לא ניראה לי שאור העתיקה

[REMBRANT]

לא ניראה לי שאור העתיקה

אור ניראת לי בחורה שיצירה אומנותית היא אויר לנשימה בשבילה ולא הגיוני שתרד כך. מפחינתי גם אם אני יזהה שיר שלה באחד המוספים של ה New York Times אני יאמין שזה שלה (בלי צחוק)

 

[אור גלבוע]

תודה לך. אז קח עוד אחד

צירים ------ לפחות הכלבה מוכנה לחבק אותי בבית משפחת אריאל. השאר לא יגיעו אלי, לא יבחינו במעט אדישים לעיניים עצובות וזו רק הפעם הראשונה שלי אני עוד צעירה ולא יודעת כלום וגם מבוגרים אינם יודעים דבר והאדם לעולם ילד הוא, ומה נותר עוד להזקין? אז מי חי ומי מנסה לחיות? מי דוחף קדימה ומי מחכה בדחיפות לדחיפה הדחופה מי מסרב להדחף? אני גמלונית, איני זריזה כלל לא אוכל להתפרנס מעבודות חדות. אתפרנס, אם כך, מעבודות קהות. איני אוהבת להיות מצווה לעשות כך וכך ואיני הטיפוס המצווה. למכור לא אוכל כי איני שחקנית ובטחון עצמי ידידי מבקר רק כשאני חזקה קצת יותר מעצמי. איני שבירה, אלא רכה. רפויה. ראיתי שם היום אישה שאני מכירה היא מקטינה אותי במבטה כל כך (וגובהה אולי מטר וחמישים) היא מקטינה אותי בגלל שהיא רואה אותי. והרי יש בה טוב. וחיוך מקסים. ומילים רכות. זאת אני שמוציאה עצמי ממעגל הלומדים, מבקשת רגע לעשן סיגריה בשקט להתחבק עם הכלבה. היום אין לה, לבעלת הבית, זמן אליה אבל כשמאיר היה בסביבה, נהג לטייל איתה רבות. לחשתי לה לסאני הקשישה שתמסור לו אהבתי. הרגשתי כי לא נפל הקו ביניהם והם עדיין מדברים ומטיילים והוא עוד מעביר ידו על פרוותה הלבנה, היבשה. ואני רק התעטפתי אז הודיה עצומה ולחשתי לסאני תפילת מודה אני.

 

[איל1לשם]

בשביל יחס אנושי

צריך שהכלב יחשוב אותך עמוד חשמל. ואז אולי ייה אפשר לשקוע בשיחה די עמוקה...

 

[אור גלבוע]

../images/Emo20.gif תודה לך. אז קח עוד אחד=צירים