טוב, בסדר
חוויות יש מפה ועד הצד השני של הגלקסיה, בעצם יש יותר והביטוי 'אין מילים' מתאים פה יותר מתמיד. מצרים קיבלה אותי בסבר פנים יפות ומאירות, לכל מי שמפחד לנסוע, ואני מתאר לעצמי שזה כמעט כולם, אני יכול להגיד לכם שאני הרגשתי בטוח ללכת לבד ברחובות קהיר. האווירה היא מאוד בעד תיירים, בגלל שזה מקור הכנסה חשוב במצרים יש הנחיות ברורות מהבוס הגדול להתנהג יפה. אבל חשוב מזה האנשים עצמם לבביים, חמים ופתוחים. הסיפור המקובל לגבי זה שהמצרים יותר קשים לעומת הבדואים הנחמדים של סיני, הוא לא ממש אמיתי. בסופו של דבר הם פשוט בני אדם והדבר האחרון שמעניין את האדם ברחוב זה לכבוש את ישראל או משהו כזה. נסענו באוטובוס 5 שעות לאורך הנילוס ולרגע הרגשתי כמו בהודו. כפריים מעבדים את האדמה, ילדים משחקים ברחובות, אווירה פסטורלית ונעימה. מצריים היא 95% מדבר ו5% ירוק סביב נהר הנילוס ובפני עצמה היא ארץ שמעניין לבקר בה. ההיסטוריה היא פשוט מדהימה, 3000 שנה של שושלות של פרעונים ששלטו באזור. עם ידע מגוון ומדהים שחלקו מגיע מכוכבים אחרים, מקדשים מפוארים שהפכו לאתרי תיירות, פירמידות, ספינקס. אם לרגע מסירים את המשקפיים שאנחנו סוחבים ממלחמת יום כיפור, אפשר לגלות המון דברים יפים. לאנשים שמנסים למכור סחורה ברחוב יש שיטה מעניינת למשוך לקוחות. הם ניגשים ושואלים מאיזה מדינה אתה. כמובן שאף אחד לא הצליח לנחש מאיפה אני וכשסיפרתי שאני מישראל לרובם זה לא ממש הזיז או שפשוט שמחו לפגוש מישהו מישראל. רק אדם אחד שהתעניין אמר לי שהוא שונא את ישראל ונפרדתי ממנו בברכת סלאם עליכום. לגבי אבן כחולה: החלטתי לוותר על חיפוש חיצוני של משהו ספציפי שאני אמור לגלות או למצוא. אבנים כחולות יש הרבה, ואת המציאה האמיתית קיבלתי מספר פעמים כמתנות של גילוי פנימי. היה מדהים ומעשיר - מומלץ! מעוז
