לא רק אני ...............
נכון לעכשיו, נרגעתי קמעה, אבל, מסתבר שבת"א, לא הייתי יחידה. מתוך אתר YNET שלח להדפסה עיר בלי הפסקה? תל אביב: דלילות ברחובות, תורים למסיכות כבישי העיר העמוסה בישראל התרוקנו, וגם במרכזים המסחריים לא נרשמה תנועה ערה. התורים בתחנות החלוקה שברו את השיא. לצד "סרבני מסכות" גאים, רבים מאמינים שהקופסאות החומות חזרו לאופנה אטילה שומפלבי תל-אביב, "עיר ללא הפסקה", למודת הפיגועים והאסונות, שוב התכנסה אתמול לתוך עצמה, לאחר יממה של מלחמה בעיראק. איום הטילים של סדאם, וההנחייה להיצמד לערכות המגן, העלתה את רמת החרדה בקרב תושבי העיר. כבישי תל-אביב, שלרוב עמוסים לעייפה בערבי חמישי, היו הפעם פנויים ושקטים במיוחד. תחילה אל רחוב שינקין, שם נרשמה בשעות אחר הצהריים תנועה דלילה בלבד של מטיילים. החנויות, על שפע מוצרי הקיטש היקרים למדי, היו אומנם פתוחות לרווחה, ובתי הקפה הבעירו את הגזיות בציפייה לקבל את פניהם של צעירי הבוהמה. אבל מעט אחרי השעה שש, נדמה היה כי חבל על הגז: רק מעטים בלבד ישבו להם מחוייכים ליד השולחנות לגמו קפה. כל השאר נשארו, כך נראה, בבתיהם, צמודים למסכות ועודד גרנות. "זה לא המלחמה, זה מזג האוויר", ניסה בעל חנות חביב, שעמד לסגור את חנותו, לנפץ את תאוריית הקונספירציה אודות הפחדים של התל אביבים. "בכל יום חמישי בשעה הזאת, בעונה הזאת, אנשים יושבים בבית. אין שום דבר מיוחד במה שקורה עכשיו". את החלטתו לסגור את החנות בשעה כה מוקדמת, נימק: "אני הולך לאירוע עם אישתי. אין לזה שום קשר למלחמה". נו באמת. שני מטרים מהחנות שלו סיפר נועם, מדוכן השייקים "מיקס פרי", שמעורה היטב בנעשה ברחוב, כי גם במהלך היום הייתה תנועה דלילה למדי. "הדיירים בבניין שממול ברחו כבר אתמול בערב", סיפר בעל הדוכן, בעודו סוחט תפוז טרי. "ראיתי אותם במו עיניי עוזבים עם מזוודות ותיקים. הם בטח חזרו לקן החם של אמא, מחוץ לתל-אביב. אני הולך לסגור את החנות עוד מעט, כי אין בכלל אנשים. תראה סביבך, גם השכנים שלי סגרו. אין תנועה של אנשים, אין עסקים, אז סוגרים". עניין של אופנה דווקא בחנות למכירת דיסקים, קלטות וידאו וספרים נרשמה תנועה ערה של קונים. "באתי לקחת סרט, אולי ספר, ואני חוזר הביתה", לחש אחד מהם, עם קופסת קרטון חומה תלויה על הכתף. "חשבתי לא לצאת בכלל מהבית, אבל אי אפשר לשבת ולפחד כל הזמן". קופסאות חומות שכאלה, אגב, נראו תלויות על כתפיהם של כמה וכמה מהמסתובבים בשינקין, שרבים מהם סחבו גם גלילי ניילון אוטם. "נהיה שוב אופנתי להסתובב עם הקופסה", גיחכה אחת הנערות ברחוב. גם בצפונה של העיר, בקניון רמת-אביב, "מזג האוויר" עשה את שלו - זאת אומרת, הפחד מסדאם. הקניון, שעמוס בדרך כלל בקונים או סתם בכאלה שבאים לראות ולהיראות, נראה הפעם שומם מתמיד. פה ושם התקבצו להם כמה קונים אמיצים, אבל צפוף לא היה שם. בקומת המזללות התגלו בכל זאת סועדים לא מעטים, כמעט כולם ללא מסכות. "זה ממש לא לעניין להסתובב עם הקופסה המכוערת הזאת", טענה מאיה בת ה-15. היא אמנם לא הסתובבה עם המסכה ביד, אבל בכל זאת סחבה על גבה תיק גדול וחשוד במיוחד. "טוב, אמא הכריחה אותי לקחת, אז דחפתי לתיק", הסבירה במבוכה. הלאה אל רחובותיה של העיר הפקוקה בישראל. וכאן, שוב הפתעה: בניגוד לימי חמישי רגילים, בהם לאו דווקא שוררים בדרך-כלל השקט, השלווה, השלום והביטחון, היו כבישיה של תל אביב אחר הצהריים פנויים ושקטים במיוחד. את רחוב יגאל אלון אפשר היה לחצות מהבורסה ועד דרך השלום בקצת יותר משבע דקות, לא כולל רמזורים. ביום רגיל, אגב, אפשר לחצות את הרחוב הזה אחרי השעה ארבע תוך כעשרים ומשהו דקות. אז איפה בכל זאת אפשר היה למצוא את התל-אביבי הממוצע? בתחנה לחלוקת ערכות מגן ברידינג, כמובן. מאות מבני העיר הגיעו אמש לרענן את הערכות, ונאלצו לעמוד במשך שעות ארוכות בתורים. סמוך לתשע בערב כבר ניצבו שם לא פחות מאלף איש עם מספרים. אלא שחלקם הגדול העדיף פשוט ללכת הביתה, ולשוב כעבור כמה שעות. אז מי אמר שאין פאניקה?
