לא סופי
שראתה אותו לראשונה חשבה שהיה שווה לחכות לו ,רצתה לרוץ לעברו כל פעם שהייתה מבחינה בדמות שלו , רצתה שירדם על המיטה שלה,אחרי לילות משותפים שלהם חסרי שינה , ידעה שיש לו שפע של ריגושים ,כזה ש לא הייתה יכולה לעמוד בו , איברים חיים ,ערומים של נשים ,שעוטפות אותו באופן מפתה מהערום , עיניים כחולות ,ירוקות,חומות , חתוליות ,קטנות ,כל כך הרבה עיניים שהכיר , וכל כך הרבה אצבעות ופרקי ידיים ושערות , פה ובארצות רחוקות וזרות ,ישובות על ברכייו, וידיו השחורות מכסות שדיים לבנות ,רגליים פתוחות ,פנים זוהרות בהתרגשות ,עם אבזירים ומטפחות ,נשים כהות ובהירות,שהיו אתו בארועים והתעלסו אתו בפינות צדדיות ,חצופות , יכולה הייתה ממש לראות את זה , אקזוטיות ומקסימות , עטופות רק במטפחות שקשורות ברפיפות גדולה ותוך דקה במקצוענות שלו מותרות , נותרות ערומות לגמרי ,שכובות על שטיח אדום והוא בתוכן ,רק הגוף שלו צר ומעוצב מכסה אותן ,הפנים שלו מרוכזים בעונג , וידיים עדינות נשלחות ממש אל פנים גופו , מתקבלות ברצון ,
חיי אהבה עמוסים ,כמה מכאיב להשתייך לאוסף כזה ,אולי גם מכאיב שלא , כי אם זה היה מתורגם לקופסה ישנה עטופה בגומיות , מלאת צילומים ותמונות ,היא בטח לא הייתה מצולמת בו אף פעם , הייתה היחידה מכולן שלא הייתה מצולמת , אבל כמו תלמידה שמפחדת מהמורה לא הייתה מתווכחת אתו ושותקת , והיא רצתה לנשק אותו ,עם כל הטוהר הזה של האהבה שהיה בה חשבה שאולי בעוצמות כאלו הרגש עובר בנשיקה והוא ירגיש את הייחודיות הזו ,שלמרות השובע שלו ,אף אחת אף פעם לא נישקה ולא תנשק אותו ככה , וכתבה לו במקום זה מכתבים בלילות , וסיפורים שהוא היה הגיבור שלהם והיא באמת האמינה בזה ,רצתה כל כך שהוא יהיה זה שמחליף עבורה את הילדות בנשיות ממשית , רצתה לתת לו את מה שהיה הכי חשוב לה , את השמירה שלה על עצמה למישהו מיוחד , את ההתמסרות בגוף ובנשמה , רק לו ,שכובה על הגב ,שהיד היפה שלו ,תחת העורף שלה והוא בתוכה בזמן שנראה כמו נצח מהול באנחות של עונג , נשימות משותפות , נשיקות ארוכות ומבטים עמוקים,לגמור ככה בין הזרועות הכהות החסונות שלו ,
הלילות שלה הפכו לזמן נחיתה לא סופי , הוא היה הדלק שלה לכתיבה כל פעם מחדש , ידעה שלמשהו אחר היא לא יכולה לצפות ממנו ,כי הוא היה אטום לרגשות של אדם אחר ,לא ראה אף אחד אחר ממטר ,פרט לעצמו ולמה שמפריע לו ,לא שם לב איך הוא מתנהג לאחרים ושדברים שהוא עושה מפריעים ופוגעים ,זה לא עניין אותו בכלל,הוא היה יהיר אנוכי ושחצן ,שחשב שמותר לו הכל ושהיא צריכה תמיד לספוג את התוקפנות שלו ,תמיד דרש התחשבות רק בדרישות שלו ,אבל אף פעם לא הפגין התחשבות דומה באחר , אף פעם הוא לא ניהל שיחה שלא הייתה כרוכה בה תוקפנות כלפיה או שיחה שלא הייתה כרוכה נטו בראייה מינית ,זה לא עניין אותו שזה הפריע לה ,הוא לעולם לא נהג אחרת ,גם שכבר הייתה בו חרטה הוא לא היה מסוגל בלי התוקפנות הקבועה ,במקום להתפייס הוא שוב תקף והיא לא רצתה לריב ,היא רצתה שהם יתפייסו ,אבל בלתי אפשרי לשוחח איתו , אפילו להתפייס איתו זו משימה בלתי אפשרית בעליל ,לא התאימה לה התוקפנות שלו אליה ,היא לא הייתה מוכנה שגבר יתייחס אליה בתוקפנות ,הפריע לה חוסר ההתחשבות ברצונות שלה ,חוסר ההערכה שלו כלפיה ,היא לא רצתה שיחות מיניות או תוקפנות ולא הגיע לה חוסר ההערכה ,היא רצתה שיחה אמיתית נעימה ומלאת הבנה ,כזו שיחה היא רצתה ,והוא אף פעם לא הראה לה שלזה הוא מסוגל ,אף פעם לא דיבר איתה ככה ,
והיא קיוותה שיום אחד הוא יבין משהו ויתנהג אחרת ,בלי תוקפנות ,בלי ראייה מינית נטו,שהם בסופו של דבר כן ידברו וכן יתפייסו ,ששיחות כאלו יתנהלו כמו שהיא רצתה ,נעימות וטובות ,עם הבנה , והייתה חולמת על החיבור הפיזי ההדדי בסוף המסע שלהם אחרי לילה סוער שבו נוספה גם התשוקה לאהבה שלה כלפיו ומתעוררת חסרת נשימה, חושבת על החלום בו המשיכה האדירה התממשה ,בתוך חדר ריק ,חסר רהיטים ,ככה פשוט ,על הרצפה הקרה ,כי זה היה חזק מאתם והם זרמו איתה , איך היה מחבק אותה ומעלים את חוסר האונים,
האהבה הראשונה שלה כזו שמילאה את הלב ברעשים כל פעם שרק הייתה מתקרבת אליו ובהמון כאב , היחיד שרצתה להתמסר אליו ,
וכמה רצתה שהוא ילך איתה בדרך דרך חזקה וחסונה,לא כזו שרק פה ושם מתפלחת מהשיעור ,אלא הולכת עם הסמכות העליונה ,עד להצלחה בלי לשים מעצור אחרי כל ביצוע , אהבה תמימה,אמיתית ,שלא מסוגלת לתת לה להרגיש ככה כלפיי אף אחד , לאהב בעוצמה כזו של רגש או לא בכלל ...
שראתה אותו לראשונה חשבה שהיה שווה לחכות לו ,רצתה לרוץ לעברו כל פעם שהייתה מבחינה בדמות שלו , רצתה שירדם על המיטה שלה,אחרי לילות משותפים שלהם חסרי שינה , ידעה שיש לו שפע של ריגושים ,כזה ש לא הייתה יכולה לעמוד בו , איברים חיים ,ערומים של נשים ,שעוטפות אותו באופן מפתה מהערום , עיניים כחולות ,ירוקות,חומות , חתוליות ,קטנות ,כל כך הרבה עיניים שהכיר , וכל כך הרבה אצבעות ופרקי ידיים ושערות , פה ובארצות רחוקות וזרות ,ישובות על ברכייו, וידיו השחורות מכסות שדיים לבנות ,רגליים פתוחות ,פנים זוהרות בהתרגשות ,עם אבזירים ומטפחות ,נשים כהות ובהירות,שהיו אתו בארועים והתעלסו אתו בפינות צדדיות ,חצופות , יכולה הייתה ממש לראות את זה , אקזוטיות ומקסימות , עטופות רק במטפחות שקשורות ברפיפות גדולה ותוך דקה במקצוענות שלו מותרות , נותרות ערומות לגמרי ,שכובות על שטיח אדום והוא בתוכן ,רק הגוף שלו צר ומעוצב מכסה אותן ,הפנים שלו מרוכזים בעונג , וידיים עדינות נשלחות ממש אל פנים גופו , מתקבלות ברצון ,
