לא סגור לרגל החגים

[s h o o s h a]

לא סגור לרגל החגים

נדמה כי המציאות שבה מידי יום כמעט אנו נתקלים באירועי אלימות בעלי אופי שונה כבר לא טורדים את מנוחתנו ואנו מצליחים 'להחליק' אותם לקרן זוית ולהמשיך הלאה. הפורום לא נסגר, חלילה, הוא כאן לטובת מי שירגיש צורך בבית לדבר בו, לחלק ולשתף. תמיד יש מי שקורא ותמיד יימצא גם מי שיענה. תמיד יהיה אור בחדר הכניסה והדלת לעולם נשארת פתוחה עבור מי שיחפוץ להיכנס. בחדר האורחים באופן קבוע יש כיבודים ומיני סוגי שתיה כך שיוכלו אלו שרוצים רק לשבת ולנוח מתלאות יומם, גם הם מוזמנים. ובעיקר ידעו כולם שאנו כאן למען מי שזקוק. בכל זמן. מקשיבים, תומכים, מנסים לעזור ולסייע כמיטב יכולתנו אז, הננו כאן..... שבת שלום לכם ורק טוב שנדע כולנו, תמיד

 

[אריה מלך החיות]

הפורום עוסק באלימות ובדרכי טיפול בה

לעתים מתפרסמים בפורום חומרים קשים, ולא "כייפים". התעסקות קבועה באלימות ובתוצאותיה מתישה ושוחקת. כאן המקום לציין לשבח את s h o o s h a המנהלת את הפורום החשוב הזה (והוא לא קל לניהול) ישנו "גרעין קשה" של חברי פורום שהנושא מטריד אותם, והם מתמידים להכנס לכאן ואף לכתוב כאן. לא כולם עושים זאת על בסיס יום-יומי, תלוי באירועים המתפרסמים באמצעי תקשורת, ובטריגרים אחרים בחיים של כל אחד מאתנו. לדעתי, זה לא נכון, שאירועי אלימות "כבר לא טורדים את מנוחתנו". הם מטרידים, ומציקים, ומזעזעים אותנו בכל פעם מחדש. אולי, כדרך התמודדות, אנחנו באמת "מצליחים 'להחליק' אותם לקרן זוית ולהמשיך הלאה", ואולי טוב שכך.

 

[רואה עתיד]

תרומתנו הצנועה

לעיתים אנו שואלים את עצמנו, מה התועלת הצומחת מהדיונים בפורום הזה ואם יש לו בכלל ערך מוסף? תשובתי לשאלה זו הינה חיובית. נכון, קשה ואולי אפילו לא ניתן לאמוד סטטיסטית את מידת ההצלחה, אך אני מאמין שפורום זה כמו במות נוספות אחרות, הוא מבחינת "שלח לחמך על פני המים". תארו לעצמכם שמי מבין מקבלי ההחלטות נכנס יום אחד "בטעות" לפורום, העיף מבט באחת השורות של מי מהכותבים, חשב לרגע ואמר לעצמו: "יתכן ויש בדברים משהו, אולי אני אקח לעצמי את הקרדיט על הרעיון מבלי לספר לאף אחד ואעלה הצעת חוק שתרשם כולה על שמי?" והרי כולנו יודעים שזה מה שחשוב אצל הפוליטיקאים שלנו. ואם אתם שואלים את עצמכם, האם יש אחד כזה שיטרח ויכנס לפורום, האם זה מעניין אותו בכלל? לעניות דעתי גם התשובה לשאלה זאת היא חיובית. כולנו הרי יודעים שזמן לאותם האנשים יש ובשפע. לפעמים איזשהו שדר ברדיו מעלה תהייה כל שהיא ותוך עשר וחצי שניות עולה מקבל החלטות אחד לשידור. הם רק מחכים ומצפים לזה. ככה זה אצלנו. ולכן, לעולם לא נוכל לדעת, אבל אולי המאבק באלימות שמכריזים עליה בכל אמצעי התקשורת נולדה כאן אצלנו? ואולי השופט שגזר 31 שנות מאסר על "אנס המדרגות" התרשם מהתגובות הנזעמות שלנו בפורום? ואולי מי מבין בעלי המקצוע שהתארח כאן, העביר את הדברים הלאה ותרם משהו למניעת האלימות? ואולי מי מבין נציגי משפחות נפגעי טרור האלימות הצליח לעורר רעד בליבו של מישהו? ואולי לנו יש חלק בנוכחות המוגברת של ניידות המשטרה בכבישים? ולכן חברות וחברים, אנחנו נמשיך בשלנו וגם אם הקרדיט על הפעולות שנעשו תרשמנה על שמו של מישהו אחר, מה 'כפת לנו אנחנו, העיקר שמשהו יתחיל לזוז במדינה ונחוש שגם לנו יש תרומה מזערית להקמתה של חברה בריאה יותר. שבת שלום.

