לא קם בבוקר...

[מירי,]

לא קם בבוקר...

דודו לא מצליח להתעורר בבוקר , הוא הולך לישון סביב השעה 2000 ואמור להתעורר ולקום עד 0730.... השעה בא יישן אינה בשליטתי והוא יכול להיות בחדר ולא לישון כמה שהוא יכול - אבל הוא בשד"כ לא יירדם אחרי 2100 (ואם מסיבות כל שהן לא סיימנו את הערב בשעה הזו הוא הופך עצבני ויללן)[ היום היה שיא השיאים - הוא פשוט לא קם! השעה היתה כבר 1740 והוא עדיין במיטה , אבא יצא לקח את בן לגן וחזר ורק אז דודו התלבש והלך לגן בשעה 0755 - רק שגם אבא אמור להגיע לעבודה ב 0800.... עכשיו אני יכולה להציע מליון הצעות , אלא שמי שצריך לממש אותן זה אבא , והוא לא כל כך מצליח... איך מסבירים לילד את חשיבות העיניין? עכשיו זה אל שדודו לא אוהב את הגן - מבחינתו לא ללכת לגן זה "עונש"...(כשאני מציעה לו להשאר איתי בימי שישי הוא מסרב , חופשות לא מתוכננות מהגן לא אהובות עליו...)

 

[נעה גל]

זה היה כך תמיד?

 

[מירי,]

לא כשהוא היה תינוק...

בעצם (אם אני זוכרת נכון כי כאמור זה לא ממש משהוא שאני חווה יום יום) זה היתחיל מאז שכבר אי אפשר היה להעיר אותו מתי שרוצים... ולהלביש אותו מתוך שינה....

 

[לאה_מ]

קשה לי לקום בבוקר...

גם שירה כזו. פשוט לוקח לה זמן להתעורר, היא זקוקה לזמן לשכב במיטה או סתם לבהות לפני שהיא מתחילה לעשות משהו, לוקח לה זמן לבחור בגדים, להתלבש, להתארגן... וזה נכון גם כשלא הולכים לגן. מה שקצת עוזר (לא לגמרי. לדעתי כלום לא עוזר לחלוטין. זה אופי. שי כזה עד היום

) זה אם יש הפתעה נחמדה לארוחת הבוקר (לפעמים שי מביא קרואסונים או רוגלך מהקונדיטוריה שליד העבודה שלו), אם אני שמה לה מוסיקה קצבית וכיפית, אם היא יודעת שיש איזה deadline שקשור למשהו שהיא רוצה (למשל, אני יוצאת מהבית אז אם את רוצה שאני אקלע לך צמות זה חייב להיות עכשיו). לפעמים עוזר כשמבקשים ממנה עזרה, להיות אחראית על משהו.

 

[מירי,]

העיניין שלא משנה כמה זמן...

הוא תמיד עוד עייף.... (טוב לא בפעמי םשהוא הולך לישון ב 1800 - וגם זה קורה...), צחי ניסה להעיר אותו רבע שעה יותר מוקדם , להגיד לו עד מתי צריך להיות מוכנים , לתת לו צפיה בהופ אם יש זמן (ודודו מהמכורים...) . עכשיו כשאת מספרת על שי - אני חושבת שכנראה זה קשור גם לאיטיות שלו בהרבה דברים אחרים (גם אז סיפרת שגם שי כזה..), אבל לאבא שלו זה לא ממש עוזר כשהוא כבר ממהר לעבודה - מה גם שהוא הופך לפקעת עצבים (והוא בניגוד אלי מאוד רגוע...) היום הוא אפילו העניש אותו (ובעונש שאפילו לא קשור... הוא כבר לא יכול היה יותר...)

 

[zimes]

תכינו את הבוקר בערב

שישן בבגדים לגן, תכינו ארוחת בוקר ארוזה שיאכל בדרך, או בגן, תעשו כל מה שצריך, כך שבבוקר הוא יצטרך רק לעשות פיפי, ולזחול לאוטו.

