנון כזה, והאמת - זה משמח אותי מאד. נראה לי שזו בריאות באכילה. ואני מקווה להמשיך ככה. מתי אני נתקלת בבעיות? כשחמותי או אמא שלי למשל מתערבות ואומרות לה - את לא צריכה לאכול את הרוגלך הזה, או אל תאכלי כל כך הרבה שוקולד או כאלה דברים, או הכי גרוע שאמא שלי אמרה פעם - את רוצה להיות שמנה כמו אמא? אז אני חוטפת קריזה. בשורה תחתונה - מסכימה מאד עם הנקודות שהעלית במאמר, מנסה ליישם אותן על ילדי, מקווה שבהצלחה.

 

[ד י ק ל ה היחידה]

אהבתי מאוד את מה שכתבת

אני חושבת שבדיוק זה הפתרון להיות הורים מעודדים. לתת לילד בטחון והערכה עצמית גבוהה לתת לו להרגיש שווה ערך, מיוחד ויחיד ויכול הכל לא לתת לשומן להיות מגבלה. יהיה שמן? לא נורא! אתה עדיין הילד שלי המוצלח והכל יכול אהבתי את דרך החינוך שלך בעניין זה שאת לא מגבילה אך לא מפטמת ומעודדת לחוגים ופעילויות זה המתכון להצלחה.

 

[tomahok01]

שלום לכולם

בתור שמן מילדות אני פחדתי ועדיין פוחד שילדי יהיו כמוני לכן אנו התנהגים שונה עם האוכל ובינתיים זה מצליח (הילדים 11,8,2.5) אף פעם לא רדפנו אחריהם כדי להושיב אותם לאכול. אני גם לא מציע להם שהם רעבים הם יודעים לבקש לבד. ממתקים קונים הבייתה בכמות קטנה הם יודעים שמותר לאכול הכל אבל בכמות סבירה. חשוב להקפיד על אכילה נכונה למשל צהרים קודם הם אוכלים מנת סלט רק אחר כך מנה עיקרית. הכי חשוב זה לא ליצור בבית מאגרי ממתקים כי אז התחילים כל האיסורים וכל התיסכולים

 

[אמא של נועהלה]

זה הכל טוב יפה בתאוריה...

אבל בחיים היום יומיים....בתור אמא שלילדה עם בעיות השמנה...כל התאוריות ממש יפות....אבל בחיים זה לא הכל כמו שכתוב בספרים.... מנסיון של שנה במסגרת של מרכז ספורט לילדים עם בעיות השמנה (בבית חולים מאיר), המילחמה היא אין סופית, והדבר שהכי הכי עוזר...זה דוגמא אישית לילד... גם אני וגם בעלי שמנים...טוב בעלי היום 33 קילו פחות...אז הוא כבר לא ממש...אני 5 פחות....(אחלה פרופורציה

) זה שכל הבית במישטר, זה שכל הבית "שומר" זה מה שהכי עוזר....

 

[ד י ק ל ה היחידה]

לאמא של נועה..

בתור אישה שהיתה נערה שמנה שהיתה ילדה שמנה שההורים שלה עשו "משטר" קולקטיבי ואפילו צרפו את האחים הרזים שלה ל"משטר" הזה.. זה פתרון גרוע ביותר. אין לי מושג בת כמה הבת שלך אבל לילדה קטנה או נערונת זה פשוט גורם לתסכולים. התאוריות אולי יפות בספרים כמו שאמרת, אני יודעת שזה לא פשוט אבל מדברת מנסיון. אם לילדה יש "בעית משקל" והיא אוהבת לאכול אז חבל על ההתעסקות והמלחמה בשומן. תלחמי בזה שלבת שלך יהיה בטחון עצמי בשמיים, שתאהב את עצמה בכל מצב את הדיאטה תעשי כסמויה ולא כמשטר. תתתכיני מאכלים בריאים, תקני פחות מתוקים, יותר פירות, יותר חוגים כמו האמא ההיא שלפנייך הציעה.

