לא מתפקדת (טריגרוש)
אוף וזה.
אני לא יודעת מה לעשות.
העלתי איזה 2-3 קילו סך הכל מהמשקל שבו אהבתי את עצמי. אני לא בנאדם רזה מידי. המשקל שלי תקין ואפילו על הגבול של over (אם מתייחסים ברצינות לטבלאות משקל)
אבל כן הדימוי גוף מפריע לי. לפני שנה בדיוק התחלתי ללכת למטפלת. והיא כל כך עזרה לי. פשוט התחלתי לאהוב את עצמי. אבל לא יודעת מה נסגר..אולי הכל יצא מהאוזן השנייה כי משום מה אני שוב שונאת את עצמי בדיוק מאותן הסיבות של שנה שעברה. והפסקתי לבוא אליה כי היא רמזה לי שנמאס לה לחזור שוב ושוב על הדברים. אני חייבת לציין שהבחורה הייתה תותחית, אחרי כל פגישה הרגשתי חזקה, ושאני יודעת מה לעשות. אבל הנה שוב חזרתי לכל החרא. זה לא ייאמן. אה והיא גם לוקחת 400 שקל לפגישה. וזה כל כך לא נעים לי.
האם לדעתכם אני צריכה מטפלת חדשה או סוג טיפול אחר לגמרי? הטיפול הקודם היה קוגניטיבי וממש עזר.
לדעתי אני בסוג של דיכאון או מצבי רוח שבאים והולכים להם. כי אני שמה לב שזה משתנה אצלי מיום ליום. ואני כבר כמה ימים ישנה המון. פשוט המון.
וזה לא שאני יכולה לאפשר לעצמי מצב של דיכאון עכשיו- כי יש לי כל כך הרבה מה לעשות. יש לי סטא'ז ויש לי לימודים ויש לי עבודה. ואני כבר שבועיים לא עושה כלום.
ויש לי גם חבר וכל המערכת יחסים בינינו על הולד בגלל זה . ואני פאקינג אוהבת אותו. ואני מפחדת להרוס הכל.
מחשבות אובדניות צצות להן ונעלמות. לא באמת רוצה לעשות את זה. אני סך הכל אוהבת את עצמי, את האופי שלי, אנשים מחבבים אותי, יש לי חברות טובות, יש לי אהבה, אני נראת יחסית טוב (וואי רק מלכתוב את השורה הזאת עכשיו נהיה לי קצת יותר טוב..מדהים איך זה עובד
)) אבל בכל זאת זה מגיע. כי לפעמים אני מרגישה שאין לי מוטיבציה לשום דבר. פשוט לשום דבר. ולמה ? רק בגלל כמה קילוגרמים חדשים. איך זה יכול להיות? איך הם כל כך משפיעים? איך תמיד נראה לי שהשלוש קילו האלה משפיעים על הכל, ושכולם שמים לב אליהם. ואיך זה מפגר שאני עושה לעצמי רע בגלל שאני בסך הכל אנושית. בנאדם, שמשמין מידי פעם ויורד את זה כמו כולם. כולם מסביבי מעלים כמה קילו ומורידים אותם כל כמה זמן, אז למה כשלי זה קורה אני כל כך קשה עם עצמי? למה אני מרגישה כזאת כישלון?
אני פשוט מתפללת שיהיה סוף העולם ב-21 לחודש ולא אצטרך להתמודד עם כלום.
אוף וזה.
אני לא יודעת מה לעשות.
העלתי איזה 2-3 קילו סך הכל מהמשקל שבו אהבתי את עצמי. אני לא בנאדם רזה מידי. המשקל שלי תקין ואפילו על הגבול של over (אם מתייחסים ברצינות לטבלאות משקל)
אבל כן הדימוי גוף מפריע לי. לפני שנה בדיוק התחלתי ללכת למטפלת. והיא כל כך עזרה לי. פשוט התחלתי לאהוב את עצמי. אבל לא יודעת מה נסגר..אולי הכל יצא מהאוזן השנייה כי משום מה אני שוב שונאת את עצמי בדיוק מאותן הסיבות של שנה שעברה. והפסקתי לבוא אליה כי היא רמזה לי שנמאס לה לחזור שוב ושוב על הדברים. אני חייבת לציין שהבחורה הייתה תותחית, אחרי כל פגישה הרגשתי חזקה, ושאני יודעת מה לעשות. אבל הנה שוב חזרתי לכל החרא. זה לא ייאמן. אה והיא גם לוקחת 400 שקל לפגישה. וזה כל כך לא נעים לי.
האם לדעתכם אני צריכה מטפלת חדשה או סוג טיפול אחר לגמרי? הטיפול הקודם היה קוגניטיבי וממש עזר.
לדעתי אני בסוג של דיכאון או מצבי רוח שבאים והולכים להם. כי אני שמה לב שזה משתנה אצלי מיום ליום. ואני כבר כמה ימים ישנה המון. פשוט המון.
וזה לא שאני יכולה לאפשר לעצמי מצב של דיכאון עכשיו- כי יש לי כל כך הרבה מה לעשות. יש לי סטא'ז ויש לי לימודים ויש לי עבודה. ואני כבר שבועיים לא עושה כלום.
ויש לי גם חבר וכל המערכת יחסים בינינו על הולד בגלל זה . ואני פאקינג אוהבת אותו. ואני מפחדת להרוס הכל.
מחשבות אובדניות צצות להן ונעלמות. לא באמת רוצה לעשות את זה. אני סך הכל אוהבת את עצמי, את האופי שלי, אנשים מחבבים אותי, יש לי חברות טובות, יש לי אהבה, אני נראת יחסית טוב (וואי רק מלכתוב את השורה הזאת עכשיו נהיה לי קצת יותר טוב..מדהים איך זה עובד
)) אבל בכל זאת זה מגיע. כי לפעמים אני מרגישה שאין לי מוטיבציה לשום דבר. פשוט לשום דבר. ולמה ? רק בגלל כמה קילוגרמים חדשים. איך זה יכול להיות? איך הם כל כך משפיעים? איך תמיד נראה לי שהשלוש קילו האלה משפיעים על הכל, ושכולם שמים לב אליהם. ואיך זה מפגר שאני עושה לעצמי רע בגלל שאני בסך הכל אנושית. בנאדם, שמשמין מידי פעם ויורד את זה כמו כולם. כולם מסביבי מעלים כמה קילו ומורידים אותם כל כמה זמן, אז למה כשלי זה קורה אני כל כך קשה עם עצמי? למה אני מרגישה כזאת כישלון?אני פשוט מתפללת שיהיה סוף העולם ב-21 לחודש ולא אצטרך להתמודד עם כלום.