כולם אוהבים את ישראל
New member
לא רוצה להתאבד
כל כל הרבה דברים מעיקים לי הלילה , וזה אחריי ניסיון לעשות לעצמי טוב , חשבתי אני אלך לאיזה הופעה , חשבתי שתהיה לי התרוממות רוח ונפש, אך מהר מאוד נפלה נפשי בבור עמוק , בור של כאב , כאב עצוב , ממש זעזוע מוח , נזכרתי פתאום בדברים הכואבים ביותר של חיי , הכואבים והמייאשים פתאום ראיתי את האיין הגדול אל מול עייני , והא רב וגדול ועצום, וארור הוא כי הוא משקה את נפשי ברעלים הרסניים שלא נותנים לי מנוח לנפש רק כאב סכינים בצלעות ובבטן , תחושה של רצון להכניס לעצמי סכין בבטן להביט קודם אל השמיים לראות כמה הם גדולים וכמה אני קטן ובודד פה במערכה , בודד כמו הכוכב ההוא שראיתי בשמיים השחורים הגדולים , פתאום הרגשתי אייך שוב קשה לי להצטרף אל המין האנושי , פתאום פחדתי שוב ליצור איתם קשר, איתם עם בני האדם, אני פשוט פוחד פתאום הכל נעשה גדול שיש אלפי אנשים מסביבך , הפאניקה משתלטת , זה משהו מהילדות אני זוכר את זה מהעיינים של אמא שהיו לה התקפות פאניקה , זה נכנס גם בי מסתבר , יותר מדיי התקפות פאניקה אצל אמא גרמו לילד להיגרר להזיע מרוב פחד מכל דבר קטן שעלול לקרות לו , אני לא מאשים את אימי המנוחה בזה אבל אני יודע שזה היה קיים במשפחה וזה עבר אליי , לעולם לא אהיה ככה משוחרר , משוחרר מפחדים , תמיד משהו יפחיד אותי , ואיין לי רגע של שלווה ואיין לי שקט אפילו שעה אחת ביום אני כל הזמן טרוד בהצקות מוחיות של משהו לא בסדר, וככה אני לא יכול להציע את עצמי לאף אחד , מרגיש לפעמים מכל חלקי חיי שאף אחד לא רוצה בי אף אחד לא שומע אותי, ואיין רחמים פה ברחובות , ואיין רחמים בגטו האנושי מסביב , כל אחד כמעט לעצמו למי איכפת ממישהו אחר , בתי הבילויים מסביב מלא אנשים אם מישהו יפול ברחוב למי איכפת ?. אדם עובר לידם סהרורי שילך הבייתה יזריק לעצמו הרואין , אנשים משתמשים פה בהרואין כי זה הדבר היחיד שנשאר להם לברוח אליו כי לא היה מי שירים אותם , התחלתי להיזכר שוב באבא שלי כמה שהוא לא אבא (בעצם) , הוא אינו מבחין כלל במצוקות וכאבים אצלי שבוי של חברה שלו אם אני במצוקה אני יכול לדבר אל קיר או אל עצמי , אני מרגיש תקוע בבית רוצה מאוד לעזוב אך לא יכול , לא יודע אם יש מספיק כסף לשכור דירה קטנה , אני עלול להישאר בלי כלום , כי זה המון כסף כל ההוצאות והדברים שצריך אולי אני מגזים ולא בדקתי מספיק , אולי ימצאו לי דירה עם ריהוט ,,,ודברים מוכנים , כל כך עצבו לי שאיין לי דירה קטנה משלי שהייתי יכול לפרוש אליה והיה לי טוב , בבית שלי אבא שלי מנצל את החולשה שלי לרחם עליו ושהוא רב עם זוגתו זה שאני ליד כדי להרגיש בטוח לידי ושיש צעקות אני נכנס לחרדה מוגברת ואז שוב פעם בא לי למות ,,,זה כל כך פמפחיד ואני לוקח ללב , למרות שכבר 1000 פעם ניסיתי להגיד לעצמי דיי, לא