 

[אמא של נועהלה]

זה בדיוק מה שאני עושה

יש לי ילדה בת 5 מלאת ביטחון עצמי...אבל ילדה שחיבים לשמור על המישקל שלה וביטחון עצמי לא ממש יואיל לבריאות שלה. אנחנו מטפלים בביעה הבריאותית...ולא בהשמנה והעיקר בהקנית הרגלים נכונים. צודקת, המילה מישטר לא היתה מדויקת, כל הבית שומר, אין ממתקים בבית אלה רק כאילה בלי סוכר, ו4 חוגים בשבוע...מספיק ביותר.

 

[big bride]

פעם דיברתי על זה עם אחותי

והיא אמרה לי," אז מה-כולנו מעבירים קצת מהבעיות לילדים. אני למשל ביישנית מאוד ולא אוהבת להיות במרכז, וכשלבת שלי הייתה יומהולדת שנה כל כך נלחצתי שגם היא לא נהנתה" אבל נראה לי שהשאלה היא כמה אתה פתור עם זה. עד כמה אתה חי בשלום עם זה שאתה כזה. אני כנאה עוד בדרך כי אפילו כשבעלי מעיר לחתול שלנו שהוא אוכל יותר מדי אני לוקחת את זה אישי

 

[מאיוש המקורית]

יקירתי,

קודם כל תרשי לצין שהעלת נושא מאוד חשוב ושכבר הרבה פעמים ראיתי אנשים שואלים שאלות הקשורות לנושא. אז תודה רבה לך

