לא נרדמת

[backtoblack]

לא נרדמת

צילמו אותי היום, הראו לי את התמונה מיד אחרי. אני כל פעם מזעזעת מחדש... אני בחורה יפה, אבל ה"גודל" שלי פשוט מחביא את זה לגמרי. יכולתי להיות יפה הרבה יותר. הלוואי שהייתי רזה כמו כל חברותיי. אגב היום שברתי עוד שיא במשקל שלי. ומצבי הפיזי על הפנים, נשרו לי ציפורניים ברגליים... החיים שלי מתפרקים

 

[backtoblack]

ט'

היית חייב לעשות את זה שוב, וכאב לי. וגם לחנוק על הדרך. כי אני נופלת לזרועותייך וחושבת שתהיה לי לאהוב אמיתי. אלוהים, כמה שאני פטאתית.

 

[backtoblack]

נדחקתי

נדקחתי עוד ועוד. איני רוצה בי. היום שדדו אותי. זו קארמה?

 

[clastic]

מי שדד אותך? איפה? אני שואל גם כדי לעזור לך לפרוק ולספר, וגם כי זה ממש מעניין בתכלס, לא שדדו אותי (טפו טפו) מעולם. מה קרה? איך זה קרה? ואחרי הלילה - איך את מרגישה הבוקר?

 

[backtoblack]

אתמול

במקום עבודה שלי, אני סגרתי אותו לבד כמו כל פעם ושדד אותי שודד ולמזלי באה משטרה כי מישהו דיווח עליו כמה דק' לפני והם תפסו אותו על חם, מה שלא עזר לי לא לטוף התקף רדמה ולבכות שם מול השוטרות כמו מפגרת. תודה שאתה מתעניין

 

[clastic]

הקופה ש אותה יום היתה עלייך?

אני יודע שמי שסוגר/ת בסוף היום לוקח לפעמים את הקופה להפקדה בבנק... אני מבין ומקווה שזה לא היה המקרה. יש לי שאלה. נניח שאת היית השוטרת. והיית באה לעזור כי שמעת על פריצה/גניבה. ונניח שמי שהייתה עומדת מולך, אותה אחת שבאת לעזור לך מתוקף תפקידך (וכנראה שגם מעבר לזה כי לפחות לחלק מלובשי המדים יש תחושת שליחות) - היסטרית. בוכייה. מבוהלת. איך היית רואה את אותה בחורה? אני חושב ש: א. זה בטח לא היה מוריד את ערכה בעינייך. ב. אם כבר, זה היה משמח אותך שיכלת לעזור למישהי שבאמת צריכה. אמנם את לא השוטרת, אבל הנה לך הפרספקטיבה הנכונה לדעתי: אף אחד לא תפס ממך מפגרת, להפך. שמחו לעזור לך, שמחו שחוץ מבהלה (שהיא לכל הדעות מוצדקת לחלוטין) לא קרה לך כלום. אם לקית בהתקף חרדה, אני מודה שלמרות שלא התנסתי בזה על בשרי כן יצא לי לחזק בזמן אמת אחרים שחוו את זה. ברור לי שזו חוויה קשה ומאוד לא נעימה, ושבנוסף לקושי גם מורגש בה חוסר אונים רב ומאוד לא נעים. היי גאה בעצמך על שעברת את זה! תחושת הפאדיחה - ואת זה חשוב שתביני - שמורה רק לך בלבד. אף אחד אחר מהנוכחים לא חש כך כלפייך.

 

[backtoblack]

היי

תודה על התגובה, רואים שיש המון אמפטיה כלפיי.... היום קמתי במצברוח יותר טוב, אני מרגישה שיש לי הרגלים ישנים של פחד וחרדה ולחץ שכבר לא נמצאים בתוכי ולפעמים עולים וצפים שוב. אני מרגישה שאני במקום אחר! שאני כן יכולה להמשיך לעבוד שם, ושיש לי את הכוחות. קמתי מחוזקת מתמיד...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

נשמע שעברת ימים ממש קשים.

להשדד זו בוודאי חוויה נוראית. לא מוגזם לבכות ולהיות בהיסטריה. זה דבר שכל כך פוגע בביטחון האישי, כל כך פורץ את הגבולות שלך, לא היה הגיוני אם לא היית מרגישה רע אחרי דבר כזה. אני שמחה שהצלחת למצוא כוחות לראות דברים באור טוב יותר, ולהרגיש אחרת. יודעת להגיד מה גרם לשינוי? איך השתפרה ההרגשה? מקווה בשבילך לימים טובים