לא משהו...

[blg]

לא משהו...

תוך כדי שיטוט במחשב קיבלתי מייל ממי שהיה אהבת נעורים, שמצא אותי ב"חברה" ושלח שאלות מה נשמע עם עדכוני מצב, הוא אבא חדש איזו בעסה!!! גם ככה אני לא משהו וזה כל כך מבאס להיות צעד אחרי כולם - לא התחתנתי וגם ילדים לא נראים באופק. בכל מקרה לא "חסתי" עליו ועניתי כחלק מהעדכון שהיה לי סרטן. לפחות משהו דרמטי/מעניין קורה אצלי... גם אתם מרגישים ככה לפעמים שהסרטן הפך אותכם ל"מענינים" אנשים עושים מזה דרמה קצת ולפעמים אפשר לעזור להם (לעשות דרמה) לחייב אותם להגיב?! לא מתנסח לי טוב אבל אני מקווה שמובנת.

 

[MemphisRaines]

את הרבה יורת ממשהו

עברת חוויה מאד מיוחדת ( לא ממש נעימה ) ויש בך משהו שאין לאף אחד שלא עבר את זה נכון הוא נשוי ואב גאה אבל אם תקראי בין השורות תראי שהוא פשוט הלך בתלם / בתבנית הסטנדרטית של החיים ואת כבר לא את הולכת בדרך שלך וכמוך גם אני החיים מזמנים לנו חוויות מדהימות ואנו שבוחרים בדרך אנו זוכים להנות מהן לא נהנהייתי מהכימו אבל קיבלתי את עצמי מחדש היום אני מעריך דברים שלא הערכתי בעבר היום אני נהנה מהדברים הקטנים שבחיים וזה הרבה יורת כיף אז

מה

שרון

צפי לתגובה של הלם מצידו של אהבת הנעורים

 

[blg]

גם בלי הסרטן הייתי לא בדיוק בתלם..

מחד קורים לי דברים טובים שהסרטן יצר / האיץ מצד שני לא קרה לי שינוי דרמטי בתפיסת העולם וגם לא באישיות. למעט אולי, מה שכבר דיברנו עליו - נפרדתי מכמה חברים מדוכאים בעלי ראיית עולם שלילית וקוטרית. וכן אני די מחכה לתגובתו ההמומה... אספר אם וכאשר היא תגיעה. ובאותה הזדמנות גם מצאתי חבר אחר שמאוד אהבתי בזמנו אך הקשר ניתק ופשוט שלחתי לו הודעה בחבר´ה. קשרים עם אנשים זה הכי חשוב שיש ואני עושה הרבה תיקונים בשנה האחרונה, הרבה סגירות של דברים שלא היו סגורים (אני אנטי - סוגרת כפייתית) ווי אני ממש שמחה לשמוע שפגשת מיישהי שווה, זה משמח

 

[MemphisRaines]

לפני הסרטן הייתי משהו באמצע

היתה לי תבנית מסוימת לחיים מצד אחד אבל מצד שני תמיד הייתי מאלו שעושים דברים אחרת כיום אני פשוט עושה מה שנראה לי הולך אחרי ליבי ונותן לו להוביל את הדרך

ופתאום דברים נעשים קלים יותר עמוקים יותר פנימיים הרבה יורת יש בי הרבה יורת אהבה

לתת ואני גם פתוח הרבה יורת לקבל את האהבה הדרושה לי ( וזה הרבה ) הדבר הכי גדול מבחינתי הוא שכיום אני חי את החיים שלי ולא את מה שמצפים ממני שרון

 

[blg]

לצערי אני לא שם

הרבה יותר מידי חשוב לי מה חושבים עלי, הרבה יותר מידי חשוב לי לדאוג לאנשים ולעזור להם לארגן את החיים שלהם,(וזה אחרי שיפור ענק!!!) ואני לא צריכה צפיות של אחרים... אף אחד לא שופט אותי כמוני, ולא למדתי להוריד את רף הדרישה, למרות הנאומים של אוהבי (בלי קשר לסרטן). מצד שני בבחירות של מה שאני עושה, אני ממש לא בקונבנציה, נדמה לי שכבר כתבתי על הבחירה ללמוד ולא לרוץ לקריירת היטק. במובן הזה הייתי כבר לפני המחלה "לא בתלם"

 

[MemphisRaines]

ביקרות עצמית

אחד הדברים הכי קשים בחיים לקח לי 3 שנים להבין שזה לא עוזר לי כשסיימתי את הטיפולים הייתי בטוח שהכל ימשיך כמו קודם לקחתי תקופה קצרה של מנוחה ואמרתי לעצמי קדימה המשך בתוכניות שלך וכשתהחלתי ליישם ראיתי שזה פשוט לא זה למדתי מחשבים וזה לא הלך ( עשית הכי נכון בעולם שלא הלכת אל ההי טק לדעתי