 

[נעה גל]

אני מסכימה עם zimes

זה נשמע כמו הבדלים בשעון ביולוגי. יש אנשים (ואני בתוכם) שהשעה 7:00 בבוקר זה כאילו אמצע הלילה עבורם. אני זוכרת את קשיי התעוררות שלי כילדה ואת המריבות עם אמא שלי והצעקות על הבוקר (רק כדי לנחם אותך - כיום כבוגרת, כשבאמת אין לי ברירה ואחרים תלויים בי או קופצים עלי, אני קמה בזמן). בבית ספר לא היה סיכוי שאני אגיע בשעת 0 לשיעורים. מכיוון שגם אורן כזו (אם לא מעירים אותה היא מתעוררת לבד בסביבות 10:00 -11:00 ולא משנה אם היא הלכה לישון מוקדם או מאוחר) אני מכינה הכל מראש. היא הולכת לישון בבגדים שהיא הולכת לגן, היא לא מצחצחת שיניים בבוקר (את יכולה לתת לו תפוח במקום - הקרדיט על העצה ל-zimes), והיא מסופרת כך שאני לא אצטרך לאסוף לה את השיער לתסרוקות מסובכות. קמים, מתחבקים "חיבוק פינוק", נועלים נעליים ויוצאים מהבית. איך אני מעירה אותה? אני מוציאה אותה מהמיטה (אם היא לא מתעוררת מהקריאות שלי) בשלב מסוים בתהליך היא מתעוררת. השיטות שלאה הציעה הן מצוינות אבל לי, באופן אישי, קשה מאוד לשמור על רמת מתח כזה כל יום (מה גם שאוכל זה לא הצד החזק של אורן). כלומר, בימים שיש לאורן אינטרס לקום היא מתעוררת הרבה יותר בקלות מאשר ימים רגילים.

 

[מירי,]

כמו שאמרתי ל zimes

הוא לא קם - מילת המפתח כנראה שהוא בכלל אל קם... ואני ממש כועסת כשצחי מספר לי שהוא הקים אותו פיזית , זו פעולה מאוד כוחנית מבחינתי.. בשביל לנעול נעליים וללכת לגן הוא צריך לקום.... וזה לא שהוא לא רוצה ללכת לגן! בדקנו את האפשרות הזו...(פשוט היצענו לו להשאר איתי או עם אבא או עם סבתא אבל הוא מעדיף את רותי הגננת...). למרות שדודו יכול לעשות דברים בקצב איטי שאני על סף איבוד כל טיפת סבלנות... כשהוא כבר קם הוא יכול תוך 5 דקות להיות מוכן (למשל אחרי שינת צהריים כשהוא אמור ללכת לקרטה - מה שכולל החלפת בגדים... וגם היום כשהוא כבר קם והתלבש וכו... הוא ידע שלא נישאר לו זמן ועשה את זה בצ´יק אבל לאבא כבר היה מאוחר מדי...)

 

[נעה גל]

ולצעוק על ילד בבוקר שיקום - זה לא

כוחני? כי הרי בסופו של דבר זה מגיע לזה. קוראים ומדברים ושוב קוראים ונוגעים ומחבקים והם לא מתעוררים אז את נשארת עם שתי אפשרויות: להרים אותו (ואני לא חושבת שאורן מיחסת כוחניות לפעולה הזו - להפך) או לצרוח עליו שיקום (מנסיון אחרי 10 צרחות, בערך, הם קמים). לי צרחות על הבוקר נשמע נורא והורס לי את המצב רוח ונראה לי שזה גם לא כייף לקום כשצורחים עליך. אנחנו שולחים את אורן עם טרנינג וסווצ´ר בחורף ובקיץ עם חולצה קצרה ומכנסיים מטריקו - נראה לי שאפשר לישון בהם. איך שאני רואה את הדברים יש לכם כהורים בעיה מסוימת (מחסור בזמן בבוקר) ואתם יכולים לכופף את דודו או להתכופף בעצמכם ולוותר על דברים כמו צחצוח שיניים והחלפת ביגוד שינה לביגוד יום. זה לא יקל על התעוררות שלו, אבל זה יקל את לחץ הבוקר שלכם. אני הפסקתי גם לשלוח את אורן לעשות פיפי בבוקר. פתאום הגעתי למסקנה שאני אומרת לה ללכת לעשות פיפי וזה דבר שהיא אמורה לעשות אותו לבד (בסופו של דבר מדובר בגוף שלה). אז אם יש לה - היא הולכת מעצמה ואם אין לה היא עושה במשך היום בגן. והתעוררות משנת צהרים אינה דומה לשנת בוקר (מנסיון שלי)

 

[מירי,]

יש בעיה והיא ענקית....

אין לי בעיה להתכופף בכל הפעולות של הבוקר (ולאבא שלו המיואש כבר יש פחות בעיה ממני, למרות שהדברים ניראים לו יותר עקרוניים ממני..) רק שיקווווום

כן! גם צעקות זה כוחני , בדיוק באותה מידה! אבל אצלו להקים אותו מהמיטה זה להרים את המיכה שבתוכה הוא מתקרבל חזק חזק מעל לראש... זה דורש הפעלת כח , ובסיטואציה הלחוצה שאבא כבר נמצא כשהוא כבר מגיע לשלב הזה , זה לא נעשה בנעימות... שלא יצחצח שיניים (לו יהיה לא נעים) הוא קם עם עיניים עצומות אל השרותים...