. דבר שני, לגבי ההמלצות שכתבת עם רובם אני מסכימה עם חלקם לא (תכף אני יסביר מה עם כן ומה עם לא), אבל יש כמה דברים שאני רוצה לומר: כאשר יש במשפחה ילד שמן ורוצים לעזור לו לא להכנס להפרעות אכילה או/ו שינאה למראה צריך להעביר את כל הבית שינוי. קודם כל מאוד חשוב להכניס לבית בעיקר אוכל בריא ופחות משמין, להפוך את עניין האוכל הבריא לשגרת חיים מבלי לדבר על זה הרבה- מאוד חשוב שהמעבר יעשה בהדרגתיות כדי שהילד לא ירגיש שזה מופנה אליו. "השתדלו להימנע מקניית בובות ברבי שמציגות מודל לא אנושי, ואם בתכם מעריצה דוגמנית או שחקנית בעלת מראה אנורקטי ציינו שהיא בתת משקל, ובטח נושר לה השיער ונפסק לה המחזור. אפשר להציג כדוגמה נגדים כוכבת אחרת שנערות אוהבות ומימדיה נורמליים ולציין שהיא נראית טוב יותר. אמנם הורים לא מסינים שום דבר אבל יש סיכוי שהמסר יחלחל." אני לא בעד להמנע מלקנות לבנות ברביות- ילדה קטנה רואה בברבי מותג שכל חברה בגן קונה בשביל לשחק. אני הייתי משחקת המון בברביות ואפילו עד גיל מאוחר (חשוב לציין שתמיד הייתי שמנה מגיל מאוד מאוד קטן: שנתיים) וזה לא פגע לי בדימוי העצמי- אני מאוד אוהבת את עצמי והולכת ללא בעיה ברחוב. בילדותי ותחילת שלבי גיל ההתבגרות הערצתי את מיכל ינאי (10-15) להורים שלי לא היתה בעיה עם זה. תמיד נתנו להקליט כתבות ופסטיגלים בהם היא הופיעה, לקחו אותי להצגות שלה, נתנו לי להתכתב איתה- הם כן היו מדברים איתי על ההופעות, ההעמדה, איזו דוגמא היא מביאה לילדים והאם באמת מגיע לה להקרא מלכת הילדים, אבל היתה תקופה שמיכל ינאי ירדה ירידה משמעותית במשקל ואז אמרתי לאמא שלי: "תראי איך היא נראת..." וישבנו ודיברנו על דיאטות והורדה במשקל. אמא שלי כמובן ציינה שאני יפיפיה והסבירה שעניין הדיאטה הוא בעצם דרך חיים. היא הסבירה על מיכל שהירידה המשמעותית הזאת רק פוגעת בה (בבריאות) ושאם אני יחליט לעשות דיאטה אני צריכה להיות קודם כל בטוחה שאני רוצה בשינוי הזה כי זה שינוי של דרך חיים (אוכל, יותר שעות לפעילות גופנית, לשתף את המשפחה בהרגשות וכו')- היא הוסיפה ואמרה שברגע שאני יחליט כולם יעזרו ויתנו חלק כי לכולם יש את בעיית ההשמנה בבית. חשוב לי לציין שבתור ילדה שתמיד היתה שמנה לעולם זה לא הפריע כי תמיד הייתי מלאת בטחון, הייתי בחוגים הכי מגניבים ואף הצלחתי בהם (בלט, ריקודי עם, גלגליות <קפטן קבוצה- מקום שני באליפות אשדוד לקבוצות>מד"צים ועוד...) ההורים שלי תמיד נתנו לי דוגמא של מעורבות בחברה, להתייחס ברוב המקרים לכלל ולא לפרט, הם מעולם לא ניסו למנוע ממני לפתח את הכשרון שלי ותמיד עזרו ותמכו (עד היום. הם העניקו לי בזה המון בטחון וכח. "אל תרבו לדבר על המשקל שלכם. המנעו מהערות כמו- הייתי מתה לעוגה אבל כדאי שאוותר. אל תרבו לדבר על חדר כושר ומס' הקלוריות שאתם שורפים שם)" הורים לא מבינים כמה נזק האמירות האלה יכולות לגרום! תפחיתו בזה ותרבו להתעניין בילדים שלכם: מה הם אוהבים לעשות, איפה הם מבלים, לשוחח על בעיות. תרבו לטייל עם הילדים- זה נותן זמן איכות (הכוונה לא לטייל בקניון, אלא באויר הצח- פארק או טיילת) העצה הכי טובה להורים: זה להתנהג עם הילד כהורים לילד רגיל לכל דבר- זה יוביל אותו לחיים טובים יותר ומאושרים יותר. לגבי הרגלי אכילה: הרגלי אכילה מתחילים בגיל מאוד צעיר: גיל 6 חודשים. כן כן... השלב בו הילד מתחיל את הטעימות הראשונות שלו בחיים. יש אחיות שממליצות להתחיל אות השלב אפילו בגיל 4-5 חודשים. אז להתחיל לתת לילד לאכול ירקות מאודים ומאוכים כגון: גזר, תפו"א, קישואים (ניתן גם לשלב ולערבב הכל יחד ברגע שהילד התרגל לכל אחד מהיקות האלה). כמובן שלא לשכוח גם את הפרות: תפו"ע, בננה, אגס, מיץ תפוזים ועוד... (כמובן ניתן לשלב את הפירות לילדים- טעים יותר ובריא). מאוד חשוב להכניס את הילד ללו"ז. בבוקר שעה מסויימת של אוכל, ארוחת ביניים בשעה מסויימת וכו'... ילד שיש לו מסגרת מההתחלה יהיה לו קשה לצאת ממנה בהמשך- להרגיל את הילד לשתות מים: שהבקבוק יהיה מלא במים- תמיד (כבר משלב הטעימות). שלב הטעימות הוא שלב מאוד חשוב בהתפתחות הילד כי כאן אנו מקנים לילד את הרגלי האכילה הראשונים שלו ולכן תרבו להשתמש באוכל טבעי ובריא- זה פותר בעיות בעתיד. אם יש מאכל שאתם לא אוהבים אל תראו זאת לילד, תנו לנסות אם הוא לא יאהב הוא יראה לכם לבד. צריך לזכור שלילדכם יש קיבה קטנה וצריך להטעים את כמות האוכל לקיבה, ילד לא יכול ל"פרק" צלחות שלמות מכל טוב. לסיכום, אין מה לפחד בלהרגיל את הילד לאכילה נכונה ודרך חיים טובה. תהנו מהזמן שילדכם איתכם ותעניקו לו המון חום ואהבה (זה מה שבונה לו את הבטחון בעתיד). המון בהצלחה ושוב תודה על שיתוף הכתבה

