לא פשוט לגור עם החמות
היי חברים,
עיינתי קצת בפורום והבנתי שזה המקום לפרוק ייאושי.
לצערי, משיקולים כלכליים, נאלצנו לגור אצל ההורים של בעלי, בשנתיים האחרונות.
בהתחלה זה היה נחמד, מאוד חמים ושקט (לעומת בית הורי), אך לאט לאט התחלתי להרגיש מחנק.
היום, אחרי שנתיים פה, אני מוצאת את עצמי עצבנית, מסתגרת בחדרי, לא חברותית ואדישה בתגובותיי, כשאני בבית.
אני יכולה לצאת מכליי אם אני מגלה שחמותי נגעה בחפצים שלי, עשתה לי כביסה או מציקה לי שעדיין לא אכלתי ארוחת ערב.
וכל הדאגה הפולנית הזאת, "אל תעלי על כיסא כי תיפלי", "אל תרימי כבד", "אל תלכי בלי נעלי בית", אל תצאי עם ראש רטוב החוצה"... אל ואל ואל ... דיי, אני ילדה גדולה!
אני מגיעה מבית שבו חינכו הפוך לגמריי. ולמרות שהחינוך היה לא לטעמי, התרגלתי אליו וקשה לי מאוד לקבל התנהגות קיצונית לצד השני.
אני מציפה את הבעיה בפני בעלי יום יום, שולחת אותו למסור מסרים, אך כלום לא עוזר...
חמותי אינה עובדת, ואני נמצאת בחופשת לידה, מה שאומר שאני רואה אותה כל היום מתרוצצת בין רגליי.
כל כך רוצה לצאת מהבית הזה, אך המצב אינו מאפשר לנו.
אוף.
היי חברים,
עיינתי קצת בפורום והבנתי שזה המקום לפרוק ייאושי.
לצערי, משיקולים כלכליים, נאלצנו לגור אצל ההורים של בעלי, בשנתיים האחרונות.
בהתחלה זה היה נחמד, מאוד חמים ושקט (לעומת בית הורי), אך לאט לאט התחלתי להרגיש מחנק.
היום, אחרי שנתיים פה, אני מוצאת את עצמי עצבנית, מסתגרת בחדרי, לא חברותית ואדישה בתגובותיי, כשאני בבית.
אני יכולה לצאת מכליי אם אני מגלה שחמותי נגעה בחפצים שלי, עשתה לי כביסה או מציקה לי שעדיין לא אכלתי ארוחת ערב.
וכל הדאגה הפולנית הזאת, "אל תעלי על כיסא כי תיפלי", "אל תרימי כבד", "אל תלכי בלי נעלי בית", אל תצאי עם ראש רטוב החוצה"... אל ואל ואל ... דיי, אני ילדה גדולה!
אני מגיעה מבית שבו חינכו הפוך לגמריי. ולמרות שהחינוך היה לא לטעמי, התרגלתי אליו וקשה לי מאוד לקבל התנהגות קיצונית לצד השני.
אני מציפה את הבעיה בפני בעלי יום יום, שולחת אותו למסור מסרים, אך כלום לא עוזר...
חמותי אינה עובדת, ואני נמצאת בחופשת לידה, מה שאומר שאני רואה אותה כל היום מתרוצצת בין רגליי.
כל כך רוצה לצאת מהבית הזה, אך המצב אינו מאפשר לנו.
אוף.