אבל עד שהוא קם.... מה שרציתי לציין זה שכאשר הוא כבר קם אם הוא יודע שאין לו זמן הוא יכול לעשות הכל לבד ומהר... מהרגע שהוא קם זה יכול לקחת 10 דקות עד שהוא יוצא מהבית..

 

[נעה גל]

האמת? אני לא יודעת מה להגיד לך

יותר מזה. אולי רק להשלים עם העובדה שזה הילד שלכם וברגע שיתאפשר (כאשר הוא ילך בעצמו לבית הספר) להעביר את האחריות אליו - לא קמת, איחרת לכיתה. אבל כאן מדובר על עוד כמה שנים. אנחנו השלמנו עם זה שלאורן קשה להתעורר בבוקר ואני חושבת שאולי זה ההבדל ביננו. אנחנו לא מצפים ממנה שתקום מהר ותתפקד. ובגלל זה אנחנו לא מתעצבנים. זה חלק שגרתי מהיום שלנו. היא לא כזו וזה לא ראלי לצפות שהיא תהיה אי פעם כזו (אגב, גם כאן איתמר הוא ההפך הגמור). יכול להיות שההתנהגות שלנו קשורה לזה שתמיד יש אפשרות שאני אביא אותה יותר מאוחר (למרות שאנחנו אף פעם לא משתמשים בזה - אנחנו כולנו יוצאים יחד) - כלומר, אין את הלחץ בבוקר של כולם חייבים להגיע למקום מסוים בזמן מסוים.

 

[zimes]

אם כך - גישה שונה

תנסו להעביר לו את האחריות כבר עכשיו. אולי בכ"ז אפשר שהוא יקום בבוקר בכל שעה שירצה, ויצא לגן לבד? (אם זה 3 דקות הליכה - הוא מסוגל לזה לבד, לא?) אולי יש שכן שהולך ברגל לבית הספר, ויוכל ללות אותו ב 7:55 - ברגע האחרון? הגזמתי במידת העצמאות שאני מצפה מילד בן 5? או - לבקש ממנו רעיונות לפתרון. לגבי הכוחניות שבלהרים מהמיטה - אם זה נעשה בעדינות, לפני שמעירים אותו בכלל, זה יכול להיות נעים, ולא כוחני. אז הוא מתעורר לאט לידיים של אבא. ככה, אחרי הכל, אנחנו מעירים את הקטנים כשאנחנו יוצאים מהבית/יוצאים מהאוטו. לא נראה טראומטי.

 

[מירי,]

על זה גם אנחנו חושבים...

אחרי היום ... אז היצעתי לאבא שאם הוא לא קם אבא לוקח את בן לגן וחוזר רק לוודא שאכן דודו קם... האמת היא שנשמע לי די מפחיד להשאיר ילד בן 5 לבד בבית (ללכת לגן לבד אין בעיה - מיוזמתו הוא חוזר רק לבד...). מה גם שזה לא ממש יכול להיות בכל שעה שהוא רוצה - כי הגן נסגר ב 0820 אז אבא קצת מקטר (זה לעלות ולרדת 4 קומות) אבל מסכים איתי שזה עדיף על הבוקר ששניהם עברו היום)... אני אעדכן בהמשך איך זה מתקדם... ובהיזדמנות זו

לכולכן על כל העיצות!

 

[michal@gal]

ניסית לתת לו יותר זמן להתעורר?

גם לילדים שלי יש בעיה לקום בבוקר, והפתרון שלנו בינתיים הוא להעיר אותם יותר מוקדם. אם אני מעירה ב6:30 במקום ב-7:00 יש להם עוד חצי שעה להתמרח במיטה לפני שקמים.

 

[מירי,]

../images/Emo13.gif בטח ניסינו...

זה רק הופך אותנו ךיות כעוסים - כי במקום חצי שעה של "דודו קום" יש לנו שעה כזו...(יותר מדוייק לאבא יש, אני בד"כ לא פה...)

 

[ימימה]

אביגיל בד"כ קמה יחסית בקלות

אבל לפעמים גם לה יש ימים שקשה לה לקום (כשאני צריכה להגיע מוקדם לעבודה אני מעירה אותה לפני 6:30), ואז, אם היא לא מתעוררת מהדיבורים שלי, אני מרימה אותה בידיים, לוקחת אותה לספה בסלון, ומדליקה טלוויזיה. היא מתכרבלת שם ועושה קולות של ישנה, אבל אחרי כמה רגעים העיניים זוחלות לכיוון המסך, ואחרי 10 דקות היא כבר ערה ושקועה לגמרי (ואז יש לי בעיה אחרת - איך להוציא אותה מזה כדי שתתלבש...