 

[שילה1]

מאמינה שכן מציצים לכאן,אולי בודדים

אבל כן. והשופט שגזר על אנס המדרגות 31 שנה-לקח בחשבון את טיב המעשים הקשים, את העובדה שמדובר גם בשודד אלים,ואת ההיסטריה הכללית שרק מי שגר באזור חווה,באותם ימים. האמינו לי-לא היה נעים כל כך..

 

[atidih1]

יותר פרופורציה

בין ההודעות האחרונות, יש כמה מרגיעות לכותביהן. מאחר ואני מקווה שאני שייך למסדר הגולשים, אני גם שותף לתקוות שהוא נותן לנ"ל אבל לא לכולן, לצערי. אין בכוונתי לצנן את ההרגשה הטובה שהביעו כמה באותן הודעות כי כאמור אני שותף לדרך שבה הם הולכים - חיובית לדעתי שהרי אחרת לא היו בפורום. אבל לא כל הדרך כי לו כן, אני עושה שקר עם נפשי. קראתי גם, שיש מציצים לפורום - אם אכן, זה טוב אבל לדעתי זה לא משנה כי החמור שהמציצים לא נפגעים וזו הבעיה. במקום להתפלפל, אני מציע להשוות את רבים מהגולשים לכוכבים הנוצצים בשמים: יש בהם משהו (לא שמעתי מספיק הסברים אסטרונומיים על כך) אבל הם שולחים הבהובים וניצוצות ולענייננו, הם רבים. כל עוד יש בהם את אלה, הרי הם עושים משהו אבל לא מעבר לכך כי לא מדברים עליהם ועל מעשיהם. לדעתי, כדאי לנהוג בקצת פרופורציה ואני ממליץ אפוא - בתקווה שיימצא משהו טוב יותר - לעמול בלי הפסק כדי להביא למציצים (גם אם בתחילה ללא תוצאות)ולדחוף להם בכל דרך אפשרית, אי-מיילים או כל דרך חדירה אחרת ובמקום שיציצו לפורום, זה יגיע אליהם ואז יפעלו בהתאם (אני לא מזכירם במפורש פן יחכו לי בפינה). אמנם אני נאיבי ובמציאות שלנו, לחשוב על הדרכים הנ"ל ולקוות שהללו (נציגי ציבור מי שטרם הבין)יעשו משהו אבל זה מה שיש - אין להם מורא, הם לא סנטורים שתלויים בצבור כדי שייבחרו. בכל מקרה, לא יזיק - ואולי דווקא יועיל - בזמן פנייה אליהם, לציין בסוף ההודעה. "העתק לפורום...". זאת, עד אשר באמת יהיה לנו סנטור. עתידי המנחם

 

[atidih1]

תוספת ל"יותר פרופורציה"

