לא רוצה ללכת לגן

[ליאת +]

לא רוצה ללכת לגן

מה הייתן עושות עם ילדון בן שלוש שכבר שבועיים מודיע מידי בוקר שהוא לא מוכן ללכת לגן? כמובן שבשלב הראשון ניסיתי לבדוק אם יש משהו בגן שהשתנה- אבל לא עליתי על שום דבר כזה. הכל כרגיל. חוץ מחבר טוב שלו שהיה חולה כשבוע, אבל הבעיה התחילה עוד לפני, ככה שקשה לי לקשר. הגננת מספרת שהוא מתפקד כרגיל בגן , שמח וחברותי. אבל כל בוקר- בנוסף להכרזות האלה יש מלחמת עולם בעת הפרידה בגן ובסוף - בלי ברירה- אנחנו עוזבות ילד בוכה וצורח. לי זה נראה שבעיקר נמאס לו- מין "משבר אמצע שנה"- עוד פעם ללכת לגן, עוד פעם לשחק במשחקים. היו לנו מספר ארועים וטיולים בזמן האחרון- ואביתר מאוד התרגש מכל ארוע כזה, אז אולי בהשוואה לריגושים האלה הגן נראה משעמם ושיגרתי. אבל עדיין קיים מנקר החשש שאולי יש משהו יותר משמעותי שמפריע לו. נסיונות לברר איתו מעלים תשובות בנוסח "כי איתי מרביץ לי", אבל קשה לי לקחת את התשובות האלה ברצינות. (איתי הוא ילד קטן, שאכן נושך, אבל לא נראה לי שזו מקור הבעיה). בנוסף, בזמן האחרון הוא "קפץ" פתאום בהתפתחות שלו, וזה מתבטא בענין במספרים, שיפור בדיבור , רצון ללמוד דברים חדשים- אולי משעמם לו בגן? הגן שלנו מצטיין במספר דברים, אבל ארגון הוא לא אחד מהם, לא פעם אני מגיעה - בשעות שונות- ומגלה שהפעילות העיקרית היא "משחק חופשי" (הילדים מעסיקים את עצמם והגננת והמטפלת בעיסוקים שלהן ונפנות אל הילדים רק כשמישהו בוכה).

 

[לאה_מ]

כשאת מבררת בגן נסי לברר לא רק

במישור של האם השתנה משהו בגן ביחס לאביתר, אלא האם יש משהו בגן שהוא לא כרגיל. סיפרתי לא מזמן שלאורי היתה תקופה כזו של "לא רוצה ללכת לגן", שנפתרה באחת כאשר אחת העובדות בגן עזבה ונפסקו חילוקי הדעות בינה לבין הגננת - כלומר, הבעיה היתה בחילחול של הריב ביניהן לתחושה של אורי ולא במשהו שקשור ישירות לאורי. ולגבי קפיצת התפתחות ושעמום - את יכולה לדבר גם על זה עם הגננת - קשה להאמין שאי אפשר להעסיק אותו בדברים אחרים - אבל אני לא נוטה לחשוב שזו הסיבה, כי בדרך כלל הילדים יודעים לנתב את עצמם לדברים שמעניינים אותם, ואז באמת עם ההתפתחות שלהם משתנים הדברים שהם עוסקים בהם בגן - אבל זה קורה מעצמו ומיזמת הילד.

 

[ליאת +]

האווירה בגן באמת לא תמיד טובה

ויתכן שהוא נחשף למתחים בין העובדות שבכלל לא קשורים אליו. אבל תסכימי איתי לאה שזה דבר שקשה לדעת אם זה באמת מה שמפריע לו ועוד יותר קשה לשנות אותו... אבל זה באמת היה כיוון המחשבה שלי. אני חושבת גם שאם זה מה שמפריע לו- יהיה לו קשה מאוד לנסח את זה במילים. ומה עשית בתקופה שאורי לא רצה ללכת לגן? (אני משום מה לא זוכרת שהזכרת את זה כאן)

 

[לאה_מ]

