מזכיר לי
פעם חיפשתי כמה דברים באחד הבזרים בגאולה כשגבר חרדי העיר לי על אורך השרוול שלי. להפתעתו, התחלתי לצעוק עליו איך הוא בכלל מעיז להסתכל עלי, אני לא מרשה לו להסתכל עלי ורק לבעלי מותר. ואז הטמבל פשוט ענה לי ואמר שאני מתלבשת "כך" כדי שהוא יסתכל עלי. המשכתי לצעוק עליו שיפסיק לפרשן אותי ולנסות לקרוא את המחשבות שלי ושילך מהר הביתה להסתכל על אשתו ולא עלי. נואש, הוא חיפש עזרה בין הנשים הצנועות והחסדות שמסביב וכולן, איכשהו, פשוט היו עסוקות במאמץ אדיר כדי לא להקרע מצחוק עליו. בלית ברירה הוא פשוט קם והסתלק...
בפעם אחרת, כשמישהו צעק לי "פריצע", צעקתי עליו בחזרה ביידיש ירושלמית שילק ויקרא כך לאמא שלו או לאחותו, כי עם פרצוף כמו שלו אשה ודי אין לו. הוא ברח.
ושיא השיאים, פעם ירדתי מבית הורי עם קרטונים של פיצה שסיימנו לאכול כדי להשליך לאשפה. איך שיצאתי מהכניסה עברו שם קבוצה של כ-3 נערים והחלו לצעוק לי "פריצע". השלכתי מידי את הקרטונים ושפוט התחלתי לרוץ לעברם בצעקות שאני הולכת לקרוע אותם. כמה גברים חרדים שהיו בכניסה השניה שאלו את הצופים מה קרה והם אמרו להם, הם נמנעו מלהתערב. הנערים ברחו כל עוד רוחם ונפשם בם.
המסקנה - אף פעם לא לשתוק (אלה אם אני בסכנה להפגע על ידי חמומי מוח שנוקטים באלימות מעבר לאלימות מילולית. אם אין לי אגרופן בתיק - אוותר, אחרת - שיחטפו).