אני הוא האיש
כבר הרבה זמן שאני מחפש את הדרך להכנס חזרה אל הפורום בצורה אקטיבית, ואני חושב שאין זמן טוב מההווה. אני מרשה לעצמי להפתח כאן יותר ממה שהייתי מרשה לעצמי, אולי בגלל שאני מודע לעובדה שבשל גודלו המפלצתי של השרשור הזה לא הרבה ישימו לב לההוספה הקטנה שלי, ופשוט ימשיכו הלאה. אז ככה <אזהרה - זה יהיה ארוך, מי שאין לו סבלנות שפשוט ידלג הלאה> אני דתל"ש, בא במקור מהתנחלות ידועה לשימצה, וכפרתי כשלמדתי בישיבת הסדר,לפני ארבע שנים (לא שנתיים כמו שאמר דער משכיל). מיד לאחר שהחלטתי שדתי אני לא אהיה התגייסתי (לקרבי), ושם הייתי עד ללפני תשעה חודשים. קצת לפני שהשתחררתי גיליתי את הפורום הזה, ואפילו התחלתי להשתתף בו תחת השם רוני (מישהו זוכר? לא שזה משנה הרבה). באיזשהו שלב מטאור38, שאותו הכרתי לפני כן עלה עליי, והזמין אותי לבוא למפגש אצת מני. לא התלהבתי מהרעיון אבל הגעתי בכל זאת. <גברת מיכל היקרה, את חייבת להבין - לא כולם כמוך!! לא כולם מסוגלים להכנס לתוך חבורה של אנשים זרים וישר למצוא נושאים לשיחה, ותוך דקות ליצור קשרים וחברים לכל החיים. יש כאלה שזקוקים לזמן על מנת לפתח אמון בזרים, זמן להתחבר, וכשמגיעים למקום שכבר רוב האנשים מכירים, אז הקושי להתחבר מכפיל את עצמו, ואולי קצת עזרה מבחוץ יכולה מאוד להקל על העניינים> כמו שדער משכיל כתב, לא הרגשתי שם יותר מדי בנוח, והלכתי. אני לא בא בטענות לאף אחד, אף אחד לא חייב לי כלום, ואם לי קשה להתחבר זו בעיה שלי, אבל מיכל, את העלת את הנושא! את זו שמתחת את הביקורת על קבלת הפנים לחדשים, ואולי את תוכלי לומר לי מה האנשים בפורום הזה מצפים מהפורום, לשם מה הוא קיים, והאם הצורה שבה הוא מתנהל כיום אכן מממשת ציפיות אלו?! עד ללפני חודש גרתי בתל אביב. שכרתי שם חדר מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא, וחשבתי שסוף סוף אני אוכל לחיות כ´חילוני´ שכזה. עשיתי כמה טעויות רציניות בבחירות שלי לאחר הצבא, אבל אולי עם קצת עזרה המצב שלי לא היה מגיע למצב
דומה לזה. המזל שלי הוא שיש לי דודה שגרה באיזור, גם היא עברה את תהליך הכפירה (עשרים שנה לפני), ועם כל חוסר הנוחות שלגור בתוך משפחה אחרת, חוסר הפרטיות, והפרזיטיות שאני מרגיש שאני חי בה, אני מעדיף את זה על פני לגור אצל הוריי, ועל פני הבדידות הנוראית שהיתה לי בתל אביב. כל הזמן הזה היה לי מאוד קשה לחזור ולכתוב בפורום, הרגשתי שלא מכאן תבוא הישועה, ושמי שהספיק להכנס לכאן בתחילת דרכו של הפורום זכה, ומי שלא - צריך קצת מרפקים כדי להנות ממנו, ולי אין. המשכתי לקרוא את ההודעות כאן, אולי ממציצנות, אולי מתוך נסיון בכל זאת לחזור, אבל בכל מקרה - עכשיו זה כבר לא משנה. עוד חודש אני עובר לארה"ב, מקווה ששם אני סוף סוף אצליח, כמה שיותר בזכות עצמי, ללא צורך בעזרה מאחרים. יכול להיות שהגזמתי, אבל אני אשלח את ההודעה הזו בכל זאת, אני מקווה שרק האנשים הנכונים יקראו אותה.