לא מוכן לגעת באוכל

[דגנית1]

לא מוכן לגעת באוכל

בוקר טוב ! בני בן שנה וארבעה חודשים.הילד אוכל "יפה מאוד" את האוכל שהוא מכיר. האוכל הנ"ל מורכב ממרק בצהריים, מחית פירות אחה"צ, מעדן יאמי וחלב של רמדיה. בין הארוחות הוא מוכן לאכול במבה, בישקוטים, קובית שוקולד ועוגית פתיבר. פרט לאוכל זה הוא אינו מוכן לנסות שום דבר, מתנגד בכל תוקף ואף אינו מוכן לגעת בידיו באוכל המוגש לפניו. הבעת גועל נמרחת על פניו כשאני מנסה לתת לו להחזיק ביד חתיכת לחם, בננה, חביתה וכו´. מה עושים כדי שלפחות בשלב ראשון יהיה מוכן לחוש את האוכל לפני שינסה לטעום מהאוכל ? תודה דגנית

 

[jole]

מה שעבד אצלינו...

קניתי תבניות (שחותכים איתן צורות בבצק) וחתכתי את האוכל בצורות שונות (כוכב, דובי, ארנב וכו´) וגם על הצלחת יצרתי דמויות שונות למשל- לחם בצורת פרח שעל עלי הכותרת מרחתי משהו וקישטתי בעיגול של ירק רך אפשר ככה ליצור חיות שונות ועוד כיד הדמיון.(עד היום לי כשהוא בן חמש וחצי- הוא אוהב חביתה עם פרצוף מצויר בקטשופ או עיניים מלפפון, אף גזר ופה עגבניה והיום אני חותכת לו את הירקות בצד והוא בונה את הפרצוף לבד- גם טעים וגם כייף)

 

[אפרת_ח]

האם את חוששת מבעיה מוטורית?

אם לא, תעזבי את זה. תני לו בכפית עד שהוא ירצה לבד - זה גם הרבה פחות עבודה בשבילך

אם את חוששת מבעיה מוטורית, את יכולה להתיעץ בטיפת חלב או אצל רופא ילדים.

 

[vered4]

תני לו זמן

לא כל ילד מגיע לעשות את מה "שצריך" מתי "שצריך". זה גם ענין של אופי, יש ילד שאוהב לנסות הכל, וילד שמפריד את המאכלים בצלחת שלא יגעו אחד בשני. לדעתי, תני לו לעשות מה שמתאים לו, הוא ישב אתכם לארוחה ויראה מה אתם אוכלים תציעי לו מדי פעם ממה שאתם אוכלים ואם ירצה יאכל. יכול להיות גם שהוא לא אוהב את המגע החלקלק של האוכל (הבן שלי כזה), הבן שלי בוחר איזה ציפס לאכול לפי המרקם שלו, ומה שלא נראה לו הוא מחזיר.

 

[מונו]

אני לא בטוח שאני מסכים

גם לנו יש את אותה הבעיה (ולדעתי זו אכן בעיה), וגם אני חשבתי בזמנו שעם הזמן נדב יפתח התעניינות במזונות שונים. אבל אני חושש שמה שקרה הוא שהוא רק התרגל יותר למצב, ועמוק בתודעה שלו מושרשת הדיעה שגבינה חבנה זה מגעיל (לדוגמא). אני מעדיף את העיצה של jole למעלה. צריך לנסות ולהתאמץ לחשוף את הילד למגוון רחב של טעמים ומרקמים, ולנסות לעניין אותו בדרכים עקיפות.

 

[נעה גל]

אני מסכימה עם אפרת וורד

פשוט להניח לו. יש ילדים שהמרקמים של האוכל והטעמים קשים להם והם דוחים את כל ההתנסות הזו בכמה חודשים טובים (יחסית לילדים אחרים). תני לו מה שהוא אוהב, עם הזמן הוא יגדיל בעצמו את המגוון של המזון שהוא אוכל. אני רק יכולה לספר לך שילדים יש אינטואיציה די טובה בעניניים האלה. אני לא זוכרת איפה קראתי (בפורום הנקה? כאן בפורום?) אבל, פעמים רבות ילדים מסרבים לאכול מזון שהם אלרגים אליו (וכל זאת לפני שההורים יודעים על האלרגיה), אצלנו בבית, איתמר שהוא זללן ברמת שואב אבק, לא נגע בעגבניות טריות. כל הנסיונות שלי שהוא יאכל עגבניה נכשלו. בסוף יום אחד הוא החליט לנסות עגבניות ואחרי זה לא ישנו כל הלילה בגלל שהוא התפתל וצרח מכאבי בטן. הענין הזה חזר על עצמו עוד כמה פעמים, כך שאנחנו יודעים בוודאות שעגבניות הן אלה שגרמו לו לכאבים.

