רונילה
מה זה ``לא משנה``? כל מה שאת כותבת, כל מה שאת מרגישה או חושבת או אומרת... הכל משנה! גם לנו...ובטח שלך. עד מתי תרגישי שכל מה שאת נמדדת בו זה הגוף? מתי תפסיקי לחשוב שהדבר החשוב ביותר שמפריע לטיול הוא הישבן שלך? ומתי נפסיק להגדיר ולכנות עצמנו בתור פרות? ואני לא מבקרת אותך...אם אני מבקרת משהו זה את המחלה שלנו. את יודעת ממה אני מודאגת? ממה שעלול לקרות לך בטיול אם תמשיכי כך לא לאכול... איך תוכלי לתפקד וללכת מבלי להכניס דלק לגופך? הוא לא יצליח לעמוד במאמץ כך...ואת עלולה להתמוטט. האם זה מה שאת רוצה? החיים האלו יכולים להיות יפים...וטיולים זה אחד המותרות שהם מציאים לנו. לטייל בכיף...לראות נופים לא מוכרים ולהנות מהסחת הדעת לרגע מצרות היום יום...להנות מה``ביחד`` ולא להרגיש כל כך לבד... אבל איך תעשי זאת אם לא תוכלי ללכת? רונילה יקרה אסור לך לתת למחלה לשלוט בך ולקחת ממך גם את המעט שמהנה אותך ויכול לתת לך קצת סיפוק וכוח להמשיך במאבק. את רוצה ללכת לטיול....לכי לך ותהני! אף אחד לא רואה אותך בתור פרה...פרט לך עצמך. גם אף אחד לא מסתכל על הגוף שלנו בכזו ביקורת כמו שאנחנו מתבוננים. ואם תזכרי את זה תמיד...הכל יכנס יותר לפרופורציות. תהי את עצמך...ופשוט נסי להנות ולשכוח קצת מהצרות ומהבעיות המקיפות אותך. זו הזדמנות נהדרת לנסות משהו אחר...לראות שאפשר גם אחרת. ואפשר לחיות למרות המחלה. ןלא לתת לה לשלוט בחיינו. מקווה שתרגישי טוב יותר ותקבלי קצת מצב רוח לקראת הטיול. מגיע לך להנות...לטעום קצת מחיים. את לא צריכה לסבול כל הזמן. זה לא מגיע לך. את כל כך נפלאה ורגישה...הלוואי והיית יכולה לראות זאת בעצמך. אז בינתיים...אני אומר לך. ואזכיר לך את זה שוב ושוב. עד שתצליחי לראות זאת לבד. אוהבת אותך...ודואגת. אם את בקושי אוכלת לא תוכלי להמשיך עוד הרבה. אני מקווה שאת בכל זאת מנסה לדאוג ולשמור על עצמך...לפחות קצת. לפחות עד שתגלי שיש בשביל מה. את צריכה להחזיק מעמד...גם אם קשה ונראה שזה לא נגמר. כי מתישהו זה יגמר. אל תפסיקי להסתכל לכיוון האור. אוהבת...אני.