אני מסכימה איתך שקשה לדעת ועוד יותר

קשה לשנות. אולי זה בכל זאת שווה שיחה עם הגננת, בהנחה שיש לכן יחסים מספיק טובים לכך. מה אני עשיתי? ראשית, אני מתביישת לומר שלא ממש ידעתי לשים את האצבע על מה לא טוב לו. כלומר, ידעתי שזה משהו בגן, ולא השלכה של משהו בבית, למשל, אבל לא ידעתי ממש מה, ושייכתי את זה יותר לקושי למצוא שפה משותפת עם הילדים בקבוצה הרב גילית שלו, למרות שבעצם ידעתי שזו בודאות לא יכולה להיות הסיבה. מכיוון שאצל אורי הסרוב לא היה קיצוני, והתבטא יותר במחאה מילולית, ובבקשות מאבא שלו להשאר איתו בגן בבוקר, הבענו אמפתיה לחוסר הרצון שלו, הסברנו לו שאנחנו עובדים ואין לנו אפשרות להשאיר אותו בבית, ואבא שלו כן היה נשאר איתו מדי בוקר כחצי שעה בגן. הסרוב שלו לא לווה בבכי או בסרוב יותר "דרמטי". בסופו של דבר "נפל לי האסימון" לגבי היחסים בין הגננות, שוחחתי על זה עם הגננת ועם הורים אחרים, התברר שהרבה ילדים סובלים מ"תסמונות" דומות, ובסופו של דבר מי ש"העיף" את הגננת ה"לא רצויה" היו בעיקר ההורים. אני חוזרת ואומרת שה"לא רוצה ללכת לגן" נעלם לחלוטין אחרי היום הראשון שבו היא נעדרה מהגן.

 

[nonana]

ואולי להסתכל לכיוון שהוא באמת רוצה

לא ללכת לגן ולהשאר בבית? אצלי זה קרה המון בעיקר עם הגדולה. אפשרי להסתכל גם מהכיוון הזה בעיקר שכתבת שהייתם בטיולים משותפים בזמן האחרון ולבטח היה לו כייף שאתן איתו כל הזמן.

 

[אפרתש]

גם הבת שלי השתעממה

בסביבות גיל שלוש. ואצלה באמת זו היתה מסגרת שכבר היתה קצת קטנה עליה. אולי באמת משעמם לו. יש לו שם חברים שנעים לו איתם? אם רוב הזמן הם במשחק חופשי, אז אם הוא עם ילדים שלא נעים לו איתם, זה יכול להסביר למה הוא לא נהנה. לגבי איתי הקטן - לא אחת הקטנים הם אלה שנושכים, וזה יכול להיות מאד בעיייתי. אני לא הייתי רוצה להיות עם מישהו שאני כל הזמן חוששת האם הוא ינשך אותי. אני מכירה ילדה אחת שמפעם לפעם מדווחת ש "היום היה טוב בגן, איתי לא הרביץ לי". מכך אפשר להבין שאם מישהו היה טורח לשאול אותה, אז בשאר הימים היא היתה מדווחת שהיום היה רע גן. כשאת מגיעה בשעות השונות - מה את רואה? אביתר משחק? הוא לבדו? הוא נראה לך נהנה ושקוע במשחק? איך שאר הילדים נראים? שרויים בעשיה או בשעמום?

 

[ליאת +]

לגבי איתי הקטן...

איך שאני תופסת את אביתר אז כשמרביצים לו הוא מרביץ בחזרה. הייתה תקופה שבה הוא התקוטט די הרבה עם חברו הטוב- ועדיין זה לא היווה סיבה לא ללכת לגן. אני גם לא חושבת שאיתי נושך דווקא אותו (זה מדהים אגב, איך הם הסתדרו ב"מעמדות" שבהן בני השנתיים וחצי מתקוטטים עם בני גילם ואילו בני השלוש פלוס מתקוטטים עם בני גילם). אני חושבת שהוא הבין איכשהו שזו תלונה לגיטימית ולכן הוא עושה בה שימוש. כשאני מגיעה לגן הילדים נראים שקועים בפעילויות שונות. הם לא נראים משועממים. לאביתר יש מספר חברים בנוסף לחבר הטוב ואיתם הוא משחק. אביתר כאחד הגדולים מקבל בד"כ הרבה תשומת לב בגן. הוא גם לא ישן בצהריים ולכן זוכה למנה נוספת של תשומת לב- מנשנש עם המטפלות ארוחת צהריים שניה, עוזר לגננת וכו'. האמת היא שהרבה פעמים (בכלל, לא רק בתקופה הנוכחית) אני פשוט נחרדת מכמה מעט אני יודעת על מה קורה לו בגן במשך היום. וזה בניגוד חריף לשעות שבהם אנחנו ביחד או שהוא עם האמא השניה שלו.