לקחת ללב , ובכלל בעבודה אותו יאוש שבוע הבא מתחילים לחפש לי משהו אחר תהיהי לי פגישה אבל אני לא יודע אם יש לי כוח בכלל לעבוד כל יום 6 שעות , אני מרגיש כל כך חלש הרבה פעמים פיזית ונפשית לא נרדם בכלל בלילות , כל לילה אני ער ,,,כמעט עד אור הבוקר בלי כדור שינה וכדור הרגעה אני לא מצליח להירדם אבל הנזקים במוח אני מרגיש אותם כמה שהוא מתנוון , ויכולת המחשבה שלי נפגעת , יותר קשה לי לחשוב, פעם הייתי חכם יותר והמוח שלי עבד יותר טוב ,,,,ניראה לי ,,,, וגם ריקנות כזו בחיים , לא מבין כלום מעצמי מה אני רוצה בכלל ? מה המטרה של החיים שלי? אני לא יכול לצאת לעיר הקרובה אליי כי איין לי אייך לחזור זה מייאש לגמרי להיות תקוע עכשיו כבר איין כוח לנסות להוציא רישיון נהיגה וגם הפחדים שוב להיכשל , אני לא מוצא סיבה שמישהו ירצה להיות איתי , שמישהו ירצה אותי , אני מרגיש כל כך לבד פה על הפלנטה הזו , אני לא יכול לצאת לסרט בעיר הקרובה כי איין לי אייך לחזור ויש לי מעט כסף בצד אם אני מצליח להוציא רישיון אז לא יהיה לי כסף לשכר דירה וכדו'מה או הפוך אם אני אשכיר בית לא יהיה לי סיכוי לקנות רכב או משהו אחר ,,,,, אני ממש מרגיש בושה רוצה להיעלם, לחפור לעצמי בור לקבור את עצמי ככה זה שמרגישים לא נחשבים פה , איין לי ערך איין לי חיים למה לי להמשיך הלאה? או יותר נכון אייך אפשר להמשיך ככה הלאה? עם התקפי פאניקה דיכאונות ובטחון עצמי ירוד
כל כל הרבה דברים מעיקים לי הלילה , וזה אחריי ניסיון לעשות לעצמי טוב , חשבתי אני אלך לאיזה הופעה , חשבתי שתהיה לי התרוממות רוח ונפש, אך מהר מאוד נפלה נפשי בבור עמוק , בור של כאב , כאב עצוב , ממש זעזוע מוח , נזכרתי פתאום בדברים הכואבים ביותר של חיי , הכואבים והמייאשים פתאום ראיתי את האיין הגדול אל מול עייני , והא רב וגדול ועצום, וארור הוא כי הוא משקה את נפשי ברעלים הרסניים שלא נותנים לי מנוח לנפש רק כאב סכינים בצלעות ובבטן , תחושה של רצון להכניס לעצמי סכין בבטן להביט קודם אל השמיים לראות כמה הם גדולים וכמה אני קטן ובודד פה במערכה , בודד כמו הכוכב ההוא שראיתי בשמיים השחורים הגדולים , פתאום הרגשתי אייך שוב קשה לי להצטרף אל המין האנושי , פתאום פחדתי שוב ליצור איתם קשר, איתם עם בני האדם, אני פשוט פוחד פתאום הכל נעשה גדול שיש אלפי אנשים מסביבך , הפאניקה משתלטת , זה משהו מהילדות אני זוכר את זה מהעיינים של אמא שהיו לה התקפות פאניקה , זה נכנס גם בי מסתבר , יותר מדיי התקפות פאניקה אצל אמא גרמו לילד להיגרר להזיע מרוב פחד מכל דבר קטן שעלול לקרות לו , אני לא מאשים את אימי המנוחה בזה אבל אני יודע שזה היה קיים במשפחה וזה עבר אליי , לעולם לא אהיה ככה משוחרר , משוחרר מפחדים , תמיד משהו יפחיד אותי , ואיין לי רגע של שלווה ואיין לי שקט אפילו שעה אחת ביום אני