בסוף ההודעה הנ"ל, המלצתי לציין בסוף כל מכתב לאישיות ציבורית, מוסד וכיו"ב, שהעתק המכתב אליהם נשלח גם לפורום באינטרנט. לדעתי, יש לכך מספר יתרונות ובעיקר לענייננו - מתן ערך למכתב, אזהרה וכל מי שימצא סיבות טובות נוספות, יבורך. אחד המכתבים ששלחתי (כמובן עם העתק) היה למבקרת עיריית ירושלים. זה היה בנושא צואות הכלבים, תופעה שלדעתי, מהווה סימפטום לחולי החמור בו אנו נמצאים מזה זמן רב ואשר לא רואים אפילו שביב אור שלו בקצה המנהרה. כאן אני חייב לעשות הפסקה קטנה ולהסביר את מהות החולי הנזכר שאמנם הוא לא היחיד אבל לדעתי החמור שבחוליים בגלל ההיבט שיש בו מבחינת הנושאים בהם מוטרד הציבור - חומרתו מכלל ההיבטים שבהם גם דן הפורום בו אני כותב כרגע. כאשר ג'וליאני טען ובצדק לדעתי, שיש קודם כל לטפל בכל הדברים הקטנים, אני הבנתי שהסיבה לכך שהפשיעה והאלימות מתחילים מדברים קטנים (והרי בשל כך ג'ולאני פעל בהכירו היטב את הבעיה מכוח היות עירו מוצפת באלה). הוא טוען, שדברים קטנים שאין מתייחסים אליהם ומזה לא מטפלים בהם, מהווים סטאג' בעבור הגדולים שמסתיימים בטרגדיות. לענייננו, ציורי הגרפיטיס (הדוגמא של ג'וליאני מ"דברים קטנים") הם "פסיק" לעומת צואות כלבים במסות על המדרכות ודומה שאפילו אין צורך להסביר זאת אבל אעשה את זה: - הדבר לא קטן, בכל מקרה. - יש בו חוצפה וגסות מכל ההיבטים: א. המבצעים זאת, מחרבנים תרתי משמע על הציבור כי עליו מחליקים. ב. מתעלמים בצורה מזדקרת (פירמידות הצואות באמצע המדרכה) מהציבור. ג. הציבור לא קיים בשביל העבריינים - חלק ניכר מהציבור, מאמין או משלים עם האמירה שאנו עם בחירה, אתה בחרתנו ועוד כאלה ויש עמים שאין להם אפילו רמז של אמירות כאלה, אם בכלל, ודווקא רחובותיהם - ולא רק הם - ראויים לתארים הנ"ל. - האחרון וזה העיקר לדעתי, מי שעובר לסדר היום על היעדר קודים כנ"ל הרי שהוא ברוחו, נפשו וכל כולו, כאילו חי במדינות האפלות ביותר, בתרבותם, אורח חייהם, והתנהלותם. והנה, התבשרנו לאחרונה, שראש עיריית ירושלים הכריז על מלחמה בנגע צואות הכלבים. מלבד זאת, הוא הודיע על אביזר מיוחד שיחוייבו בו בעלי הכלבים כדי לאסוף את צואת כלביהם. הוכרז גם על דרך הלחימה בנגע, הכוללת חיפוש אחר העבריינים והטלת קנסות כבדים. איני חושב שיש לי יד בזה וזה גם לא חשוב אבל עצם המפנה הזה (בעירבון מוגבל), יש בו משהו. עתידי המנחם

 

[s h o o s h a]

תושבת העיר נרצחה בדירתה בדקירת סכין

שרה שובי (62) עבדה בספריה העירונית. הבעל והחתן נעצרו בחשד למעורבות ברצח.

 

[ביפו]