 

[לאה_מ]

תאור דומה למה שקורה בגן של אורי

הייתי ממשיכה בכיוון של בעיה ביחסים בין המבוגרים בתוך הגן.

 

[ליאת +]

אילו שאלות כדאי לשאול

בשיחה עם הגננת? (הרי אני לא יכולה לשאול אותה אם האווירה בגן מתוחה או אם התחושה שלי שהיא עצבנית היא נכונה) כשאני מדברת עם אביתר? אני אשמח לקבל רעיונות לשאלות חכמות שבאמצעותן אפשר לקבל מידע על מה שעובר על הילד.

 

[לאה_מ]

תלוי ביחסים שלך עם הגננת -

לי, לשמחתי, יש יחסים מצויינים ופתוחים עם הגננת של אורי (וגם ככה עד שנפל לי האסימון לקח הרבה זמן) - אני הייתי מוצאת זמן שקט, בלי עוד הורים בסביבה, שהיא לא תרגיש בלחץ, ומתחילה בלתאר לה שאת מרגישה שמשהו עובר על אביתר. תגידי לה שהוא פתאום לא רוצה ללכת לגן, מתי זה התחיל, וכו'. תגידי לה שאת הבנת ממנה שלא השתנה שום דבר בגן שקשור ישירות אליו, אבל אולי היא יכולה לנסות לחשוב אם הוא סופג משהו שלא קשור ישירות אליו - אולי איזה מתח, אולי מישהי מהצוות שנמצאת באיזה משבר, אולי מתחים בתוך הצוות... אני לא יודעת לשאול את זה בצורה פחות ישירה מזה.

 

[Shellylove]

ועוד עיצה

דברי עם הורים אחרים ותצליבי מידע, אולי הם יודעים משהו? אולי הילדים שלהם מגלים תגובות דומות? אם בטעות יש איזשהו ילד בתהליך קליטה עכשיו בגן- זה מקור האינפורמציה הכי טוב.

 

[אפרתש]

שאלות לאביתר

(אגב - שם מקסים ). לימדו אותי פה שכדי שהילדה תספר לי מה קורה לה במשך היום, אני צריכה לספר לה מה קורה לי. אז אני מציעה שתתחילו עם זה. גיליתי שזו הדרך הכי טובה לגרום לה לדבר. למשל - עם מי הוא שיחק היום. במה הם שיחקו. פרטים על המשחק ("וכשמישהו צועק פיו פיו אז מה קורה?" "לאיפה זורקים את הכדור?") כשאת כבר קצת יודעת מה קורה, יש מאיפה להמשיך "היום הצלחת לטפס על העץ?" "גם היום איתי דחף את יותם מהנדנדה?" "מי היה אבא ומי היה אמא במשחק?" בדרך לגן אפשר לשאול "אל מי אתה רוצה ללכת כשנגיע, אל דליה או יעל?" "איך אתה רוצה שיעל תקבל אותך בבוקר, בחיבוק או שתגיד שלום, או שלא תגיד כלום?" אפשר גם לשאול מה לעשות כדי שהוא ייהנה יותר בגן. אצלנו, בדרך כלל היא ביקשה לצייר איך שהיא מגיעה, וזה מה ששימח אותה.