)

 

[zimes]

יש לי עוד רעיון למירי

מה עם להדליק רדיו/קלטת כשמעירים אותו? לי זה עוזר להתחבר לאט לאט לעולם בהתעוררות.

 

[מירי,]

בגדים בשינה- לילד בן 5???

האמת אולי זה איזו שריטה אצלי... אבל מאז ומתמיד היתה הפרדה בין ביגדי יום לביגדי לילה (בהתחלה זה היה אחד העזרים למעבר לשנת לילה שלם -בגיל חודש). נראה לי שהוא כבר גדול מדי לישון עם הבגדים (לי לא יהיה נעים ללכת לעבודה עם בגדים שישנתי איתם..) אבל למען האמת אחת ההצעות שלי היו שילך לגן עם הפיג´מה (אז מהבעצם ההבדל?) אז אין לו הרבה מה לעשות בבוקר , לקום להתלבש (מה שברוב יאוש אבא שלו עושה עדיין עבורו בבוקר) פיפי לצחצח שיניים ולאוטו... הוא אפילו מוותר על ארוחת בוקר - כי הוא יודע שאין לו זמן , והוא אכן מבקש לאחרונה שני כריכים , אין זמן לאכול בדרך הגן נמצא במרחק 3 דקות הליכה...אלא שהוא בכלל לא קם... הוא צריך לקום מהמיטה בשביל להגיע לגן (עם או בלי בגדים ...)

 

[Shellylove]

קיבעון הפיג´מה

גם לי יש את הקטע הזה של הפרדה בין בגדי שינה ובגדי יום, אבל זה כנראה רק אצלי בראש ורק לי מפריע. לבעלי ולשני ילדיו אין שום בעיה ללכת לישון לא רק עם הבגדים שהם רוצים ללבוש מחר, אלא עם הבגדים שהם הלכו כל היום. ניסיתי לבדוק מה בעצם מפריע לי ולא מצאתי סיבה רציונלית מספיק מוצקה, רק שזה לא נראה לי ואולי קצת מגעיל אותי... בקיצור פולניות!. כרגע שלי קטנה ויש לי עוד "שליטה" במה היא לובשת ומתי, כך שאני לא צריכה להתעסק בנושא. אבל נראה לי שמתישהו הפולניות הזו תצטרך להתגמש קצת, כי סה"כ באמת מה הביג דיל?

 

[ציפי ג]

הבעיה מוכרת

יהודה כזה. הוא לא קם בקלות. הוא מבוגר מדודו (הוא בן 9) . כאשר יהודה היה בגן, אני עבדתי בראשון לציון, וכל בוקר הייתי צריכה להקים אותו כדי שיהיה מוכן. זה היה פרויקט שבד"כ לווה בבכי שלו. אני שנאתי את הבקרים הללו. באיזה לב, החלטתי שאני לא יכולה להיות אחראית למעשים שלו יותר. כאשר הוא איחר בכיתה א, הוא לא הלך לבי"ס (ועבורו זה גיהנום), במיוחד שהוא היה צריך לבא איתי לעבודה ולהשעמם שם. כאשר הוא איחר לקום בכיתה ב, הוא הלך לבי"ס ברגל כי הוא איחר את ההסעה. הלך - 45 דקות. יהודה באמת בד"כ ישן בבגדים (בחירה שלו ) קם מתי שהוא רוצה, ומארגן את עצמו בשלוש דקות. מי שנלחץ מזה הוא יובל. היום יובל התעכב בבית ויהודה לא קם עד 7 כשב7.15 יש אוטובוס. חמש פעמים יובל בא אליו ואמר לו - קום כבר 7. כבר 7.01 וכו´. אני הלכתי אליו ואמרתי לו - 7 וחמישה - אתה זוכר מתי ההסעה? והלכתי. תוך דקה יהלד היה מוכן ומזומן (לבוש בבגדי יום האתמול המטונפים - והוא אפילו הספיק להחליף בגדים) ורץ לבי"ס. יכול להיות שדודו יודע שתעירו אותו, אז הוא לא מתאמץ לקום. באיזה שלב הוא יצטרך ללמוד שזו האחריות שלו. מתי יגיע השלב הזה, זו פונקציה של החלטה שלכם. אני לא יודעת מה הסידורים שלכם לחופש הגדול, אבל אולי דווקא בחופשה זה זמן להרגיל את הילד שזו האחריות שלו והוא צריך ללמוד להתכונן לבד?