) , הייתי ממש טוב בלימודים ולמרות זאת הרגשתי מנותק המשכתי בעבודה וגם בה היו דברים שלא היו כמו קודם בנקודה מסוימת נשברתי בכיתי כמה ימים ברציפות פשוט בכיתי לא הבנתי אחרי אותו בכי הכל נראה אחרת זה לא שמשהו השתנה מבחוץ אבל בפנים הכל היה שונה רגוע מבשר טובות בחרתי בכיוון חדש כיוון שיתן לנפש שלי את שהיא צריכה וזמן קצר לאחר מכן התחילו לקרות לי דברים מרגשים התאהבתי אחרי כ 3 שנים ללא אהבה ( נפרדנו אחרי תקופה מסוימת אבל היה שווה את הכאבים ) הבנתי שהיי טק הוא בשבילי משחק ולא המרכז בחרתי בכיוון לימודים חדש וכיום זה נראה אחרת שרון

את רק שנה אחרי , תני לעצמך זמן , אל תשבי בחיבוק ידיים ותחכי שהכל יסתדר אבל קחי בחשבון שיש דברים שהזמן עוזר בהם המון

 

[blg]

../images/Emo177.gif

חיבוק ידיים זה לא אני אפילו הייתי רוצה, אגב לא "לא הלכתי" להיטק - הלכתי ועזבתי, ואגב, אני לא בצד הטכני של ההיטק. העניין הזה של הבכי כל כך נכון, לצערי אני לא מצליחה להתמסר לו יותר, יש בזה שחרור כה גדול. אני כל כך שמחה שהצטרפתי לפורום, תודה!

 

[MemphisRaines]

../images/Emo23.gif

את עושה דברים ומהעשיה תגיעי לאן שאת רוצה נכון שלפעמים בא לעצור ולפרוק מעט וזה נכוןןןןןןןןןןןןןןן ואפילו הכי נכון ויש רגעים אחרים שהליכ הקדימה במלוא המרץ היא הדבר פשוט לתת לעצמינו את הבחירה ואת הקצב הרצוי לנו באהבה

שרון

 

[blg]

תודה

 

[ס ו ז נ ה]

חיים אחרים

שרון, התרגשתי לקרוא אותך. מתוך הנחה שלפני עוד חיים ארוכים וטובים, אני מודה על הסרטן. איכות החיים שלי השתפרה מאז ללא הכר. אני אוהבת יותר, אהובה יותר. משוחררת, פתוחה, קשובה לעצמי ולסביבה. עולם אחר. אם הסרטן הוא המחיר, אני שילמתי ברצון.שום דבר לא מובן מאליו - חיוך, כולל חיוכי שלי הניבט אלי מתוך הראי. מחזור חודשי. שיער שגודל. ציפרניים שגודלות. כולם סימנים לכך שאני פה. אני חיה ומתפקדת, במסגרת המגבלות, וטוב לי. אני מאושרת. מתי הייתי מאושרת כך? לא זוכרת. אלי, שלא יגמר לעולם...

 

[ציפורלילה]

היי סוזנה ../images/Emo140.gif

ברוכה הבאה לפורום שלנו. נשמח לשמוע ממך עוד, עליך ועל תחושותיך וחוויותייך במסע החיים שלך. רק בריאות גלי

 

[ס ו ז נ ה]

גלינקה תודה

חיממת את ליבי. תודה על הפרחים.

 

[MemphisRaines]

../images/Emo140.gif ../images/Emo140.gif ../images/Emo140.gif ../images/Emo140.gif ../images/Emo140.gif ../images/Emo140.gif ../images/Emo140.gif

סוזנה יקרה ברוכה הבאה בצל קורתינו לא שמח שעברת את המחלה הזו אבל כן שמח שאת כאן איתנו ואחריה ובגדול

שרון

 

[ציפורלילה]

אז לספר?

זה באמת לא קל לספר למישהו את ההיסטוריה הרפואית שלך. אבל לדעתי אין לזה חוקיות. אלא פשוט ללכת לפי התחושה. היו אנשים שהכירו אותי שנים ולא היה להם מושג והיו אנשים שזו היתה "בחינת הקבלה" שלהם. אבל היום מבחינתי זה פשוט לא מעניין, זה אולי משהו שעשה אותי למה שאני כיום אבל זה לא עושה אותי כרגע, זה לא מה שמגדיר אותי, ואם זה רלוונטי אז אני מספרת, אז היה לי סרטן, אז מה?!? למה יותר קשה להתמודד עם זה מאשר עם מישהו שעבר תאונה קשה או נפצע בצבא או כל התמודדות קשה אחרת. אבל כן, זה הופך אותנו "מעניינים" או גיבורים או סתם משהו שקצת יותר מדי קשה להתמודד איתו לאנשים שלא מסוגלים להתמודד וזה בד"כ עם הפחדים של עצמם. ואם את משווה - את מסמנת ב"צ´ק ליסט" מה הספקת ומה לא? הישגים? ממון? חטאים? ילדים? וכמה אנשים מכניסים "סרטן" לצ´ק ליסט שלהם? והתמודדות? ויציאה בראש מורם מתוך הסיטואציה המאולצת? זה כל כך קל למצוא בעל/אישה ולעשות ילדים ובעיקר כי זו כניסה לתוך מציאות מאד מתוכננת אבל אל תשכחי איפה את היית ומה עשית ואני בטוחה שבכל זאת גם אחרי מחלה וטיפולים ותחושה שיש לך איזשהו זמן אבוד, אולי זמן שאת צריכה לפצות את עצמך עליו אבל לדעתי זה "וואחד" ראש פרק בצ´ק ליסט. גלי

 

[מלמלה]

אחרי כולם? או אולי

בשביל (דרך) אחר? לא הבנתי למה אם לא התחתנת וגם ילדים לא נראים באופק את אחרי כולם? מה כתוב שזה בפרוטוקול? ואם אני אפילו לא התאמצתי כדי ללמוד אז אני פחות? מה הקשר? ביום בו תהיי את עצמך וזהו לא תהיי פחות מאחרים? כן גם אני מרגישה לפעמים "למענינת יותר" אם אני מתחילה לספר אבל קרה לי דבר מוזר כשאני מספרת פתאום אנשים נפתחיל אלי ומספרים לי דברים אינטמיים משלהם פתאום היחס הופך יותר משמעותי נתתי שיתוף קיבלתי שיתוף - וכל אחד והחבילה שלו

 

[blg]

כן, אחרי כולם וגם בלי השוואה אליהם

קשה לי לראות את הסרטן כשביל אחר שהלכתי בו, לא כי זו היתה דרך רעה, את המחלה חוויתי דווקא כמקום של המון אהבה מסביבתי,אלא משום שלא בחרתי ללכת בה. וכן העובדה שאין לי בן זוג מבאסת אותי ועושה לי הרגשה שאני צעד אחד אחרי כולם, ואני מרגישה שהסרטן "ביזבז" לי שנה וחצי בחיפוש בן זוג וגם הופך אותי לפחות אטרקטיבית. ב"שוק הבשר" לבוגרת אונקולוגיה בת 33, הביקוש, לא משהו... וכן יש מי שלא רוצים לצאת עם פוסט סרטנית שאולי יחזור לה אוטוטו מעבר לסיבוב (ככה הם רואים זאת, לא אני, ציטוט... ) למצוא את עצמי? לא בטוחה שהבנתי אותך. וכן, לכל אחד החבילה שלו, מישהו מוכן לקחת את שלי...

 

[MemphisRaines]

לכל אדם יש את הבעיות שלו בחיים

את בוגרת אונקולגית ומישהו אחר סוחב מאחוריו את העובדה שבגיל 25 הוא איבד את אהבת חייו אל תתיחסי לחיפוש אחרי אהבה כאל שוק בשר חפשי אהבה במטרה לאהוב ולא במטרה להשביח את הגזע שימי את עצמך במרכז האהבה לא תבוא מאליה אבל היא תבוא שרון

 

[שרון07]

אולי זה נותן נושא לשיחה..אבל...

עדיף שלא יהיה על מה לדבר חוץ מזה, הוא פסה, לא? תתרכזי בעתיד ותהיי בריאה

 

[ציפורלילה]

ואולי זה לא פאסה עד שמרגישים...

שזה פאסה. כי יש מי שזה ממשיך להטריד ולהעסיק אותם גם אחרי שהם מבריאים כביכול. כי לפעמים הפגיעה הנפשית גדולה יותר מהפגיעה הפיזית, וזה לא תמיד עובר כשבבדיקות התוצאה היא - בלא ממצא פתולוגי. רק בריאות לכולנו גלי

 

[blg]

חייבת להודות, ממש לא פסה

ומאז כניסתי לפורום, אני דווקא סופסופ נותנת לו מקום של כבוד, מתייחסת אליו ואל נספחיו, מטפחת אותו, מדברת עם הפחד, הדאגות, ההשלכות, ההשפעות, מוכנה שיהיה למחלה חלק בהגדרה שלי את עצמי (כחוויה מעצבת) וכן יש התמודדויות רלוונטיות להיום שלא היו לפני שנה. וכן, זה בסדר גם לנצל אותו כנושא שיחה מעניין אם כבר אכלתי אותה לפחות להנות מהרווח המשני... (כמו הנחות בארנונה, ובמס הכנסה)