 

[ליאת +]

תודה על העצות

הילד- לא דברן גדול. השיחה איתו הופכת פעמים רבות ל"חקירת שבויים" ואז אני מתיאשת ומפסיקה. במיוחד כשהוא מרגיש שהשיחה היא מכוונת למטרה כלשהי אז הוא ננעל ולא משתף פעולה. הוא לא מספר אף פעם מה קרה בגן. בכלל, נראה לי שילדים חיים כל כך בהווה. כשאני שואלת אותו על משהו שהיה בבוקר או בצהריים הוא מסתכל עלי כאילו שדיברתי על קום המדינה. הדוגמה שלך הזכירה לי כיוון נוסף שצריך לחשוב עליו- בזמן האחרון משחקי אבא-אמא נהיים יותר נפוצים בגן, ולאביתר, כידוע לכן (או שלא??), אין אבא ויכול להיות שגם כאן מסתתר קושי מסויים. לא שהוא ביטא משהו- אבל שווה תמיד בדיקה. ותודה- גם אנחנו מאוד אוהבות את השם (ואת הילד שמאחוריו

)

 

[אפרתש]

אז אולי תדברי על המשחקים האלה?

אצלנו למשחקים האלה יש המון חשיבות, כי התפקיד במשחק מרמז על מעמדך בגן. להיות אבא או אמא זה הכי נחשב. היתה תקופה שבתי וחבר טוב שלה מאד נפגעו כי לא נתנו להם להיות אבא או אמא. לחבר אמרו שהוא לא יכול להיות אבא כי הוא קטן, והוא בכלל לקח את זה קשה. אני יודעת ששאלות "מי היה היום אבא" וכ"ו הן פתח לתשובות מאד מענינות שחושפות הרבה על חיי החברה בגיל ארבע

לפני כמה זמן היא סיפרה שהילד הכי גדול (ושתלטן) היה אבא והיא היתה אמא. ככה הבנתי שהיא תפסה את מקומה בגן...

 

[תמר,]

מניסיון שלי עם אחי הצעירים

כאשר מתחקרים את הילד, זה עלול לגרום לתגובה הפוכה - של שתיקה והסתגרות. לכן הרעיון הטוב ביותר הוא לעזוב את זה בינתיים ולחפש תשובה בדרך אחרת. אצל הילדים שלי למדתי קצת על הגן כאשר הם שיחקו ב"גן ילדים" בבית. ככה אפשר לשמוע מה טון הדיבור של הגננת וכדומה. ועניין שעלה על דעתי, ואני בטוחה שחשבת עליו - במשפחה בה אב ואם, בסביבות גיל שלוש (לפעמים גם קודם) הילד מעדיף את האב על פני האם. יכול להיות שאביתר מרגיש בחסרון בדמות אב גברית, בעיקר כשזה מלווה במשחקי אבא-אמא? אולי הוא צריך לעמוד בפני שאלות של ילדים, עליהן הוא לא יכול לתת תשובות?

 

[ילדה יפה בלבן]

קרה לי מיקרה שחשדתי

שמשהו לא כשורה בצהרון , הלכתי עם האינטואציה והוצאתי את הילדה , תחקור לא עזר פה, פשוט אמרתי לה שהוצאתי אותה כי אני חושבת שמשה שם לא בסדר והמשגיחים שם לא מתנהגים יפה לילדים .. והילדה פשוט הסכימה איתי והתחילה לספר הכול . אולי זה העניין. לא לתחקר, להגיד מה חושבים ואז הילד משתף גם ברגשותיו לגבי הנושא .

 

[חגית אמא של אלה]

גם אנחנו עברנו משהו כזה../images/Emo5.gif

וזה נורא מתסכל... היא היתה בוכה כל בוקר ובקושי רב נאלצתי להשאירה שם... שתי שניות אח"כ היא היתה נכנסת לענינים והמשבר לכאורה עבר, אבל אני נשארתי בבעסה כל היום... מה עשיתי כדי אולי קצת לעזור? הצעתי לה לקחת חפץ מהבית שישמור עליה בגן. ואחרי כמה ימים הגננת החליטה לשלוף מארגז התחפושות (שבדר"כ נפתח רק בפורים) שמלת סינדרלה סוף-הדרך ואלה יכלה ללבוש אותה ככל שרצתה. וככה התמריץ שלה הפך להיות להגיע לגן וללבוש את השמלה כל בוקר. עדיין היא אמרה בבוקר שהיא לא רוצה ללכת, אבל השמלה הקלה בהרבה. מקווה שגם לכם יעבור מהר ובקלות!

 

[חגית אמא של אלה]

ליאת, נזכרתי בעוד משהו!!