חיי אהבה עמוסים ,כמה מכאיב להשתייך לאוסף כזה ,אולי גם מכאיב שלא , כי אם זה היה מתורגם לקופסה ישנה עטופה בגומיות , מלאת צילומים ותמונות ,היא בטח לא הייתה מצולמת בו אף פעם , הייתה היחידה מכולן שלא הייתה מצולמת , אבל כמו תלמידה שמפחדת מהמורה לא הייתה מתווכחת אתו ושותקת , והיא רצתה לנשק אותו ,עם כל הטוהר הזה של האהבה שהיה בה חשבה שאולי בעוצמות כאלו הרגש עובר בנשיקה והוא ירגיש את הייחודיות הזו ,שלמרות השובע שלו ,אף אחת אף פעם לא נישקה ולא תנשק אותו ככה , וכתבה לו במקום זה מכתבים בלילות , וסיפורים שהוא היה הגיבור שלהם והיא באמת האמינה בזה ,רצתה כל כך שהוא יהיה זה שמחליף עבורה את הילדות בנשיות ממשית , רצתה לתת לו את מה שהיה הכי חשוב לה , את השמירה שלה על עצמה למישהו מיוחד , את ההתמסרות בגוף ובנשמה , רק לו ,שכובה על הגב ,שהיד היפה שלו ,תחת העורף שלה והוא בתוכה בזמן שנראה כמו נצח מהול באנחות של עונג , נשימות משותפות , נשיקות ארוכות ומבטים עמוקים,לגמור ככה בין הזרועות הכהות החסונות שלו ,
הלילות שלה הפכו לזמן נחיתה לא סופי , הוא היה הדלק שלה לכתיבה כל פעם מחדש , ידעה שלמשהו אחר היא לא יכולה לצפות ממנו ,כי הוא היה אטום לרגשות של אדם אחר ,לא ראה אף אחד אחר ממטר ,פרט לעצמו ולמה שמפריע לו ,לא שם לב איך הוא מתנהג לאחרים ושדברים שהוא עושה מפריעים ופוגעים ,זה לא עניין אותו בכלל,הוא היה יהיר אנוכי ושחצן ,שחשב שמותר לו הכל ושהיא צריכה תמיד לספוג את התוקפנות שלו ,תמיד דרש התחשבות רק בדרישות שלו ,אבל אף פעם לא הפגין התחשבות דומה באחר , אף פעם הוא לא ניהל שיחה שלא הייתה כרוכה בה תוקפנות כלפיה או שיחה שלא הייתה כרוכה נטו בראייה מינית ,זה לא עניין אותו שזה הפריע לה ,הוא לעולם לא נהג אחרת ,גם שכבר הייתה בו חרטה הוא לא היה מסוגל בלי התוקפנות הקבועה ,במקום להתפייס הוא שוב תקף והיא לא רצתה לריב ,היא רצתה שהם יתפייסו ,אבל בלתי אפשרי לשוחח איתו , אפילו להתפייס איתו זו משימה בלתי אפשרית בעליל ,לא התאימה לה התוקפנות שלו אליה ,היא לא הייתה מוכנה שגבר יתייחס אליה בתוקפנות ,הפריע לה חוסר ההתחשבות ברצונות שלה ,חוסר ההערכה שלו כלפיה ,היא לא רצתה שיחות מיניות או תוקפנות ולא הגיע לה חוסר ההערכה ,היא רצתה שיחה אמיתית נעימה ומלאת הבנה ,כזו שיחה היא רצתה ,והוא אף פעם לא הראה לה שלזה הוא מסוגל ,אף פעם לא דיבר איתה ככה ,
והיא קיוותה שיום אחד הוא יבין משהו ויתנהג אחרת ,בלי תוקפנות ,בלי ראייה מינית נטו,שהם בסופו של דבר כן ידברו וכן יתפייסו ,ששיחות כאלו יתנהלו כמו שהיא רצתה ,נעימות וטובות ,עם הבנה , והייתה חולמת על החיבור הפיזי ההדדי בסוף המסע שלהם אחרי לילה סוער שבו נוספה גם התשוקה לאהבה שלה כלפיו ומתעוררת חסרת נשימה, חושבת על החלום בו המשיכה האדירה התממשה ,בתוך חדר ריק ,חסר רהיטים ,ככה פשוט ,על הרצפה הקרה ,כי זה היה חזק מאתם והם זרמו איתה , איך היה מחבק אותה ומעלים את חוסר האונים,
האהבה הראשונה שלה כזו שמילאה את הלב ברעשים כל פעם שרק הייתה מתקרבת אליו ובהמון כאב , היחיד שרצתה להתמסר אליו ,
וכמה רצתה שהוא ילך איתה בדרך דרך חזקה וחסונה,לא כזו שרק פה ושם מתפלחת מהשיעור ,אלא הולכת עם הסמכות העליונה ,עד להצלחה בלי לשים מעצור אחרי כל ביצוע , אהבה תמימה,אמיתית ,שלא מסוגלת לתת לה להרגיש ככה כלפיי אף אחד , לאהב בעוצמה כזו של רגש או לא בכלל ...