כל הזמן טרוד בהצקות מוחיות של משהו לא בסדר, וככה אני לא יכול להציע את עצמי לאף אחד , מרגיש לפעמים מכל חלקי חיי שאף אחד לא רוצה בי אף אחד לא שומע אותי, ואיין רחמים פה ברחובות , ואיין רחמים בגטו האנושי מסביב , כל אחד כמעט לעצמו למי איכפת ממישהו אחר , בתי הבילויים מסביב מלא אנשים אם מישהו יפול ברחוב למי איכפת ?. אדם עובר לידם סהרורי שילך הבייתה יזריק לעצמו הרואין , אנשים משתמשים פה בהרואין כי זה הדבר היחיד שנשאר להם לברוח אליו כי לא היה מי שירים אותם , התחלתי להיזכר שוב באבא שלי כמה שהוא לא אבא (בעצם) , הוא אינו מבחין כלל במצוקות וכאבים אצלי שבוי של חברה שלו אם אני במצוקה אני יכול לדבר אל קיר או אל עצמי , אני מרגיש תקוע בבית רוצה מאוד לעזוב אך לא יכול , לא יודע אם יש מספיק כסף לשכור דירה קטנה , אני עלול להישאר בלי כלום , כי זה המון כסף כל ההוצאות והדברים שצריך אולי אני מגזים ולא בדקתי מספיק , אולי ימצאו לי דירה עם ריהוט ,,,ודברים מוכנים , כל כך עצבו לי שאיין לי דירה קטנה משלי שהייתי יכול לפרוש אליה והיה לי טוב , בבית שלי אבא שלי מנצל את החולשה שלי לרחם עליו ושהוא רב עם זוגתו זה שאני ליד כדי להרגיש בטוח לידי ושיש צעקות אני נכנס לחרדה מוגברת ואז שוב פעם בא לי למות ,,,זה כל כך פמפחיד ואני לוקח ללב , למרות שכבר 1000 פעם ניסיתי להגיד לעצמי דיי, לא לקחת ללב , ובכלל בעבודה אותו יאוש שבוע הבא מתחילים לחפש לי משהו אחר תהיהי לי פגישה אבל אני לא יודע אם יש לי כוח בכלל לעבוד כל יום 6 שעות , אני מרגיש כל כך חלש הרבה פעמים פיזית ונפשית לא נרדם בכלל בלילות , כל לילה אני ער ,,,כמעט עד אור הבוקר בלי כדור שינה וכדור הרגעה אני לא מצליח להירדם אבל הנזקים במוח אני מרגיש אותם כמה שהוא מתנוון , ויכולת המחשבה שלי נפגעת , יותר קשה לי לחשוב, פעם הייתי חכם יותר והמוח שלי עבד יותר טוב ,,,,ניראה לי ,,,, וגם ריקנות כזו בחיים , לא מבין כלום מעצמי מה אני רוצה בכלל ? מה המטרה של החיים שלי? אני לא יכול לצאת לעיר הקרובה אליי כי איין לי אייך לחזור זה מייאש לגמרי להיות תקוע עכשיו כבר איין כוח לנסות להוציא רישיון נהיגה וגם הפחדים שוב להיכשל , אני לא מוצא סיבה שמישהו ירצה להיות איתי , שמישהו ירצה אותי , אני מרגיש כל כך לבד פה על הפלנטה הזו , אני לא יכול לצאת לסרט בעיר הקרובה כי איין לי אייך לחזור ויש לי מעט כסף בצד אם אני מצליח להוציא רישיון אז לא יהיה לי כסף לשכר דירה וכדו'מה או הפוך אם אני אשכיר בית לא יהיה לי סיכוי לקנות רכב או משהו אחר ,,,,, אני ממש מרגיש בושה רוצה להיעלם, לחפור לעצמי בור לקבור את עצמי ככה זה שמרגישים לא נחשבים פה , איין לי ערך איין לי חיים למה לי להמשיך הלאה? או יותר נכון אייך אפשר להמשיך ככה הלאה? עם התקפי פאניקה דיכאונות ובטחון עצמי ירוד