כשהזכרת את ה"אין אבא" נזכרתי שכשהמצב הזה של ה"לא רוצה גן" בבוקר, זה היה מאוד קיצוני ודרמטי, וגם ההתנהגות בבית היתה מאוד קשה. ואז קרה לנו המקרה הזה ובימים שאחריו ישבתי איתה ודיברנו המון וסיפרתי לה (עד כמה שאפשר) את סיפור ההריון שלה... והמצב נרגע מאוד אחרי זה... כשהיא התחילה שוב את ההתעקשות בבקרים, היא אמרה שהיא לא רוצה שאעזוב אותה. ומאוד יכול להיות שזה גם קשור למקרה שתיארתי. יכול להיות שגם אצלכם משהו דומה ולא הצלבתן??

 

[דסי אשר]

אני קוראת כעת את סיפרה של פרופ'

עמיה ליבליך, "סדר נשים" - סיפורי נשים במשפחה החדשה בישראל. למי שלא קראה- היא מראיינת 7 קבוצות של נשים, המקיימות סוג של משפחה אחרת, בינהן לפי הגדרה שלה:"חד הוריות ללא קשר עם האב", "חד הוריות בקשר עם האב" ומשפחות לסביות. גם אחרות(כמו רווקות, אלמנות, גרושות וקשרי "ניסועין"(לא טעות כתיב). בפרקים הדנים בשלושת הקבוצות שכתבתי את שמן המלא - המרואיינות מדברות הרבה על שיקולים בבחירת סוג ההורות, בבחירת הדרך להכנס להריון, ובהתמודדות עם הפתרון שהוחלט עליו( חווית קיום/חוסר אב, בכל הרמות). מאד מענין. אני בכלל אוהבת את ספריה של עמיה לבליך.... דסי

 

[ליליה והגמדים]

ספר גזעני, שובניסטי ומתועב

תעקבי - במידה שיהיו שידורים חוזרים - אמרתי את זה לעמיה ליבליך ישירות ב"אורבך וסבאג" בערוץ תכלת. דעת הקהיליה האקדמית על הספר הזה מאוד רעה - הוא מייצג הרבה שנאת נשים וראייה צרה, מגמתית ומסולפת אודותן. הדיעה המובאת כאן על ידי היא מן המתונות לגבי הספר הספציפי הזה - שמעתי מוקצנות, כעוסות ומזועזעות ממנה. מצטערת לנפץ לך את הבועה, דסי, אבל יש הרבה חומרים טובים מזה בחנויות הספרים שאינם חוטאים (או חוטאים פחות) לנשים באשר הן. ולמעם שאר הגולשות כאן - הספר מראיין חד הוריות דרך "החור שלך הגרוש" של הסיבה שהביאה אותן "למצבן". בסקרים ומחקרים, שאלת המחקר מכוונת את תוצאותיו ולכן קיימת הקפדה יתרה שהשאלה תהיה אובייקטיבית ותתביא לשיקוף כל מגוון העמדות הנכללות בתשובות השונות. עמיה ליבליך יצאה מעמדת מוצא שיפוטית, שקובעת שבעצם אין החלטה אוטונומית של אשה להיות חד הורית - זה לעולם נגזרת של כשלון מערכות היחסים שלה עם גברים. היות ונתקלתי בחלק מהמקרים שהיא מעלה בראיונות צולבים של אותן מרואיינות - הרי שזה מופרך לחלוטין, מה גם שעמדת מוצא ששוללת את רגע ההחלטה מאשה ולכן את אלמנט הבחירה - היא עמדת מוצא עויינת to begin with. היא הגדילה לעשות לגבי האלמנה - ש-נעבך- חיה באושר עם בעלה הרבה שנים עד הוא מת. עיקר הדיון לגבי "ההחלטה" להיות חד הורית היתה בהסטוריית הכשלים של זוגיות שקדמה לפגישתה עם בעלה המת, שכאמור חייתה איתו בהרמוניה מופלאה שנים רבות. דסי - חשוב להבין את מה שקוראים גם ברבדים העמוקים שלו. תואר הפרופ' אינו מקנה לאף כותב/ת את הזכות שדבריה יתקבלו ללא עוררין, בייחוד אם הם כל כך בעייתיים. ואל תבזבזנה כסף על ספר שמתייחס אליכן ככה...