לא נותקה זו השלשלת

[דער_רוסישער]

מכיר ואוהב.

 

[שושן פרא]

ידוע, ידוע ../images/Emo141.gif

לא לחינם כתבתי (אמנם בסוגריים): "ואני מתכוון למשקל וחרוז שגם הדיוטות כמוני יכולים להבחין בהם". את רוצה לקרוא לזה "נוקשה"? תקראי. בעיניי זה קיצבי ויפה.

 

[תופס עוגב]

כמה דוגמאות - לכאן ולכאן, דעה אישית

ואני כולי תקווה שלא יבוא זה או אחר ויתבע אותי על הפרת זכויות יוצרים. כיוון שבעיני הדבר עושה בסה"כ שרות לספר - אנשים יכירו ויוכלו להחליט אם ברצונם לרכוש. כל הדוגמאות מתוך "מיעוט"/דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד שיר ערש נוחי, זאבה כבויה, הפעם זה ארוך. ככל שאת הזמן תרדדי במערוך, ככל שתאפירי ותפעי באהבה, אל בנך שוב לא תבואי, לא תבואי, זאבה. ראשי, שעל חיקך היה מונח כעל שרטון, מונף עתה כדגל מדמם אל המרחב. ודם, הו זאבה, לא מורידים באצטון. הפעם זה ארוך, זקנה. דור דור וחסכיו. אף פעם לא הבנתי את שדייך הגדולים. (מדוע הם גדולים כל כך? כדי להניקך.) הנחת אותי לנצח בצנצנת פורמלין, והנה לא תבואי. אין מקום ואין סליחה. נולד לך נכד, אמא. הוא שפוך כאן על הדף. ככל שתמרקי את חיוכו מהמדף, ככל שתכרכי על צוארו את עברי, זה לא יציל מאומה: את הפרח הוא הפרי. תולע החלציים הרוקם את תכריכי רבץ בנשמתך ובקרבייך, זאבה. בינתיים, זאבה כבויה, בינתיים אני חי. ככל שתאפירי ותפעי באהבה. ולי יש בעיה עם השיר (ללא קשר לתוכנו), הוא ארוך, מסורבל ולא קוהרנטי מבחינת סגנון השפה. בית ראשון מתוך Fin de siecle באה עת שירה גדולה, שירת ה-Hiv, כי סעד הזמנים הוא שיר. הזמן זקוק לסעד. נשא אחר נשא נצעד, וכל נשא - נביא; באין לנו אלוה, נאליה את הצעד. יש עוד שלושה בתים, שיר לא רע בכלל (אם כי יש בו משהו קצת פומפוזי לטעמי). מאידך, בשיר שמתיימר להיות כל כך ממושקל ומחורז, העובדה שהשורה הראשונה בנויה על 6 פעמות (4+2) ושאר השורות בנויות על 7 (4+3), חורקת משהו. ריץ עכשיו אני יושב בלובי של ה"ריץ" ולא יכול לכלוא את כל אהבתך, וכמו בציורים של דיויד הוקני, שפריץ בוקע כמו תנין מעומק הבריכה. ואשד ארגמן נובע מחריץ שרק אני רואה בכתר גברותך, ואין לי די מרחב וזמן להעריץ את חיטובי נפשנו תחת השמיכה. דוד, אני רוצה לומר לך דבר שאיש עוד לא אמר (מכל מקום אני עוד לא אמרתי): אם הזמן הוא סמובר אז מהו עברינו? לֵחַ ריחני שמהביל בין סוף הנפש לתחילת הגוף, ומתרפט כמו חסה בסלט. ושוב, בלי להתיחס לתוכן (שקצת קשה לי להזדהות איתו כמי שנטיותיו המיניות שונות משהו משל מנור), אני חושב שהשיר הזה מצוין! השפה קולחת וקוהרנטית. המישקול זורם וטבעי, האמירה ברורה ולא מסורבלת וכו´ הדבר היחיד שחבל בעיני הוא שעל מנת לשמור על הצורה בקנאות (4433) יש חיתוך בית באמצע משפט ובאמצע חרוז (בין הבית השלישי לרביעי), חיתוך שמשבש את ההנאה מהחריזה ואולי חבל עוד יותר - מעט מקשה על הקריאה. עוד דבר קטן לגבי הספר כולו - לא זכור לי מתי קראתי ספר שהופיעה בו המילה: "אני" (ונגזרותיה) כל כך הרבה פעמים. אז נכון שגם השירים שלי נוטפים אותי, אולי זה הדור, רק שבמקרה דנן התחושה שלי כקורא היא שיותר משזה הדור, זה הדורי

ואולי לסיים (לצורך ההגינות) בשיר שאני חושב שהוא מצויין אלכימיה הייתי רוקע משנינו קְסַרְקְטִין של בְּרִיָּה יחידה, צבא שֶׁעל טיב מלחמתו לא יצליחו לתהות כל אנשי המדע. היינו עושים אהבה לְנשק. לְטבע שני. עַד שיפריד המוות בינינו, בֶּינִי ובֵינִי ובֵינִי.

