פרה פרה, קצת סבלנות ויהיה בסדר
יקירתי,
קודם כל לנשום!
ועכשיו, יש לי אלייך 4 שאלות (את יכולה לענות לי או לעצמך, זה לא ממש משנה). ולאחריהן 4 תשובות.
השאלות:
1. מה בדיוק מפריע לך בכך שבעלך "הופך כל זבוב לפיל"?
2. האם את אוהבת אותו? האם את באמת אוהבת אותו ותעני בכנות.
3. איך את יודעת שאת אוהבת אותו?
4. מה בדיוק את עדיין אוהבת בבעלך?
התשובות:
1. תני לעצמך ח"ח על כך שאירחתם, כזוג, זוג חברים אחר. יופי! ועכשיו: אם אירחתם זוג חברים ונשארה שקית זבל, שבעלך אינו יכול להוריד מסיבות מובנות, ואת אינך רוצה להוריד, זו בעיה שלך. זה עניין שלך. זה לא עניין של בעלך. תנשמי עמוק. תתעלמי. אם הוא ביקש ממך לזרוק את הזבל, את כאדם חופשי, זכאית להשיב שאינך רוצה לזרוק את הזבל כעת. השיבי בטון הכי רגוע, בטוח בעצמך, שלם עם החלטתך. אם את שלמה עם החלטתך, את יכולה להסביר את עצמך - אם יקבל את ההסבר או לא זה לא עניינך. זו כבר בעיה שלו. שיתמודד. שיתעצבן, שיצעק. אם הצעקות לא נעימות לך שימי אטמי אוזניים, לכי לחדר אחר, שימי אוזניות, קפלי כביסה, לכי לקרוא ספר. אמרי לו: אני מבינה שאתה רוצה שאזרוק את הזבל, אבל אני החלטתי אחרת, כאשר תירגע אשמח להסביר לך את החלטתי.
2. תני לעצמך ח"ח על כך שהכנת פיצה משפחתית! ועכשיו לעניין: אם את מכינה פיצה ולבעלך יש טענות על אופן הכנת הפיצה, הוא יכול להכינה בעצמו או לשתוק. הוא לא יכול לתת לך הוראות, את לא רובוט ואת לא הוא. לעולם אתם תעשו דברים בצורה שונה. ולכן אם הוא מעיר לך הערות תוך כדי, מצאי בתוך עצמך את הנקודה הזו שאת שלמה עם עצמך, עם כך שאת רוצה להכין פיצה למשפחה שלך, עם הכוונה הטובה שיש לך באותו רגע כלפיו, כלפי הילד, כלפי עצמך. כאן בחרי באחת משתי האופציות: מענה רציונלי רגוע ובטוח בעצמך, כגון: "אני מבינה שהפיצה חשובה לך ואתה לא רוצה לבזבז אוכל, אבל אל תדאג, הפיצה לא נהרסה". לא משנה כמה הוא רותח, אל תיגררי לאותו תבשיל רותח. האופציה השנייה: הומור. הומור עוזר לצאת ממצבים קשים, ואת יכולה להבחין מתי אפשר להשתמש בו. למשל תוכלי לומר: "כן, פיצה פרווה זה לא מה שהזמנו היום". ככל שתעשי יותר ויותר שימוש בשתי הטכניקות הללו לתקשורת עם בעלך, את תשימי לב שהנידנודים שלו הולכים ופוחתים.
3. אם בעלך רוצה להישאר בערב החג בבית, זה עניין שלו ובעיה שלו. יקירתי זה לא קשור אלייך. זו בחירה שלו ואת לא יכולה לשנות אותה. שיישאר. אל תריבו על זה, אל תריבי איתו לפני היציאה ולא לאחריה. אל תגידו לו שהוא הפסיד, שהיה כיף או שכולם שאלו איפה הוא. אמרי לו: "אם זו הבחירה שלך, אני מכבדת אותה". כאשר את חוזרת התנהגי כרגיל.
4. קבלי עוד ח"ח על הנסיעה המשפחתית לנופש! ועכשיו לעניין: אם בעלך אומר שהילד יכל ליפול (חס וחלילה), שיגיד. אל תגידי לו "עד שלא פתחת את הפה הכל היה בסדר" כי עכשיו את מאשימה אותו, בדיוק כפי שלא אהבת שהוא עשה לך. אם את יודעת שאת אמא אחראית, פשוט המשיכי בשלך. אינך צריכה להסביר את עצמך. יכול להיות שבטחון עצמי נמוך הוא שגרם לך להגיב אליו באותו רגע ולהצדיק את עצמך.
אם ידיו של הילד נתפסו בין הדלתות של המעלית זה באמת יכול להיות מסוכן. אבל זה לא אומר שום דבר עלייך כאמא.
ולסיום סיומת, גם אני בעד טיפול, לא משנה מאיזה סוג. בהצלחה.
.
סורי!!!!!!!!!!!!!!!!
