לא פנטזייה בכלל
שוכבת כעת במיטה
מקופלת לתוך עצמה.
מתחת לשמיכה עבה
הבעל חסר המנוחה מסתובב בבית.
כל כך רוצה שכבר הכול יסתדר. שייצא מהבית.
וייתן לה מנוחה, לעצמה. רק לעצמה. שיניח לה.
שכולם יניחו לה.
שיתנו לה יום חופש "מהחיים"
אתם יודעים מה, זה לא עולה לי כסף לכתוב את זה, אז למה יום אחד ? 3 ימים יהיה ממש מושלם
ובשלושת הימים הללו, היא תגיע למאהב הסורר שלה, זה שרגע אחד היא רוצה לפוצץ אותו במכות
ורגע אחר לאהוב אותו בכל פתח אפשרי בגופה ובנפשה
ובליבה.
בעיקר בליבה
שאף אחד סביבה עוד לא יודע עליו כלום
אתם יודעים מה ?
בלי לצאת מהמיטה בכלל
בלי להתלבש ולהכין את עצמה שעות בדקדוק רב
ובביקורת עצמית קשה כל כך מול המראה
כל פעם מחדש
ובלי לצאת מהמיטה בכלל, בלי להסחב שעות בפקקים ארורים
לחור שהוא מצא לו לגור
בלי לקלל את כל העולם התקוע בפקק בדרך...
ובלי לחפש חניה סמויה בעוד התקפת עצבים נפרדת
ובלי להסתתר
רק ללחוץ על כפתור סודי
והופ !
היא איתו.
בייחד
לקחת ממנו את מה שהוא יודע לתת כל כך טוב..
ולקחת ולקחת ולקחת ממנו עוד ועוד...
לרוקן אותו לתוכך ללא מעצורים, לחלוב לו את הגוף ואת הנשמה לתוכך.
להיות מאה אחוז אישה, מאה אחוז נקבה, נאהבת, נבעלת...
כשכל המסכות, התפקידים והכובעים האחרים...
נשארו מאחורי הדלת, בחוץ...
לאחר כך
באפלולית השקטה של חדרו הסודי בעיר אחרת לגמרי
בלי צורך במילים
בלי התנצלויות
בלי הכנות מוקדמות
בלי לשבור את הראש איזה תירוץ למכור לחוקי, ולכל יוצאי חלצי החוקי...
ולכל חלצי החוקי בכלל...
ובלי שום מכשירים שצורחים לה תשומת לב של כל העולם שמרגיש צורך להתקשר דווקא אז ודווקא ודווקא...
להתאחד עם המאהב עד כלות החושים. ולהרדם שם. ואז שוב להתעורר שם ולחזור על זה שוב ושוב ושוב ושוב...
ושאף אחד בכלל לא ירגיש שכל הזמן הזה היא חסרה לו...
לא פנטזייה בכלל....
שוכבת כעת במיטה
מקופלת לתוך עצמה.
מתחת לשמיכה עבה
הבעל חסר המנוחה מסתובב בבית.
כל כך רוצה שכבר הכול יסתדר. שייצא מהבית.
וייתן לה מנוחה, לעצמה. רק לעצמה. שיניח לה.
שכולם יניחו לה.
שיתנו לה יום חופש "מהחיים"
אתם יודעים מה, זה לא עולה לי כסף לכתוב את זה, אז למה יום אחד ? 3 ימים יהיה ממש מושלם
ובשלושת הימים הללו, היא תגיע למאהב הסורר שלה, זה שרגע אחד היא רוצה לפוצץ אותו במכות
ורגע אחר לאהוב אותו בכל פתח אפשרי בגופה ובנפשה
ובליבה.
בעיקר בליבה
שאף אחד סביבה עוד לא יודע עליו כלום
אתם יודעים מה ?
בלי לצאת מהמיטה בכלל
בלי להתלבש ולהכין את עצמה שעות בדקדוק רב
ובביקורת עצמית קשה כל כך מול המראה
כל פעם מחדש
ובלי לצאת מהמיטה בכלל, בלי להסחב שעות בפקקים ארורים
לחור שהוא מצא לו לגור
בלי לקלל את כל העולם התקוע בפקק בדרך...
ובלי לחפש חניה סמויה בעוד התקפת עצבים נפרדת
ובלי להסתתר
רק ללחוץ על כפתור סודי
והופ !
היא איתו.
בייחד
לקחת ממנו את מה שהוא יודע לתת כל כך טוב..
ולקחת ולקחת ולקחת ממנו עוד ועוד...
לרוקן אותו לתוכך ללא מעצורים, לחלוב לו את הגוף ואת הנשמה לתוכך.
להיות מאה אחוז אישה, מאה אחוז נקבה, נאהבת, נבעלת...
כשכל המסכות, התפקידים והכובעים האחרים...
נשארו מאחורי הדלת, בחוץ...
לאחר כך
באפלולית השקטה של חדרו הסודי בעיר אחרת לגמרי
בלי צורך במילים
בלי התנצלויות
בלי הכנות מוקדמות
בלי לשבור את הראש איזה תירוץ למכור לחוקי, ולכל יוצאי חלצי החוקי...
ולכל חלצי החוקי בכלל...
ובלי שום מכשירים שצורחים לה תשומת לב של כל העולם שמרגיש צורך להתקשר דווקא אז ודווקא ודווקא...
להתאחד עם המאהב עד כלות החושים. ולהרדם שם. ואז שוב להתעורר שם ולחזור על זה שוב ושוב ושוב ושוב...
ושאף אחד בכלל לא ירגיש שכל הזמן הזה היא חסרה לו...
לא פנטזייה בכלל....