לא מפסיקה לחייך
בוקר טוב ושבוע נפלא לכולם, אופטימיות זהירה התלבשה עלי הבוקר.
תקופה לא פשוטה, גיל בגרות עם סנריו שלא הכרתי, הילד בן דקה לארבע עשרה, עושה מה רוצה. משחק אותה ארס צעצוע.
קשוב לחוקים שלי, ביום שישי הפר ביג טיים את החוק..סוג של שם קצוץ.
יום חמישי הציק לילדים בכיתה. ביום היחיד שהוא הואיל להיכנס לכיתה ולא להסתובב בפרוזדורים, הציק והושעה ליומיים.
קיבלתי טלפון בשישי שהוא מושעה יומיים, מאחר והוא עבר את מכסת ההשעיות שלו השנה, הודעתי למורה שמכיון שלא חזרו
אלי עם התשובה לגבי מספר ימי ההשעיה, הוא יגיע לבי"ס ביום ראשון.
כל השבת התחבטתי עם המחשבות. אני נלחמת במי? במה?
החלטתי להוריד הילוך בדריכות המטורפת שבי כלפי המלך. בי"ס עושה לו רע, לבי"ס רע שהוא שם, ואני פוצחת שוב במסע אחרי
מסגרת יותר מתאימה.
יחד עם זאת ולמרות הכל, כדי לשמור על שפיות ולנצח את המסע הזה, החלטתי לשמור אך ורק על בריאות נפשו של הבן שלי וכמובן שלי.
לא נלחמת, לא מתווכחת, לא מתנצחת, לא רוצה להיות צודקת ולא חכמה נמאס לי מהלופ הזה. לא רוצה פגישות, לא רוצה יועצים/עובדים/מנהלים שחושבים
שהמציאו את הגלגל ורוצים אסמכתא לרזומה שלהם ומטרטרים אותי הלוך ושוב, לא רוצה שוב את הישיבות האלה עם עיני העגל של יושבי מגדל השן שאני בעיניהם
עוד אמא עם עוד בן בעייתי.
אני בוחרת בחיים הטובים, במנצחים , בחיוך, באופטימיות, דברים יבואו על מקומם בשלום, אורך רוח וסבלנות שמשתלמת.
את הבן שלי אני אוהבת בחירוף נפש, סולדת מהמעשים שלו.
התהליך הזה הוא בית ספר נפלא לנפש שלי ולתא המשפחתי שבזכותי הוא קיים והוא חזק.
זהו חברים, זו התורה שלי לתקופה שמהיום והילך.
אני.
בוקר טוב ושבוע נפלא לכולם, אופטימיות זהירה התלבשה עלי הבוקר.
תקופה לא פשוטה, גיל בגרות עם סנריו שלא הכרתי, הילד בן דקה לארבע עשרה, עושה מה רוצה. משחק אותה ארס צעצוע.
קשוב לחוקים שלי, ביום שישי הפר ביג טיים את החוק..סוג של שם קצוץ.
יום חמישי הציק לילדים בכיתה. ביום היחיד שהוא הואיל להיכנס לכיתה ולא להסתובב בפרוזדורים, הציק והושעה ליומיים.
קיבלתי טלפון בשישי שהוא מושעה יומיים, מאחר והוא עבר את מכסת ההשעיות שלו השנה, הודעתי למורה שמכיון שלא חזרו
אלי עם התשובה לגבי מספר ימי ההשעיה, הוא יגיע לבי"ס ביום ראשון.
כל השבת התחבטתי עם המחשבות. אני נלחמת במי? במה?
החלטתי להוריד הילוך בדריכות המטורפת שבי כלפי המלך. בי"ס עושה לו רע, לבי"ס רע שהוא שם, ואני פוצחת שוב במסע אחרי
מסגרת יותר מתאימה.
יחד עם זאת ולמרות הכל, כדי לשמור על שפיות ולנצח את המסע הזה, החלטתי לשמור אך ורק על בריאות נפשו של הבן שלי וכמובן שלי.
לא נלחמת, לא מתווכחת, לא מתנצחת, לא רוצה להיות צודקת ולא חכמה נמאס לי מהלופ הזה. לא רוצה פגישות, לא רוצה יועצים/עובדים/מנהלים שחושבים
שהמציאו את הגלגל ורוצים אסמכתא לרזומה שלהם ומטרטרים אותי הלוך ושוב, לא רוצה שוב את הישיבות האלה עם עיני העגל של יושבי מגדל השן שאני בעיניהם
עוד אמא עם עוד בן בעייתי.
אני בוחרת בחיים הטובים, במנצחים , בחיוך, באופטימיות, דברים יבואו על מקומם בשלום, אורך רוח וסבלנות שמשתלמת.
את הבן שלי אני אוהבת בחירוף נפש, סולדת מהמעשים שלו.
התהליך הזה הוא בית ספר נפלא לנפש שלי ולתא המשפחתי שבזכותי הוא קיים והוא חזק.
זהו חברים, זו התורה שלי לתקופה שמהיום והילך.
אני.
