אווה עמיחי
New member
לא קשור - כן קשור...
לפעמים מסתובבת סתם ממקום למקום באינטרנט...היום בערב, כבר לא יודעת אך היגעתי לגלריה של צלמים...בין שמות מוכרות ופחות, ראיתי את התערוכה מצילומים אחרונים של ANDRE KERTESZ . יהודי זקן, שבחודשים אחרונים, לפני שעליתי לארץ, עשיתי רעיון איתו לרדיו ההונגרית. ידעתי הרבה עלו, אבל כאשר ראיתי אותו עייף מכל התכניות שהכנו לו, לימים, שביקר בבודפשט, לא רציתי לנדנד לו...שאלתי על אהבה...הוא הייה נשוי לאישה, שאהב בכל החיים הארוכים שלו...אבל ב:85' כבר מזמן היא לא היתה בחיים, רק האהבה אליה נישארה לו...הרעיון שמור בארכיון של הרדיו, כי אומן בגיל כזה, לא יודעים כמה עוד יכול לספר לנו על מחשבותו...לא זוכרת על המילים, אך זה התחיל, אבל עדין רואה את החדר, אך שנכנס עם שובל של מלווים, שהייה ברור, כמה לא סובל את המצב, התישב, הסתקל אלי, כאילו עוד נודניקית יושבת על הראש שלו...באותו רגע, הוא הייה איש זקן, כמו סבא שלי, בלי מצלמות ופוזות אומנותיות...אמרתי לו, בכל רגע, שנימעס לו, אקום, ולא רוצה לפריע לו, סיפרתי שסבתא שלי היתה צלמת, ושיחתי עם צילומים, כמו ילדים אחרים עם כלפים...הוא נפתח מהאדישות-עייפות, דיבר על אהבתו לאישתו, שבכל דבר יכול לזהות משהו, שמזכיר לו אותה, על פריז, שאהב, על ניו יורק, שלא הרגיש בבית...על המצלמות, ועל צילומו שעשה עם פולרויד, גם כן, בגלל הזכרונות לאישתו...שתנו תה, ופיטפטנו כשעה, עד שלשומרי ראש שלו נימעס, והם אמרו, שאני צריכה לסיים...כאשר הוא אמר, ששמח לדבר איתי, לא הרגשי שזה נימוס, כי השעה הזאת היתה החופשי ביתר בהובלתו במולדת הישנה... את הרעיון שידרו, הכניסו לארכיון, לאחר, שעשיתי עתק לעצמי, לקסטות - כבר הייתי בדרך לארץ...הקסטות נעלמו, כמו הרבה דברים אישיים - וכבר עבדתי אצל צבי הקר, כאשר באותה שנה ANDRE KERTESZ נפתר בניו יורק. ראיתי את פרצוף החמוץ של מנהל הארכיון, שלא יכול להשתמש ברעיון שלי, בהזדמנות מות האומן, כי המריינת עזבה את הונגריה, בצורה לא לגלית...הוא הייה צריך לחכות עד 1994, ליום הואלדת המאה של KERTESZ, שהייה יכול להוריד מהמדף את הרעיון האינטימי הזה... בגלריה, שאתם יכולים להכנס דרך הקישור, רוב התמונות הפולארויד, שסיפר עליהם, והתאריך על ידם 1985 - שנת מותו, ושנת עליעתי...
לפעמים מסתובבת סתם ממקום למקום באינטרנט...היום בערב, כבר לא יודעת אך היגעתי לגלריה של צלמים...בין שמות מוכרות ופחות, ראיתי את התערוכה מצילומים אחרונים של ANDRE KERTESZ . יהודי זקן, שבחודשים אחרונים, לפני שעליתי לארץ, עשיתי רעיון איתו לרדיו ההונגרית. ידעתי הרבה עלו, אבל כאשר ראיתי אותו עייף מכל התכניות שהכנו לו, לימים, שביקר בבודפשט, לא רציתי לנדנד לו...שאלתי על אהבה...הוא הייה נשוי לאישה, שאהב בכל החיים הארוכים שלו...אבל ב:85' כבר מזמן היא לא היתה בחיים, רק האהבה אליה נישארה לו...הרעיון שמור בארכיון של הרדיו, כי אומן בגיל כזה, לא יודעים כמה עוד יכול לספר לנו על מחשבותו...לא זוכרת על המילים, אך זה התחיל, אבל עדין רואה את החדר, אך שנכנס עם שובל של מלווים, שהייה ברור, כמה לא סובל את המצב, התישב, הסתקל אלי, כאילו עוד נודניקית יושבת על הראש שלו...באותו רגע, הוא הייה איש זקן, כמו סבא שלי, בלי מצלמות ופוזות אומנותיות...אמרתי לו, בכל רגע, שנימעס לו, אקום, ולא רוצה לפריע לו, סיפרתי שסבתא שלי היתה צלמת, ושיחתי עם צילומים, כמו ילדים אחרים עם כלפים...הוא נפתח מהאדישות-עייפות, דיבר על אהבתו לאישתו, שבכל דבר יכול לזהות משהו, שמזכיר לו אותה, על פריז, שאהב, על ניו יורק, שלא הרגיש בבית...על המצלמות, ועל צילומו שעשה עם פולרויד, גם כן, בגלל הזכרונות לאישתו...שתנו תה, ופיטפטנו כשעה, עד שלשומרי ראש שלו נימעס, והם אמרו, שאני צריכה לסיים...כאשר הוא אמר, ששמח לדבר איתי, לא הרגשי שזה נימוס, כי השעה הזאת היתה החופשי ביתר בהובלתו במולדת הישנה... את הרעיון שידרו, הכניסו לארכיון, לאחר, שעשיתי עתק לעצמי, לקסטות - כבר הייתי בדרך לארץ...הקסטות נעלמו, כמו הרבה דברים אישיים - וכבר עבדתי אצל צבי הקר, כאשר באותה שנה ANDRE KERTESZ נפתר בניו יורק. ראיתי את פרצוף החמוץ של מנהל הארכיון, שלא יכול להשתמש ברעיון שלי, בהזדמנות מות האומן, כי המריינת עזבה את הונגריה, בצורה לא לגלית...הוא הייה צריך לחכות עד 1994, ליום הואלדת המאה של KERTESZ, שהייה יכול להוריד מהמדף את הרעיון האינטימי הזה... בגלריה, שאתם יכולים להכנס דרך הקישור, רוב התמונות הפולארויד, שסיפר עליהם, והתאריך על ידם 1985 - שנת מותו, ושנת עליעתי...