פשוש
אני ממש לא משוה, אך התחושה הקשה שלי של כל האם והאילו נובעת מהנסיבות שבעצם לקחנו את אלמוג הביתה בניגוד לדעת הרופאים כי האמנו שכאן הסיכווי הטוב ביותר לריפוי (הסביבה, המשפחה, החברים והחיות האהובות עליו) בנוסף עד 3 ימים לפני מותו עשינו ערן ואני תורנות ליד מיטתו במעקב אחר הנשימות. ואז התחלנו תרופה חדשה מארה"ב שנראה היה "כאילו" (בדיעבד) עזרה, וחזרנו לישון עם ירידה לבדוק כל בערך 30-40 דקות. כל זה ועוד משאיר הרבה ספקות..... תודה על הרצון הטוב, ושוב אין פה שום נסיון להשוואה רק תחושות קשות שלי מקוה שאתם מרגישים קצת קצת יותר טוב יודעת (כבר יודעת) כמה קשה לכם וכמה אנו עוד לא יודעים מה מחכה לנו. לי לפחות כנראה יש את הבנות שה"תירוץ" למענן אולי עוזר ביצירת התמודדות עם צורך לבצע דברים במיוחד עכשיו בחופש. דרך אגב מחר אני לוקחת אותן פעם ראשונה לפסיכולוג בתקוה לתת להם אפשרות נוספת (חוץ מאיתנו) להוציא דברים. יפה