 

[מיכיאילי]

הורים שמנים - ילדים רזים

אישי ואני שמנים מילדות (גם היום, כשאחרי הספרה 3 בגיל שלי יש עוד מספר, אמא שלי שוכחת ורודפת אחרי עם הבננה...), אנחנו הורים לשני בנים מקסימים : 6.5 ו - 8 חודשים, אני מקפידה מאד על משקלם התקין בלי שיחות מיותרות. כשבני הבכור חזר מהגן ושאל למשקלנו הסברתי לו ששמן זה לא בריא ולא אסטטי וצריך ועדיף לשמור על משקל תקין. זה שאני או אנחנו שמנים לא הופך את זה ליפה או לכייפי. המסר הברור שאני מעבירה לילדי הוא שרזה זה בריא וטוב ורצוי. מראש, כשהפכנו להורים ידענו שילדינו לא יהיו שמנים בשום מצב. הרבה יותר קל לגדל ילד רגיל מאשר לדאוג לגזרתו. אנחנו מקפידים לצאת איתם לגינות ציבוריות עם אופניים ומעודדים טיפוס וריצה ומשחקי כדור, הולכים לבריכה ושוחים איתם ומשתוללים בכייף, מעודדים כל מה שקשור לפעילות גופנית. ילדות ונעורים במשקל כבד אינם מה שאני מאחלת לילדיי ואני חושבת שאם הוריי היו מודעים יותר היה גם לי קל יותר. (ואני יכולה להעיד שהיו לי המון חברים והייתי בתנועת נוער ובסך הכל היתה ילדות מאד נעימה !).

 

[chicka]

אני לא הייתי מסבירה לילדי באופן הזה

מעבר לעובדה שיופי זה עניין של טעם - בזה שאת מסבירה לבנך (אני מניחה שהקטן עדיין לא שאל) ששמן זה לא בריא ולא אסטטי את בונה לו דעה. לא רחוק היום בו הוא יגיע מבי"ס עם אמרה של "אמא את מכוערת" ויספר שאמא שלו חולה, כי הסברת לו ששמן זה לא בריא. ואנשים לא בריאים = חולים. לא רק זה, אלו סטיגמות של חברה שמקדשת רזון ובאמרה של שמן זה לא בריא, ההכללה היא על כל השמנים בעולם. יחד עם זאת, אני כן מברכת על אופן החינוך של פעילות גופנית ואוכל בריא - אני בהחלט בעד זה, אבל על אחת כמה וכמה כשהוריו של הילד שמנים - כל מה שצריך להסביר לו שאנשים באים בכל מיני גדלים וצבעים- גבוהים, נמוכים, שמנים, רזים, שחורים ולבנים. וזה מה שהופך את העולם למעניין יותר.

 

[Lin The Venus Girl]

מסכימה מאד! ../images/Emo127.gif

 

[ד י ק ל ה היחידה]

שמן הוא לא אסטטי?

את מוזמנת להגיע למפגש פורום יחד עם העולל ולראות כמה שמנה יכולה להיות אסטטית מטופחת ומושכת את מגדלת את הילד שלך להיות אחד מעוכרנו. מאלה שרואים בנו מפלצות אדם שלא ראויים לתפוס מקום בציבור למה לא להגיד לילד שאתם שמנים אבל הוא לא בהכרח צריך להיות כזה? למה לא להסביר לילד שיש מבני גוף שונים ומשקלים שונים אך אלה אינם משפיעים על שום דבר אחר באשיותכם? אני מאוד לא אהבתי ולא מוכנה לקבל דרך חינוך כזו את אולי לא מעבירה לילד את המשקל אך מעבירה לו את התסכולים שלך.