תודה על ההזמנה - מעט "עייף טיחו" ו

מזמין למחר בבוקר(צריך להבין ושיהיה "חם וטעים על הבוקר", נכון)? זה בגללך שהודעת כדלקמן- בחדר האורחים באופן קבוע יש כיבודים ומיני סוגי שתיה כך שיוכלו אלו שרוצים רק לשבת ולנוח מתלאות יומם, גם הם מוזמנים. ובעיקר ידעו כולם שאנו כאן למען מי שזקוק. בכל זמן. מקשיבים, תומכים, מנסים לעזור ולסייע כמיטב יכולתנו אז, הננו כאן..... זו פעם ראשונה בהרבה "ריפרופים" שאני עונה. אבל בגלל השבת והערב -ודאגות של "יום המחר" - קשה לי לכתוב על האלימות/אלימויות שחוויתי... אז מה מזמין אנכי? כוס מיץ קר עד קרח,נוזלי,שיהיה ממתין לי בשש ועשרה בבוקר, להרטיב את הגרון? - ול שש ושתיים עשרה - כוס "תה אנגלי(כוס 330cc עם 2 סוכרזית ומעט חלב במקום קצפת)". אז אשתדל לעניין אותכם בנושא אלים במיוחד לאדם כמוני- אלימות של בתי משפט,עורכי-דין והמחוקקים שלנו, שבוודאי לא קרה לכם ולא נתקלתם או ידעתם שקיים בישראל. לפני כ 11 שנים עברתי תאונת דרכים בכביש החוף, קרוב ליציאה מחיפה, ורצה גורלי שעליתי וחלפתי מעל מעקה הבטיחות ועף לו הרכב כ 2קמ באויר,הסתחררתי והרכב נפל על גבו - בדיוק על צינור הביוב(בטון,רבותי -בטון קשה),התגלגל ולמזלי - נעצר בקצה הצינור,15 מטר מהים,כשבתוכו - הלכו קבוצה מהקיבוץ לים. היתה שעת צהרים - ואבי ז"ל - שנפל מחוץ לרכב - פגע בראשו בלבד בסלע שליד הצינור ביוב. נהרג מיד. הייתי מעוך בתוך הרכב, וזכיתי לביקורו של אחד מהקבוצה, שטען כי "הוא חובש במילואים" שפתח החלון לצידי(לא מבין איך)-"בדק את ידי והודיע כי אין העצמות בה שבורות" והרגיעני ב "רק יחבשו לך תחבושת על זה בבי"ח והכל יסתדר". עודו מדבר והגיע שוטר במדים, וחקר אותי על התאונה וחזר לשאול 3 פעמים על שמי המלא וגילי - שכמובן עניתי ופירטתי ככל יכולתי... אך משלא ראיתי סוף לדבר - הצעתי "שימתין מעט עד שיחלצו אותי מהרכב ויעלו אותי לכבביש ואז אענה יותר". השוטר החליט ואמר לי אישית: אם ככה - אתה בהכרה מלאה" סגר הדוח שבידו והלך לבלי שוב. מכיוון שאבי היה כבר מת לחלוטין - ואותי היה צורך לחלץ מהרכב בעזרת מלקחיים ומכשירים על - ידי "צוות מכבי אש" שהגיע מהר מאוד(להבנתי)לחלצני, הודיעו לי שני האלונקאים של "מגן דוד אדום": בגלל שהחילוץ שלך יקח זמן - אנחנו כעת ניקח את אביך לבי"ח ונחזור לקחת אותך... אני חשבתי לי באותו רגע "מה זה החארטה הזה? הרי כמילואימניק מעל עשור ביחידת טנקים ידוע לי שקודם מפנים את הפצועים מהשטח -ואחר כך את המתים, שכבר לא יברחו". אבל עד שפתחתי פי - כבר נעלמו, העמיסו ועלו לכביש. ואם כביש אמרתי - ראיתי את האנשים מביטים מעבר לעקה הגביש - במחק כ 200 מטר ממני והיו בגודל של גפרורים... אז הגעתי לבית חולים במרחק של 7 ד' נסיעה - כ 3 שעות אחרי אבי ז"ל, לפי דוחות מגן-דוד-אדום... וזו לא אלימות כל כך מרגשת. אבל מה שלדעתי הוא ממש אלימות פושעת - זה התהליך שבו נקבע כי "מפני שיש מת בתאונה ולא היה מעורב בה עוד רכב - אז זה שנשאר ח י הוא המואשם בהריגתו - תוך כדי רשלנות בנהיגה... והגדילו לעשות לאלימות שספגתי בראשי -והגביר את הטראומה שלי במשך שנתיים ומחצה עד שהתייצבתי במשפט על כך - שהסבירו לי עורכי הדין המומחים והמיומנים: לפי החוק ה ש ו פ ט הוא שכבול ואסור לו להוציא את הנאשם/מת זכאי - אלא הוא חייב להרשיע וכל "החופש שלו" זה לקבוע מאסרי בין 6 חודשים עד ל 7 שנים. ולמה אני מעלה זאת עכשיו, לפני המיץ והתה האנגלי? כי רצה גורלי - והתייצבתי אצל שופט תעבורה עם ניסיון של כעשרים שנות שיפוט, ובסופו של תהליך שנמשך כשעה ומחצה - החליט - למרות שהיועץ המשפטי לממשלה סיררב למחוק את התביעה - כי הוא א י נ ו מקבל את טענות וראיות התביעה ומקבל את עדותי כולה, ומכיוון שזו העדות היחידה בפניו כעת - מזכני מ"הריגת אבי מיוזמתי החופשית" כפי שנטען בתביעה. בבקשה, חישבו על כך בלילה - ומחר אשלים פרטים... שלדעתי האישית הם-הם האלימות האיומה מכל... אין זו אלימות שכל אחד עובר, ולא מאחל לשונאים שלי ושלכם שיעברו זאת.

 

[שילה1]

ביפו-עם כל האמפאתיה למצבך-הרי שאתה

מדבר על כשל נקודתי:אי תפקוד של מערכות ההצלה בזמן אמת.אין כשל זה אלימות,כלל לא! ולסוגייה המשפטית שהעלית-אין מקומה כאן,אלא בפורומים המתאימים. ולכן,לא אגיב בנושא,אם כי דעתי הפרטית והמקצועית ברורה. וזאת אחרי מחשבה רבה,ובעדינות המתבקשת.