לא נרדמת...

לא נרדמת...

כל הזכרונות עולים במוחי,זיכרון ועוד זיכרון, מגיל 0 ועד ה18 שנה שזכיתי להיות במחיצתך - סיוונוש. ועכשיו, שנה אחרי... מי היה מאמין?! שנה חלפה בלעדייך וכלום לא השתנה... אני רוצה לישון../tapuzforum/images/emo7.gif ואת, סיוונוש לא מתנתקת ממוחי, ממחשבותי, את ממלאת את ראשי! סיוונוש, אני מתגעגעת! סורי על ההתפרצות... זה לילה לפני...
 
עדן

מצטערת שלא יצא לי לענות לך בקשר לטרמפ אז אין שום בעיה....גם לך וגם לילדת לימון... רציתי לשאול אם חשבת כבר מה את רוצה לעשות בשבילה מחר?
 
תודה מותק,

אני עדיין לא יודעת מה יהיה מחר... אני מאד פוחדת לקום מחר... חיברתי לה מכתב מהלב ואני רוצה מחר בל``נ להעלות אותו פה... זהו.
 
שיר שהשמיעו כרגע ברדיו... /tapuzforum/images/emo7.gif

``אם ניפגש סיוון, האם תקדישי לי קצת זמן? עכשיו כשאת הרחק מכאן...`` |בוכה ועצובה| רק אני שומעת את השירים האלה?
 
../images/Emo16.gif

אמממממ לא ,לא רק את שומעת שירים כאלו,אני שומעת יותר גרועים.... השירים שנוגעים בנו הם השירים שהנשמה חורטת ולא מה שהראש כותב.... אין לי מילים לנחם בצער שכזה ואני מתנצלת ... פה איתך מחבקת...
 

טל אז

New member
עדן..

הרגשות האלה שלך כ``כ מובנות וטבעיות.. שיהיה לך הרבה כח, הלילה מחר ובכלל, ואני מקווה שתצליחי לישון.. את לא צריכה להתנצל, בשביל זה הפורום קיים לא? שולחת לך חיבוק, ומדליקה נר לזכרה.. /tapuzforum/images/emo16.gif
 
``איתך ובלעדייך`` - סיוון.

איתך זו הזריחה שמעירה את היקום, ובלעדייך זו השקיעה שאחריה אין מאום. איתך זה אנחנו את כאחות, את כחברה, ובלעדייך זה השקט שאחרי הסערה. איתך ובלעדייך זה אומר כבר את הכל, איתך ובלעדייך זה להיות וזה לחדול, איתך ובלעדייך זה לא כלום וזה הכל. ``איתך ובלעדייך``... איתך כ``כ קשה, בלתי ברור ומסתורי, אך בלעדייך האמת שזה פשוט לא אפשרי, איתך זה אור היום, זה החיים, זאת ההזדמנות, ובלעדייך זה לפעמים יותר גרוע מלמות!!! חותמים בגעגועים: הידידים והחברים.
 
סיוונוש - אחותי היקרה!