 

[מיכל קורן]

אני מסכימה עם ורד אפרת ונועה...

בעלי לא אוכל הרבה דברים: עגבניות, אבוקדו, טונה, חומוס, חצילים, טחינה, ועוד דברים שאני לא זוכרת כרגע. שני אחיו חולים במחלת מעיים גנטית כרונית קשה והוא לא. אני חושבת שאולי זה בגלל מה שהוא לא אוכל. הגוף שלו מגן על עצמו. וחוץ מזה יחד עם התזונה הסלקטיבית שלו הוא בכלל מאד בריא (טפו טפו טפו). ואגב, אני אוכלת הכל, ובמשך שנים, הסירוב שלו למאכלים שונים נראה לי ילדותי ולא לעניין. רק לאחרונה, מתוך זה שאני לומדת לקבל את הבת שלי כמו שהיא, אני מסוגלת לכבד גם את ההעדפות התזונתיות שלו, ולא לבקר אותו. אכילה של מאכלים מועטים מאד מקובלת אצל ילדים, וגם אם כל החיים הם יאכלו מעט דברים - אז מה?

 

[דסי אשר]

תוספת למה שנכתב עד כה

הי, אני רוצה להציע, להפריד בין שני נושאים שהוצגו במכתבה של דגנית. נושא אחד,: העדפה מצומצמת של מאכלים. אני מקבלת את כל מגוון הדעות שהוצעו כאן. הנושא השני: רתיעה של הילד ממגע עם האוכל. אפשר לבדוק, להרהר, האם הוא מחקה משהו אחר משמעותי, או קבל מסר, ממשהו(לא דגנית, כמובן), שזה לא יפה לאכול בידיים, שזה לא יפה לגעת באכל בידיים בכלל. אבל ישנה תופעה המוכרת מאד למרפאות בעיסוק, והן המאבחנות אותה, המתייחסת לרמות רגישות למגע, והתנהגויות נלוות לכך. הרגישות, וכאן אני מתיחסת ליתר רגישות, מביאה לאותם ילדים, ה"מביאים" אתם תכונה זו מלידה, להרתע מכל מיני תחושות, כולל רעש, כולל מגע של בדים מסויימים,מגע עם אנשים=פיזי, וכן מרקמי אוכל. אני לא רואה עצמי מאבחנת, ובטח לא באינטרנט. רציתי רק להרחיב את נקודות ההסתכלות. דסי

 

[jole]

מה שהנחה אותנו- חשיפה כמה שיותר

מקובל עלי שכל אחד מאיתנו מגיל צעיר מאד מפתח את חוש הטעם שלו ובסופו של דבר מתביית על הטעמים שהוא אוהב. כאשר התחלתי את ה"אומנות" באוכל לי פתאם גילה שהרבה דברים שהוא לא היה מוכן לגעת בהם בגלל צורתם או צבעם הוא כן טעם כשהם פתאום הפכו לאוזניים, פה, עיניים או פרחים ואז גילה שזה כן טעים לו. ואז לאט מציגים לו את אוכל בצורה המקורית וזהו. הרעיון הוא לעבור את המחסום הראשוני קיים לפעמים בגלל התורה או הצבע של הפרי או הירק או כל מאכל אחר ואז הילד מראש לא מוכן אפילו לטעום. בתאבון.

 

[jole]

תורה../images/Emo26.gifצורה../images/Emo9.gif

 

[אפרת@הבית]

לחזק את דבריה של דסי

מה שדסי תיארה נקרא "הפרעה טקטילית" או "הפרעה סנסורית", במיוחד לאור מה שאת מציגה שהדחייה היא מהמגע ולאו דוקא מהטעם. אז מה עושים? מסתכלים קצת על הילד כשהוא משחק, האם עוד דברים מפריעים לו? האם יש בגדים שמגרדים לו? האם הוא נמנע ממשחקים מסוימים העשויים מחומרים שונים? האם יש ריחות שמפריעים לו בצורה קשה למרות שהם לא דוחים במיוחד? במידה ואת רואה סימנים כאלה, הפניה היא באמת למרפא בעיסוק, הוא יבצע אבחון ואם הבעיה קיימת - היא תטופל במסגרת ריפוי בעיסוק. למה זה חשוב? ילדים עם הפרעות טקטיליות נמנעים מלגעת בחומרים מסוימים ומדברים אשר מגרים את מערכת העצבים שלהם בצורה שאינה נסבלת, זה כולל גם משחקים שחיוניים להתפתחותם, ילדים שלא שההפרעה הזו אינה מטופלת אצלם - עלולים לפתח בעיה התפתחותית. אני לא מנסה להכניס אותך לפאניקה, אבל עדיף לבדוק ולטפל, כי הטיפול הוא קל, הילד לומד להתמודד עם התחושות ובא לציון גואל

אפרת