 

[מיכיאילי]

הסבר על הדומה והשונה

הנושא בבית מדובר מאד מאחר ואחד הילדים הוא כהה עור (ממוצא אתיופי) והשני לא. כשמנה, היום אתמול וכנראה גם מחר אינני מוכנה לחשוב או לומר לבני ששמן זה בריא. כעת אינני חולה כי אני צעירה אך אני יודעת שהמשקל לא יתרום לבריאותי. זה לא אסטטי לא בגלל הבגדים שאני לובשת - מושקעים והטיפוח. גם אני מאד מקפידה על המראה אבל זה לא הופך את צמיגי השומן המקיפים אותי לאסטטיים או לקלים לנשיאה. אני רוצה לראות הורה שמן שנהנה מריצה בריאה עם ילדיו בגינה. אני רוצה לראות את השמנה שתתפשט בטיבעיות ובנוחות בבריכה או בים (וכן, יש לי בגד ים עם חצאית מקסים שמתאים למידותיי ולגזרתי...), השומן מושך תשומת לב של כל הסובבים. אנחנו צריכים לחשוב איך לשבת באוטובוס/קולנוע/תיאטרון וכו'. השומנים אינם גומת-חן או משהו חינני. זה מצריך התמודדות. אני לא רוצה לגדל ילד שיחשוב ששמנים / שמנות זה משהו חיובי. הוא מכיר אותנו - הוריו ויודע כמה אהבה והשקעה אנו נותנים לו כמשפחה. הוא יודע שהשומנים לא עוצרים אותנו או אותו מלהנות ממשהו אבל בהחלט יש לזה מחיר שלא הייתי רוצה לראות אותו בתורו משלם. הוא לא יכול להיות אחד שלא יודע לקבל איש בגלל מראהו החיצוני כי הוא מוקף באנשים מאד שונים במראה / מוצא ובסוגי משפחות שונים ואנו מפתחים סובלנות כלפי הכל אבל משתדלים לומר את האמת כפי שהיא ולא מייפים אותה.

 

[lee_1]

רוצה להגיב למה שכתבת

בתחילת ההודעה ולהעיר שלא להסביר לילד שרזה זה בריא ושמן לא, רחוק שנות אור מלהסביר לילד ששמן זה כן בריא. איך תרגישי אם ביום מן הימים המורה שלו תזמין אותך לשיחה בגלל שהוא צחק על ילד שמן בכיתה? לא רוצה לגדל ילד שיחשוב ששמן זה חיובי? זה נורא לילד לחשוב שיש קשר בין מילים שליליות לבין המבנה גוף של האישה שאמורה להיות האישה הכי קרובה אליו. אל תתחילי בסביבה, תתחילי בילד, תבני לו דימוי עצמי וביטחון עצמי גבוהים, ותלמדי אותו שכולם שווים, ואני לא מוצאת למה צריך להכניס לילד תדמית בגיל כל כך קטן של שמן=חולה,מכוער, לא אסטתי. אני שמנה, אני יפה, אני בריאה ואני אסטתית מאוד.

 

[עופר 123]

על מושג הנייטרליות

אני שמן. זה לא הופך אותי לטוב יותר, זה לא הופך אותי לטוב פחות. זה פשוט שמן. ברגע שאת מלמדת אותו ששמן אינו חיובי, אז את יוצרת אצלו שיפוט כלפי השמנים. אם את מלמדת אותו ששמן זה לא טוב, אז יום אחד הוא עלול לראות באמא שלו משהו לא טוב, בחברו השמן משהו לא טוב ובאנשים שמנים אחרים משהו לא טוב. את לא צריכה ליצור אצלו שיפוטיות ואט-אט ליצור אצלו תחושות של שמן הוא לא בסדר. אם יום אחד הוא ישמין, עלול להתפתח המצב הגרוע מכל - שהוא ישנא את עצמו. בקשר לים, לתשומת הלב של הסובבים וכו' - אלו עניינים שתצטרכי לפתור עם עצמך. לא צריך להיות איכפת לך מתשומת הלב של הסובבים. בינינו, כמו שאנו לא נועצים עיניים באחרים כי הם לא מעניינים אותנו, כך גם את לא בהכרח מעניינת את הסובבים. כל אחד מתעסק בטבעת המים שסביבו ולא ממש מעניין אותנו מה קורה מסביב

.

עופר