סיוונוש... שנה אחרי אותו היום... שנה אחרי... שנה עברה ואף אחד לא מתכנס כאן לזכרך, שנה עברה ואני מתוך סחף החיים נעצרת לבכות שוב את דמותך, את היית לי ``דמות``-... זיכרון האישיות המקסימה שלך לא יעומעם גם אחרי שנים רבות, התוכן שהיה בך, הטוב שהשפעת סביבך אינם בגדר נשכחות.... סיוונוש- אומרים שהשיגרה מרגיעה, שלומדים להשלים עם אבידות, אצלך סיון זה קשה יותר! את היווית לי מופת, תואר, עוצמה של מידות. אהבת הבריות שהיתה נר לרגלייך הכבוד שחלקת לכל בת - מעלייך ומתחתייך, הכנות והנעימות, הנתינה וההצטנעות, האור שקרן סביבך בכל עת של התגברות - ניצבים נגד עיני כששמך נישא באויר... גורמים לי להרים יד - ולמחות דמעות בהינף מהיר. יש הבאים לתקן תיקון לאורך זמן, משך שנים, ויש שבמשך תקופה קצרה, שמונה עשרה שנה מיטיבים למלא תוכן עצום של חיים. סיוונוש... פועלך הכביר מצוה לי לפעול כל עוד אני בחיים, אהבה שגילית לכל מצוה עלי לאהוב, להיטיב ולהשפיע, ולדעת לקבל יסורים. סיוונוש- כל המילים שרק תכתבנה... כל הדמעות שתיזולנה... לא תצלחנה למלא חסר אבידה. היית נשמה טהורה, כלילת מעלות, שראיתי לי זכות להלך לצידה... שנה אחרי, אני כאן סיוונוש, וגם את כאן - בתוך הלב. אף פעם לא נפרדנו ולעולם גם לא ניפרד. את זיכרונך אנצור תמיד לנגד עיני, כאב פטירתך הוא לבד יעמוד לי לנחמה, שהרי שם טוב הותרת כשעלית עולה תמימה. סיוונוש- שנה אחרי ושתינו כאן, ואני לוחשת באוזנך שתעלי אף את קול בכיה, שתבקיע שחקים עוד יבוא יום יבשר תחיה... שנה אחרי פטירתך, סיוון, ואני כותבת מכתב חותמת אותו בכאב... קשה לי בלעדייך כשנותר ממך אך זיכרון בלב, חותמת בגעגוע ובדמעות /tapuzforum/images/emo7.gif לך סיוון, הטובה שבבנות!! אחותך לעד ולעולם - עדןןן.
 
וואו

רק להגיד לך משהו קטן. מה שנותר לך ממנה זה ממש לא "רק זיכרון בלב"...לפי מה שרשמת עליה היא השאירה לך ירושה מאוד ניכבדת של קיום.... ואת מחזירה לה על הנתינה שלה, בזיכרון שאת נוצרת בלב....
 

טל אז

New member
שולחת לך עוד חיבוק..

לא יודעת איך לנחם.. אבל תזכרי עדן, ``מותר לך לבכות לפעמים, כשמשהו נשבר בך בפנים..`` וזה לא אומר שאת לא חזקה, ובכל מקרה מותר לא ליהיות חזקים לפעמים.. קצת התבלגן לי.. מקווה שתביני מה ניסיתי לומר.. לילה טוב מותק./tapuzforum/images/emo201.gif
 
היום לפני... אחרי..

היום לפני שנה כך ישבנו-תי שבעה על אחותי התאומה, היחידה. כך בלי שום הכנה... היום אחרי שנה אני מוצאת את עצמי מהלכת במקום דומם, מקום שמספר הכל על האדם שנמצא מתחת לחלקת האדמה שהוקצבה לו... ותהיתי לעצמי שבעצם בתי הקברות מלאים באנשים שהתאמצו מעט יותר מידי להיות מאושרים... הגעתי לקבר ורק כשקראתי את מה שכתוב על המצבה קלטתי שאני עומדת מול אחותי, רק שהיא מתחת האדמה, ואני מעל... בכיתי ללא הפסקה /tapuzforum/images/emo7.gif וסיפרתי לה מה קרה מאז שהיא איננה איתנו... מה התחדש מאז... כמה אני מתגעגעת אליה... וזהו, ישבתי והרגשתי כ``כ מחוברת אל אותו המקום (מוזר?!) ואז כנראה נרדמתי עם הראש על הקבר... והתעוררתי למשמע צעקות ובהלה סביבי... אבל לא נרדמתי - התעלפתי... היה לי קשה.. כשהתעוררתי הרגיעו אותי ונחתי קצת בצד... אחרי שכולם שם הלכו חזרתי לקבר והקראתי לסיון את המכתב ששלחו החברים והידידים, ואח``כ את המכתב ממני, בכיתי עוד קצת ובגלל שהיה מאוחר (23:00) חזרתי הביתה...היה לי יום מאד קשה, עמוס ברגשות, במיוחד שהייתי לבד בכל האזכרה הזו... אבא לא שאל שאלות (ברוך ה`!) הוא די הבין... אישתו קצת עיצבנה אותי /tapuzforum/images/emo46.gif אבל חפיף.... תודה לכולכן על הבמה, החיזוקים והחיבוקים! מעריכה המון עדןןן. נ.ב. תאחלו לי הצלחה - מחר אני מוסרת 2 שיעורים... |מחייך|
 
למעלה