לא נעלמתי, רק התבוננתי....

sivosh

New member
לא נעלמתי, רק התבוננתי....

כבר כמה זמן שאני לא באמת כאן. מצד אחד עסוקה מאוד עם המבחנים ומנסה להשקיע כמה שיותר. מצד שני פתאום לא רציתי להשתייך לזה שאני יתומה, שזה ממשיך להיות חלום רע. המבחנים קצת קשיםחלקם אני אצטרך מועד ב' ומנסה לשבת כמה שיותר, למרות הרצון אני חושבת על לעשות איבחון בעיות למידה. אני חושבת שאני צריכה. בשבועות האחרונים הרגשתי רע, בעיקר כלפי עצמי מי אני, מה אני מי החברים, תחושה שכולם בוגדים ומנצלים. ככה זה כשמתחילים שלב חדש בחיים עם כל כך הרבה אנשים, לאט לאט מגלים פרצופים אמיתיים. בינתיים אני מנסה לסמוך על מי שאני חושבת שאמיתי ומסלקת מחיי אנשים צבועים. מנסה גם אני לא להיות כזו. ברגעי המשבר, אני מתגעגעת כל כך לאבא, לפעמים אני מנסה להדחיק את כל מה שהיה ואז הבועה פשוט מתפוצצת וחוזרת למציאות הרגילה. סה"כ אני בסדר. מתמודדת עם החיים. יום טוב
 
../images/Emo24.gif

מבינה אותך. היי חזקה. תהיי עם חברים אמיתיים וככה תרגישי יותר טוב תעי שיש אנשים שאכפת להם ממך ושאת באמת שווה המון!
 

nOway1

New member
סיווווווש

מה שלומך יקירתי ..
... כולם מתמודדים עם החיים ... שיהיה לך גם יום טוב וימים טובים
 
אני לגמרי מבין מה שאת מתארת

וזה גם עוזר לי להבין למה אני נמצא כאן רק לעיתים מזומנות ובהפסקות. זה טוב שיש מקום להתמודדות עם היתמות, וטוב גם כשאפשר להפוך את זה לדבר לא יומיומי...
 

eshkolit32

New member
מבינה לגמרי

קשה להיות בפורום שלנו כל יום, זה מצריך עיסוק יומיומי באובדן שלנו. זאת בדיוק הסיבה שהכנסנו כאן בחודשים האחרונים פינות מגוונות וצבעוניות שלא קשורות לפורום באופן ישיר. בענין האנשים הצבועים, אני מקווה שאת מתכוונת לאנשים החדשים שהכרת, ושהחברים הותיקים שלך לא אכזבו אותך, תקני אותי אם אני טועה. אנשים מתנהגים בצביעות מכל מיני סיבות, לדעתי את עושה בחוכמה כשאת מתרחקת מאנשים שמתגלים ככאלה, ושאת מבינה שאת לא רוצה להיות אדם כזה. אני חושבת שההתרחקות מהסביבה המוכרת שלך מלמדת אותך המון על החיים ועל אנשים. זה לאו דווקא שלילי. אני מבינה שאת מאוכזבת לגלות יותר מדי אנשים נצלנים או צבועים, אבל אני מאמינה שהכל לטובה - את "מאבחנת" עכשיו סוג אנשים שאת לא רוצה לידך, וזה יגרום לך בעתיד לבחור חברים בחוכמה, על סמך הניסיון שאת צוברת עכשיו. אני מאמינה ומקווה שיום אחד תדעי איך לחיות בשלום עם הגעגוע לאבא שלך, שתמצאי את האיזון בין להמשיך את חייך לבין לחשוב עליו ולהתגעגע, לא תמיד קל למצוא את הדרך והמינון שמתאימים לנו...
 

A GIFT OF LOVE

New member
שלום לך יקירה

קראתי אותך כבר אתמול אבל לא יכולתי להגיב. היו לי ממש המון דברים להגיד לך. "מצד שני פתאום לא רציתי להשתייך לזה שאני יתומה, שזה ממשיך להיות חלום רע"... את יודעת... יש את הרגעים הללו שהמציאות מכה בפנים. הרגעים הללו מלווים בהכחש, בהדחקה. את כאילו מרגישה שבזה שאת נמצאת בקטגוריה הזאת שנקראת "יתמות" את בעצם משלימה איתה... ואת לא רוצה להשלים, את כאילו עדיין לא מעכלת שזה אמת.. את כאילו מחכה שהוא יכנס בפתח הבית, יחייך ויאמר "חזרתי לתמיד".... לאט לאט, אולי רק לאחר שנים לאחר שתעכלי את גם תשלימי. אני בטוחה. אבל עד אז, את תהי במקום הזה של "החלום הרע"....
"אני מנסה לסמוך על מי שאני חושבת שאמיתי ומסלקת מחיי אנשים צבועים. מנסה גם אני לא להיות כזו"... כל כך מכירה את זה... לאט לאט אנחנו מגלים את הפרצופים האמיתיים ואת יודעת, גם היום, לאחר שלוש שנים אני עדיין "מסננת"... מצאתי את החברות שאני מאמינה בהן אבל עדיין יש את אלה שאני מוצאת ומתרחקת... כל כך מבינה אותך... יקירתי, את עוד תמצאי את מעגל החברים שהם שלך! "ברגעי המשבר, אני מתגעגעת כל כך לאבא, לפעמים אני מנסה להדחיק את כל מה שהיה ואז הבועה פשוט מתפוצצת וחוזרת למציאות הרגילה"... ושוב ההדחקה הזאת, שמתפוצצת בפנים....
"סה"כ אני בסדר. מתמודדת עם החיים"... מעריכה אותך מאוד! שאת לא נכנעת, לא מתייאשת, שאת מתעקשת ומתמודדת!
אוהבת אותך מאוד. ....~
~
 
למעלה