לא מספיקה כלום......../images/Emo178.gif
רוצה להגיב לכולן ולא מספיקה כלום. ארז שלי כבר כמעט בן חודש וחוץ מלנסות ולגמור כביסות ולדאוג שאלון לא יפרק את ארז מרב חיבוקים אני לא ממש מספיקה כלום. האמת היא שהכל בסדר. אני מתמודדת איכשהוא עם כל השלישיה שלנו וכולם שמחים לפחות חצי מהזמן, וזה המון. הספה שלי מכוסה באופן קבוע בהמון המון בגדים מקופלים שרב הזמן לא מספיקים להגיע לארון וכבר לובשים אותם שוב. חזרתי לנקות את הבית ולבשל ולכל שאר המטלות הביתיות שלי ואני מפתיעה את עצמי ולא עצבנית מידי על כולם. החופש מהעבודה שלי הוא אדיר והיכולת להתרכז רק, אבל רק, בבית, היא טובה לי מאד. כל האנרגיה שלי מושקעת בכיוון אחד במקום להרגיש שאני מתפזרת לכל הכיוונים ועושה הכל חצי טוב. ארז מנהל איתי מלחמות התשה בלילה אבל אני לא מצליחה לכעוס עליו כי זה הזמן שאני יכולה להקדיש לו זמן בבית שקט ולתהות אם העיניים שלו (האפורות לחלוטין) יהיו כחולות, חומות או ירוקות. אלון קיבל את ארז בפחד גדול בשבוע הראשון אבל היום הוא פשוט אוהב אותו. הוא מחבק אותו ומנשק אותו בכזו רכות ועם פרצוף כל כך מבוייש ואוהב שזה עושה לי לבכות ולהינמס כל פעם. כל האלון הזה בעצמו רק בן שנה וחצי. מה שקצת מבלבל אותי זה שאני חייבת לחזור לעבודה ממש תיכף כי אין לי חופשת לידה (אני עובדת מהבית) ואנחנו נתחיל לצבור מינוסים רציניים. אין לי עצבים לזה לא רק בגלל האנרגיה שזה דורש אלא כי אני מרגישה שאני צריכה שינוי כיוון משמעותי (מה שקורה לי מבחינה מקצועית כל שנתיים בערך, התרגלתי...) ואני משקיעה מחשבה בהתארגנות לקראת שינוי. בא לי נורא להרחיב איתכן על המחשבות המקצועיות שיש לי כי אני צריכה סיעור מוחות בנושא אבל ארז נמצא על הספה בתוך שלולית של חלב שהוא פלט סביב עצמו (
) רק רציתי לומר שלא נעלמתי ושאני מגיבה בלב על כולכן וקוראת בקביעות. יום טוב.
רוצה להגיב לכולן ולא מספיקה כלום. ארז שלי כבר כמעט בן חודש וחוץ מלנסות ולגמור כביסות ולדאוג שאלון לא יפרק את ארז מרב חיבוקים אני לא ממש מספיקה כלום. האמת היא שהכל בסדר. אני מתמודדת איכשהוא עם כל השלישיה שלנו וכולם שמחים לפחות חצי מהזמן, וזה המון. הספה שלי מכוסה באופן קבוע בהמון המון בגדים מקופלים שרב הזמן לא מספיקים להגיע לארון וכבר לובשים אותם שוב. חזרתי לנקות את הבית ולבשל ולכל שאר המטלות הביתיות שלי ואני מפתיעה את עצמי ולא עצבנית מידי על כולם. החופש מהעבודה שלי הוא אדיר והיכולת להתרכז רק, אבל רק, בבית, היא טובה לי מאד. כל האנרגיה שלי מושקעת בכיוון אחד במקום להרגיש שאני מתפזרת לכל הכיוונים ועושה הכל חצי טוב. ארז מנהל איתי מלחמות התשה בלילה אבל אני לא מצליחה לכעוס עליו כי זה הזמן שאני יכולה להקדיש לו זמן בבית שקט ולתהות אם העיניים שלו (האפורות לחלוטין) יהיו כחולות, חומות או ירוקות. אלון קיבל את ארז בפחד גדול בשבוע הראשון אבל היום הוא פשוט אוהב אותו. הוא מחבק אותו ומנשק אותו בכזו רכות ועם פרצוף כל כך מבוייש ואוהב שזה עושה לי לבכות ולהינמס כל פעם. כל האלון הזה בעצמו רק בן שנה וחצי. מה שקצת מבלבל אותי זה שאני חייבת לחזור לעבודה ממש תיכף כי אין לי חופשת לידה (אני עובדת מהבית) ואנחנו נתחיל לצבור מינוסים רציניים. אין לי עצבים לזה לא רק בגלל האנרגיה שזה דורש אלא כי אני מרגישה שאני צריכה שינוי כיוון משמעותי (מה שקורה לי מבחינה מקצועית כל שנתיים בערך, התרגלתי...) ואני משקיעה מחשבה בהתארגנות לקראת שינוי. בא לי נורא להרחיב איתכן על המחשבות המקצועיות שיש לי כי אני צריכה סיעור מוחות בנושא אבל ארז נמצא על הספה בתוך שלולית של חלב שהוא פלט סביב עצמו (
