לא מצליחה להתרכז

[naniland]

לא מצליחה להתרכז

את לימודי התיכוניים סיימתי בקלות רבה, ממש ללא מאמץ עם תעודת בגרות מצטיינת. נרשמתי ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה ופתאום משהו השתבש, את המבחנים הצלחתי לעבור אבל עם העבודות התחרבשתי לגמרי, וכך קרה ששמונה שנים לאחר תחילת הלימודים אני עדיין נושפת במסלול הריצה לקראת קו הסיום שהוא קרוב אך רחוק מתמיד. נשארו לי עוד שלוש עבודות ויש לי תואר אבל אני פשוט לא מצליחה לכתוב. כאילו המוח שלי משותק. לא מצליחה להתרכז והמצב יוצר אצלי לחץ נורא ואיום. בעבר הלכתי לטיפול פסיכולוגי דינמי שלדעתי לא ממש הועיל בתחום זה. האם יש לך המלצות עבורי, כי אני ממש ממש נואשת.

 

[יעל ניסן]

מה קרה

במעבר בין התיכון לאוניברסיטה? במה שונים הלימודים עכשיו? במה את שונה עכשיו? יש משהו שאת יכולה לשים עליו את האצבע שגרם לך לשינוי?

 

[naniland]

הסברים אפשריים

בנוגע ל "מה קרה", חשבתי על כך רבות במהלך השנים ויש כמה הסברים: 1. אף פעם לא היו לי הרגלי למידה מסודרים, גם בביה"ס לא הצטיינתי בעבודות. אלא שאז הייתי מצליחה בכל זאת בלחץ זמן להפיק עבודות שהיו מקבלות ציונים גבוהים. עבודות שהייתי ככה "שולפת מהשרוול" ושבעיקר הצטיינו בחשיבה מקורית ויצירתית. אלא שבאוניברסיטה נדרשתי לקרוא מאמרים באנגלית ולהסתמך על מאמרים/ מחקרים לביסוס רעיונותיי. עיקר בעיתי כיום שקשה לי לבטא את עצמי בעבודה כי כל הזמן אני חושבת אם המשפט שאני כותבת מבוסס על מחקר/ תיאורייה. כאילו כבר אין לדעתי העצמאית קיום. ניתן לומר שדי סורסתי. היום אני כבר קוראת מאמרים באנגלית, שולטת בתיאוריות אך לא מצליחה לבצע את הקישורים האישיים שלי. מה שמתסכל אותי מאוד כי בראש שלי הכל זורם ורק במגע של היד עם המקלדת יש חסימה...אני גם מאוד ביקורתית כלפי הכתיבה שלי ולא נותנת לעצמי להתפשר על פחות ממושלם. 2. בסוף התיכון איבדתי את אימי שנפטרה מסרטן. היא היוותה עבורי מוקד מוטיבציה חיצוני מאוד חזק להצלחה בלימודים. מאז פטירתה משהו מת בפנים ורק לאחרונה לאחר שגם אני הפכתי לאם חזר בי הניצוץ שוב. 3. בבית הספר הייתי עילוי, משהו מיוחד. באוניברסיטה גיליתי שיש הרבה שנמצאים מעלי ופתאום אני חלשה ומתקשה. דבר שלא הייתי רגילה אליו וכשנתקלתי בו בחרתי בלברוח, להאשים ולצאת בטרוניה על שיטות הלימוד וכו'. 4.בבית הספר הייתה לי חברה טובה שאיתה נהגתי ללמוד. היינו לומדות נהדר ביחד היא הייתה הריאלית ואני ההומנית וככה כל מבחן היינו יושבות ומשננות יחד. באוניברסיטה נפרדו דרכנו ולא מצאתי אף "קבוצת למידה תומכת". 5. ולסיום: סקס, סמים ורוקנרול: מהילדה הטובה, הדתיה, פרשתי כנפיים, עזבתי את הדת, ניהלתי מערכות יחסים שנסחפתי בטוטליות לתוכן, התמכרתי לאהבה, חוויתי פרידות כואבות ואפילו ביצעתי הפלה, תקופה זו זכורה לי בערפול של כאב כי הייתי די מעושנת לאורכה. כיום אני נקיה, בעלת משפחה ומנהלת מערכת זוגית יציבה ובריאה. ובכל זאת החזרה לישיבה על העבודות קשה מנשוא.

 

[יעל ניסן]

המון סיבות אפשריות

באמת. יכול להיות שכל אחת מהן היא זו שמעכבת אותך או כולן ביחד. להערכתי, אם יכולת לגשת לבחינות ולעבור בהצלחה ורק עבודות את לא מסוגלת לשבת ולהביא את עצמך לסיים - כנראה שמדובר בחסימה רגשית ולא כזו שקשורה לתהליכי הלמידה שלך. נשמע על פניו בלי שבדקתי, שיש לך יכולות פיצוי טובות - שאת יכולה למרות שאין לך הרגלי למידה, ולמרות כל מיני דברים אחרים, להסתדר ולהגיע להישגים. אותן יכולות פיצוי אמורות להיות קיימות עבורך גם כשאת כותבת עבודה - ופתאום כאילו הן לא קיימות. נראה לא סביר מבחינה קוגניטיבית בכל מקרה. זה לא הגיוני שאדם יהיה בעל יכולות פיצוי ביום ג' כשיש בחינה, אבל כשצריך לכתוב עבודה יכולות הפיצוי מתאדות לו מהראש. מה את חושבת?

 

[naniland]

אני חושבת מה הלאה

בהנחה שזו חסימה רגשית מה הלאה? יש לי השגות לגבי ההקבלה בין דרך הלמידה לבחינות ודרך הכנת העבודות. אך אני מסכימה לגבי התחושה שמשהו עצור בי ללא קשר ליכולות למידה. אני ממש במצוקה, אני נמצאת ברמת לחץ מאוד גבוהה שלא לפשל גם הפעם והדבר עוד יותר מקשה יש לי תחושה שככל שזה חשוב לי יותר כך אני הורסת לעצמי יותר.

 

[יעל ניסן]

אני במקומך

הייתי פשוט מחפשת עזרה כדי לסיים כבר. אפילו משלמת למישהו קל כתיבה - רק כדי לסיים את המטלות הללו - גם בלי להתעקש על איכות סופר דופר. המטרה האמיתית בעיני כרגע היא לסיים כבר... ואחר כך להתפנות ולטפל במחסומי כתיבה כאלה או אחרים. נכון - זו לא עצה הכי קונבנציונאלית, אבל בהתחשב בזמן שדוחק ובזה שמדובר בסך הכל בכמה עבודות שעומדות בינך לבין השלמת התואר, לא הייתי מתעקשת על כך שתעשי הכל בעצמך דווקא עכשיו, נראה לי מיותר להתעקש לעבוד על חסימות רגשיות (או מה שזה לא יהיה) בלחץ זמן ועם חרב על הצוואר.