נכון לעכשיו, נרגעתי קמעה, אבל, מסתבר שבת"א, לא הייתי יחידה. מתוך אתר YNET שלח להדפסה עיר בלי הפסקה? תל אביב: דלילות ברחובות, תורים למסיכות כבישי העיר העמוסה בישראל התרוקנו, וגם במרכזים המסחריים לא נרשמה תנועה ערה. התורים בתחנות החלוקה שברו את השיא. לצד "סרבני מסכות" גאים, רבים מאמינים שהקופסאות החומות חזרו לאופנה אטילה שומפלבי תל-אביב, "עיר ללא הפסקה", למודת הפיגועים והאסונות, שוב התכנסה אתמול לתוך עצמה, לאחר יממה של מלחמה בעיראק. איום הטילים של סדאם, וההנחייה להיצמד לערכות המגן, העלתה את רמת החרדה בקרב תושבי העיר. כבישי תל-אביב, שלרוב עמוסים לעייפה בערבי חמישי, היו הפעם פנויים ושקטים במיוחד. תחילה אל רחוב שינקין, שם נרשמה בשעות אחר הצהריים תנועה דלילה בלבד של מטיילים. החנויות, על שפע מוצרי הקיטש היקרים למדי, היו אומנם פתוחות לרווחה, ובתי הקפה הבעירו את הגזיות בציפייה לקבל את פניהם של צעירי הבוהמה. אבל מעט אחרי השעה שש, נדמה היה כי חבל על הגז: רק מעטים בלבד ישבו להם מחוייכים ליד השולחנות לגמו קפה. כל השאר נשארו, כך נראה, בבתיהם, צמודים למסכות ועודד גרנות. "זה לא המלחמה, זה מזג האוויר", ניסה בעל חנות חביב, שעמד לסגור את חנותו, לנפץ את תאוריית הקונספירציה אודות הפחדים של התל אביבים. "בכל יום חמישי בשעה הזאת, בעונה הזאת, אנשים יושבים בבית. אין שום דבר מיוחד במה שקורה עכשיו". את החלטתו לסגור את החנות בשעה כה מוקדמת, נימק: "אני הולך לאירוע עם אישתי. אין לזה שום קשר למלחמה". נו באמת. שני מטרים מהחנות שלו סיפר נועם, מדוכן השייקים "מיקס פרי", שמעורה היטב בנעשה ברחוב, כי גם במהלך היום הייתה תנועה דלילה למדי. "הדיירים בבניין שממול ברחו כבר אתמול בערב", סיפר בעל הדוכן, בעודו סוחט תפוז טרי. "ראיתי אותם במו עיניי עוזבים עם מזוודות ותיקים. הם בטח חזרו לקן החם של אמא, מחוץ לתל-אביב. אני הולך לסגור את החנות עוד מעט, כי אין בכלל אנשים. תראה סביבך, גם השכנים שלי סגרו. אין תנועה של אנשים, אין עסקים, אז סוגרים". עניין של אופנה דווקא בחנות למכירת דיסקים, קלטות וידאו וספרים נרשמה תנועה ערה של קונים. "באתי לקחת סרט, אולי ספר, ואני חוזר הביתה", לחש אחד מהם, עם קופסת קרטון חומה תלויה על הכתף. "חשבתי לא לצאת בכלל מהבית, אבל אי אפשר לשבת ולפחד כל הזמן". קופסאות חומות שכאלה, אגב, נראו תלויות על כתפיהם של כמה וכמה מהמסתובבים בשינקין, שרבים מהם סחבו גם גלילי ניילון אוטם. "נהיה שוב אופנתי להסתובב עם הקופסה", גיחכה אחת הנערות ברחוב. גם בצפונה של העיר, בקניון רמת-אביב, "מזג האוויר" עשה את שלו - זאת אומרת, הפחד מסדאם. הקניון, שעמוס בדרך כלל בקונים או סתם בכאלה שבאים לראות ולהיראות, נראה הפעם שומם מתמיד. פה ושם התקבצו להם כמה קונים אמיצים, אבל צפוף לא היה שם. בקומת המזללות התגלו בכל זאת סועדים לא מעטים, כמעט כולם ללא מסכות. "זה ממש לא לעניין להסתובב עם הקופסה המכוערת הזאת", טענה מאיה בת ה-15. היא אמנם לא הסתובבה עם המסכה ביד, אבל בכל זאת סחבה על גבה תיק גדול וחשוד במיוחד. "טוב, אמא הכריחה אותי לקחת, אז דחפתי לתיק", הסבירה במבוכה. הלאה אל רחובותיה של העיר הפקוקה בישראל. וכאן, שוב הפתעה: בניגוד לימי חמישי רגילים, בהם לאו דווקא שוררים בדרך-כלל השקט, השלווה, השלום והביטחון, היו כבישיה של תל אביב אחר הצהריים פנויים ושקטים במיוחד. את רחוב יגאל אלון אפשר היה לחצות מהבורסה ועד דרך השלום בקצת יותר משבע דקות, לא כולל רמזורים. ביום רגיל, אגב, אפשר לחצות את הרחוב הזה אחרי השעה ארבע תוך כעשרים ומשהו דקות. אז איפה בכל זאת אפשר היה למצוא את התל-אביבי הממוצע? בתחנה לחלוקת ערכות מגן ברידינג, כמובן. מאות מבני העיר הגיעו אמש לרענן את הערכות, ונאלצו לעמוד במשך שעות ארוכות בתורים. סמוך לתשע בערב כבר ניצבו שם לא פחות מאלף איש עם מספרים. אלא שחלקם הגדול העדיף פשוט ללכת הביתה, ולשוב כעבור כמה שעות. אז מי אמר שאין פאניקה?