 

[שושן פרא]

אני שותף למרבית תובנותיך ../images/Emo141.gif

שרובן מחמיאות לשירים, לא קוטלות אותם. אפילו ראיתי צורך לחזור להודעה המקורית שלך, כדי להיזכר מה לא אהבת. בעיית אמינות? אולי, אבל בדקאדנס הרבה פעמים יש קטע של אחיזת עיניים, של היקסמות מהמלים, תוך הזנחה מוצהרת של המשמעויות. זה כל הקסם הדקאדנטי, או שאוהבים את זה, או שלא. ויש אומרים: "מיטב השיר - כזבו".

 

[שושן פרא]

דוגמאות למחמאות ../images/Emo141.gif

על Fin de siecle כתבת "שיר לא רע בכלל" ורק הוספת כמה סייגים. על "ריץ" כתבת "אני חושב שהשיר הזה מצוין!" ושוב, עם סייגים. בסך הכל, אי אפשר לומר שגמזת אותו כליל.

 

[תופס עוגב]

אה, גם לא התכוונתי "לדרוך עליו"

התכונתי לתת את דעתי (שהיא כאמור רחוקה מלהיות נפעמת, מהללת ומשבחת) ולתת מעט דוגמאות לטוב ולרע (כדי להיות הוגן וכדי שתוכלו לשפוט בעצמכם) בכל אופן בוא נפריד: דעתי היתה על כל ספר השירה (כאן נכנס גם אלמנט הכימות, או כמו ששואלים בסוף משחק: "כמה כמה?") הדוגמאות היו כדי ליצג את הדברים שנתקלתי בהם בספר. וסייגים - הם לא ענין של מה בכך

 

[shellyland]

אולי תשתף אותנו באחת מהפנינים?

ובקשר לדעתך - כנראה שהיא לא ממש מיעוט. שמעתי וקראתי כבר במספר מקומות שדורי מנור הוא בכלל לא כצעקתה. נדמה לי שפעם אפילו שמתי בפורום הזה ממש קישור לעבודה שעוסקת בנושא. אני כבר רצה לחפש לך אותו (זה לא אחד מהמאמרים ששלחתי לך בזמנו במייל). אז כמו שאמרתי כבר בעבר: דומה שהידיעות על מותה של הפואטיקה הזכית היו מוגזמות (טו סיי דה ליסט) ויש לי חשד עמוק שהן אף לא היו נקיות מאינטרסים אישיים. ושמישהו יודיע למנחם בן.

 

[shellyland]

לא מצאתי את המאמר האמור

אבל מצאתי את המאמר הזה וגם את זה.

 

[שושן פרא]

פנינה דבורין או פנינה רוזנבלום למשל

 

[עופר ב.ה]

../images/Emo32.gifרגע לפני שהולך לאיבוד

שני מאמרים מרתקים על "הנסיכה האמריקאית" לניסים אלוני, מתרבות וספרות (הארץ) של שבוע שעבר. אחד של יצחק לאור, שמתאר את המחזה כטקסט פוסט-מודרניסטי מובהק במחזאות הישראלית, תוך השוואה עם "הזונה מאוהיו" המודרניסטי של לוין. המאמר של בתיה גור הוא כבר לא מטא-ניתוח, על מתייחס למחזה פרופר. שווה ולו רק בשביל הציטוט שמובא בסוף המאמר, גם כן הגדרה למדינתנו הצנומה. אגב, את טענתה האחרונה, שלמרות הרושם הראשוני הדמויות ישראליות במהותן, היא לא מנמקת היטב. (שרשרתי לכאן כדי לא להעמיס בשרשורים)

 

[שמונה בעקבות אחד]

לא נותקה זו השלשלת

הודעה זו היא הודעה טכנית שמשורשרות אליה הודעות קודמות, גם כי הן קשורות זו לזו וגם כדי לאפשר לפתיל להמשיך "ולקפוץ" כלפי מעלה.. הודעה מפסיקה "לקפוץ" לאחר שלושה ימים. גם בתוך שלושת הימים- היא קופצת רק אם היא כוללת עשרה תווים לפחות. אני מציע שבמקרים דומים בעתיד תשלחו לי מסר כדי שאשרשר פתיל ישן להודעה חדשה וכך הוא לא ילך לאיבוד. גרי רשף