לא רוצה ..................

[לביאה11]

לא רוצה ..................

להיות יותר יפה לא רוצה להיות יותר חכמה לא רוצה להיות עם יותר מזומנים אני רוצה זמן איפה אפשר למצוא זמן? אמצע החיים שיורדים לרבע מחמת אובדן כושר זה ואחר. ועכשיו, ממש עכשיו אני רוצה לבלוע את כל העולם ואישתו ואני רוצה זמן, זמן חברים זמן

)-:

 

[פרוזה קפקאית]

במגה - אחד + אחד

 

[לביאה11]

ביוניברס 1+2

 

[פשוט ואמיתי1]

משבר גיל העמידה ?

גלי חום ? לא לדאוג !!! תתפלאי אבל עוד עשור תצחקי על עצמך {אם לא תעשי שטויות}

 

[לביאה11]

שטויות? פשוטטטטטטטטטט

איזה שטויות אני יכולה לעשות כבר? מיליון חומות מגנות עליי 24/7. מה ידעת? , לא שמעת?

 

[לביאה11]

"לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה

ולא יודעת שום דבררררררר על העולם הזה

 

[פרוזה קפקאית]

נשמתי מה הדיכי הזה ? מה קרה ממי ?

חיוכי לרפי

 

[לביאה11]

היה לי שיעור כינור היום

עם אחד מעשרת הטובים בעולם הבנתי כמה פספסתי כל השנים האלו שלא מיציתי את הכישורים שלי. את כל מה שיכולתי להוצים מתוכי עכשיו זה כל כך קשה. ואני מעכלת את זה היום יותר מתמיד אבל... לא נכנעת אני עוד אנגן סרנדות

 

[גובאני4]

אז את טובה במיתרים....

 

[לביאה11]

רוצה להיות הכי טובה

שאני יכולה להיות וזה יכול לתת הזמן. ואני רק בתחילת הדרך

 

[n o g a1]

היו היה

אי. באי הזה התגוררו כל הרגשות ,התחושות והסגולות האנושיות. יום בהיר באה התודעה והודיעה לכל תושבי האי, שהאי עומד לשקוע ולהכחד ועימו כל תושביה. התודעה המליצה לכולם לתכנן דרך מילוט , וסיפרה שהיא כבר מאורגנת. חלפו מספר ימים ותושבי האי היו מאורגנים לעזיבה בדרך זו או אחרת , כולם מאורגנים : הצער , הכעס , השנאה , הקנאה , הגאוה , החכמה.... פרט ל א ה ב ה. האהבה סירבה לעזוב . הסתכלה על כל עץ, לטפה כל ענף , הריחה כל פרח , דיברה עם כל פרפר , התפלשה בחול הרך. "אחרי כל מה שעברנו , חשבה.... איך אוכל לעזוב". ישבה ימים , ראתה את חבריה אורזים ועוזבים , מדדה את גובה פני המים וקוותה לפיסת אי קטנה , שם תוכל להמשיך לחיות. כשהבינה שאין מנוס, החלה להתחנן מפני כל חבריה "קחו אותי בבקשה" , אך אלו המשיכו בדרכם. יום בהיר , כשאפסו תקוותיה , ישבה בפיסת האי הקטנה שנותרה, מחכה לסוף. שמעה קול הקורא לה להצטרף וכך להנצל. האהבה לא ידעה מי הציל אותה , זה היה קול אלמוני, אותו אלמוני לקח אותה לאי שכן. כעבור מספר ימים שאלה את החוכמה :"מי הציל אותי?" ענתה החכמה :"רק אחד יכול היה , רק הוא מסוגל לגרום לכך שהאהבה תשרוד כשהכאב מהאובדן כה עמוק.... האחד והיחיד הזה הוא ה ז מ ן. " מי שהציל אותך , האהבה , זה הזמן"

 

[לביאה11]

../images/Emo10.gif../images/Emo13.gif

התרגשתי