לא מפסיקה לבכות

[לראות את האור 123]

לא מפסיקה לבכות

חברה הכי טובה שלי סיפרה לי שהיא בהריון. היא גילתה את ההריון יום לאחר הלידה השקטה של הבן שלנו לפני כמעט 3 חודשים.. כל כך רוצה להיות שמחה בשבילה אבל מהרגע שסיפרה לי בטלפון הרגשתי שאני נחנקת... זאת חברה כל כך טובה שאני משתפת אותה בהכל גם בזה שקשה לי.. אני יודעת שהיא מבינה. היא עצמה איבדה בת לפני כמה שנים ממחלה. אבל עדיין למה זה כל כך קשה לי? למה אני כל כך עצובה? אוףףףףףףףף יודעת שרק אתן תבינו...

 

[מעיין ברכה]

זה לא "נגדה" זה "בעדך".

וזה בסדר לבכות (לטעמי, זה ממש לא נורמלי לא לבכות). תני לעצמך להרגיש ואל תגני את עצמך שלא בצדק. בחלוף הזמן את תוכלי לשמוח עבורה (או לפחות לא "להתקפל מכאב" בכל פעם שההריון הזה יהיה נוכח) ועכשיו זה בסדר גמור לבכות.

 

[מקוםבלב]

היי לראות את האור,

טבעי שתחושי מחנק.לא מתוך חוסר פרגון אלא מתוך צער על החוסר והאובדן שלך.
היש שלה מציף מחדש את האין שלך.
חיבוק גדול

 

[שירהד1]

נכון, מבינה...

מאוד מבינה. דווקא בגלל שחברתך איבדה ילדה ממחלה, שזו זוועה עצומה וטרגדיה שאין לתאר, אני בטוחה שהיא יכולה להבין את תחושת האבדן שלך ואת הקושי לשמוח שמחה שלמה ומלאה עבורה. אין לנו ברירה, אלא לעשות מה שטוב עבורנו, לחשוב על עצמנו בהקשר זה.
אני מתמודדת עם הדילמות הללו יום יום, עם חברות שלי, שלא יודעת עוד כמה זמן הן תארכנה.

 

[נתנאלה2]

זה כואב ! נקודה ואין זה משנה

אם חלילה חברתך איבדה או לקח לה זמן להכנס להריון
זה כואב, היות וההריון שלה מזכיר לך שאת אינך ,
ואני חושבת שאת כן שמחה בשבילה
ומפרגנת ,
והרגשות הללו נמצאים בתאים אחרים ,
רק שיחד עם זאת מתלווה הכאב,
ההוא,
החד,
המגיע מהרחם הריקה שלך !
הכאב שלך .
אוף !

 

[לראות את האור 123]

תודה בנות

על המילים ועל התמיכה, ידעתי שכאן יבינו...
חשבתי על זה הרבה השבת ועל למה זה שבר אותי כל כך. בנוסף למה שכתבתם , ברגע שסיפרה לי הבנתי שגם איבדתי אותה.. היא החברה היחידה ששיתפתי ממש ותמכה בי כל כך, הבנתי כי עם כל הרצון שלה ושלי זה לא ישוב להיות כך, כי משהו יהיה בינינו, שם נוכח גם אם נבחר לא לדבר על זה... וכמה שהיא מבינה וכמה שאני גם שמחה בשבילה, הידיעה כי ביום בו נולד בני המת לה נוצרו חיים בתוכה.. ואם הידיעה הזאת קשה לי להתמודד כרגע... ושום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה..