לא מדברים על זה

[דסי אשר]

הבנתי ולא הבנתי ,לאה

הי, אין קשר בין רמתן של אותן נשים, ויכולתן הרגשית להתגבר על מיתוסים. הן לכאורה בחרו מתוך בחירה מושכלת, הן קראו את כל מה שקראו, אבל הן פעלו על פי המתוסים והלחץ החברתי, ולא היה להן מספיק אומץ , למרות השכלתן, רמת האינטלגנציה שלהם, להיות מספיק חזקות ולומר= אני לא רוצה ילדים. בחו"ל זה כבר הרבה יותר מקובל. בארץ , מדינה יהודית, עם כל ההיסטוריה שלה, זה קשה הרבה יותר. התיאור של החברה שלי, רק מראה עד כמה הדבר מורכב. היא אומרת שאינ ה רוצה ילדים, אבל עושה טיפולים. בעלה אומר שאינו רוצה ילדים(אולי , הכל רק בינהם ואיתי), ועושה מאמצים להבאת ילדים. ולמזלם, זה לא הלך, בנתיים. אז הם לא יצאו בהכרזה, אנחנו לא רוצים ילדים, וזהו, אלא החליקו את הנושא,"בנתיים הפסקנו" ואחר כך זה יהי מאוחר, כי היא תעבור את גיל הפוריות, והכל יהיה טוב עבור שניהם, והיא תמשיל לגדל באהבה את שלושת החתולים שלה, להם היא נותנת אהבה רבה. דסי אני מאד אוהבת את חברתי, ואין לי שום ביקורת עליה.

 

[vered4]

גיל הפוריות הוא שעון שמתקתק ומלחיץ

נניח שאשה לא רוצה ילדים, וחושבת שאולי תרצה בהמשך, אבל הגיל לא נותן לה מרווח זמן לעשות את ההחלטה הזו. אני זוכרת שאני חששתי ממה יקרה אם תהיה לי בעיה בהריון, ולכן החלטתי שעד גיל 27 אני חייבת לנסות, למרות שיכולתי ואולי היה עדיף שאמשוך את זה עוד כמה שנים.

 

[לאה_מ]

שוב לא רק לזה התכוונתי. אני מבינה

ומקבלת את מה שאת אומרת, אבל שימי לב, שהנשים בכתבה נקטו בלשון מופתעת כשדיברו על חוויות האמהות שלהן - אף אחד לא הכין אותי לכך ש... (לא ישנים בלילה, מסתובבים עם בגדים מלוכלכים מפליטות, קשה לתמרן בין הילדים לקריירה, יש קשיים בזוגיות...). ואני אומרת, שאם הן לא שמעו תלונות כאלה בסביבתן, זה די תמוה בעיני. יש לי חברות - גם עם ילדים וגם בלי - ואנחנו משתפות זו את זו גם באושר וגם בקשיים. כך שנראה לי שאם הייתי יולדת היום בפעם הראשונה, זה לא היה בא לי בהפתעה (ואגב, כשילדתי ידעתי באמת הרבה פחות, משום שכמעט לאף אחת מהחברות שלי עדיין לא היו ילדים. אבל אלה נשים מבוגרות יחסית). לכן נראה לי, שהן בחרו שלא להקשיב למה שלא נראה להן, ועכשיו הן מצטערות. לא להקשיב, אני מתכוונת, לא שהן שמעו וחשבו שזה לא נכון, אלא שזה לא עניין אותן לשמוע.

 

[דסי אשר]

בדיוק נכון, הן שמעו

ובחרו לא לשמוע. הן שמעו ובחרו לא לשמוע, כי הטאבו על לא להיות אמא מאד חזק. ולכן נוסף לכך שדחו את האימהות כל כך הרבה זמן, משום שבעצם לא רצו להיות אמהות, הן גם "לא שמעו" כמה קשה להיות אמהות. והאמת, נשים "רווקות", פחות משוחחות עם אמהות טריות, בדיוק כמו שאמרת על עצמך ועל קשרייך עם חברותייך שלא היו להן ילדים עדיין. אך לך הייתה מוכנות נפשית להיות אמא, לא משום לחצי הסביבה. אז למרות שלא סיפרו לך את כל סיפורי "הזוועה", לא לקחת אותם קשה. ירוחנים להורים, החלו כבר להוציא מידי פעם כתבות על הנושא = כמה אין הכנה ל"קשיים במעבר מרווקות להורות". אבל עיתונות כזו לא מגיעה לנשים כאלה. אני מניחה שגם אם הייתה כתבה כזו בעיתונות הכללית, אותן נשים, מרוב פחד, לא רצו (במלרע ובמלעיל) לקרוא הכתבה, משום שהלכו לקראת הצעד הזה, כנראה לא מתוך בשלות פנימית, אלא מתוך לחץ לא מודע, אז עוד לקרוא כמה זה לא אסטטי, כמה לא ישנים בלילות, איך זה להרגיש שאין חופש לעשות מה שרוצים ויש משהו שתלוי לחוטין בך? מרכיב הדכאון שלאחר הלידה, מעבר לשינויים ההורמונליים, מבוסס על תגובת האם למעבר הכל כך חד מעצמאות למעמד של נתינה טואלית. כל ההכנות שבעולם, גם הנפשיות, לא יועילו, אם הנפש הספציפית בעצם מתקשה לעמוד בשינוי. יש שמגיבות בתגובות רגילות של עייפות עצבנות ווריאציות שונות, יש שבוכות הרבה, יש שנכנסות לדכאון קליני, ופונות לעזרה, ואלה שלא, אפילו עוברות למצב נפשי קשה יותר= מצב פסיכוטי, שאז כבר יש סכנה של פגיעה אקטיבית בתינוק (ולא רק פגיעה של הזנחה כתוצאה מפסיביות שנובעת מדכאון). דסי הנקודה העיקרית, ואני חוזרת וטענת, אינה מידע וידע, ולא מוכנות, כתוצאה ממידע, אלא מוכנות נפשית להורות, או לחילופין אומץ לומר= זה לא בשבילי. בחברה היהודית, הישראלית, זה עדיין קשה מאד, ברמת החברים, המשפחה, וכל הסביבה הרחבה. מזלה של חברתי= שלא הצליח לה, והיא לא צריכה לספר לאף אחד(פרט לרצונה לספר לי) שהיא בעצם לא רוצה ילדים. הסביבה מסתכלת עליה כמסכנה, שלא צליחה לעשות ילדים, והיא בכלל לא מרגישה מסכנה.

 

[נילי גפני]

נקודת מבט נוספת ../images/Emo22.gif

הי בנות. הייתי רוצה לנסות להוסיף נקודת מבט שלא הזכרתן בשיחה. אותן בנות עצמאיות, אקדמאיות וקרייריסטיות, החליטו שהן רוצות ללדת ילד בכל מאודן. אולי זו היתה השפעה הורמונלית (גם זה קיים), או שבאמת ובתמים האמינו שילד ישלים אותן, ויעשיר את חייהן. אני חייבת לעצור לרגע, ולומר שמבחינתי, ללדת ולגדל את דניאלי (שנה וחודשיים), זו החוויה הכי עמוקה, מעשירה מדהימה וקשה שחוויתי אי פעם בחיים!!! (אני ממש מתרגשת כשאני אומרת את זה

) נחזור לעניין. אז אותן נשים, שרגילות לשלוט בכל אספקט של חייהן, תיכננו קריירה, בית, יחסים עם חברים, משפחה, ונכנסו לשגרה מסוימת, החליטו להכנס למבצע האדיר של לידת ילד. אני יכולה להבטיח לכן, שגם הנשים האינטליגנטיות ביותר, שקראו כל פיסת ספרות/מאמר שיכלו להניח עליו את הידים, ושמעו מכל החברות/משפחה על גידול ילדים,לא היו מוכנות להלם הגדול של להיות אמא. ואני מדברת על עייפות שאתה לא מוכן אליה ועל אובדן מוחלט של השליטה בזמן החופשי ועל התפשרויות שצריך לעשות פתאום בעבודה ועל התואר השני/שלישי שמי יודע מתי יגיעו אליו ועל המון דברים שהן היו רגילות לעשות עבור עצמן, ואפילו אם מדובר בחצי שעה של שקט אחרי העבודה... והן לא מצליחות להתרגל לזה. והן מפתחות תיסכולים. והעייפות וחוסר הזמן וחוסר ההתייחסות לעצמן, גורמים לכך שהתסכול מלהיות הורה, מפריע להן לראות את האושר, הסיפוק וההנאה שבלהיות הורה. אפשר ליפול פה בקלות. סתם, נקודת מבט אחרת.

 

[נעה גל]

אני מסכימה עם נילי

(ואני כרגע לא מדברת על נשים שיודעות מראש שהן לא רוצות להיות אמהות) ברוב הפעמים נשים לא יודעות לאן הן נכנסות ובאיזו עוצמה השינוי מגיע כשיש ילדים. אני יודעת שאני לא שיערתי לעצמי איפה "תזרוק" אותי אמהות. לא מבחינת הטוטאליות, לא מבחינת הרגשות, לא מבחינת השינויים בסדרי העדיפויות וכו´. הפכתי לאם בפעם הראשונה כשהייתי בת 27. היום במבט לאחור, כשאני יודעת במה הורות כרוכה, אני מבינה שנכנסתי לזה צעירה מדי. ואני אוהבת להיות אמא, ואילולא דני הוא גורם בולם הייתי מעזה לומר שאני רוצה יותר מ-4 ילדים (שישה?). נשים רבות מגיעות לאמהות לא בשלות. ולפעמים הן לא מבשילות לעולם... ויש כאלה ההופכות להיות אמהות כפיצוי על ילדות קשה או על חסך במשפחה והן מגלות רק בדיעבד שזה פשוט לא מתאים להן. ומה קורה אז? זה כבר מאוחר מדי... אגב, את הכתבה לא קראתי כי הקישור משום מה הוביל אותי למקום אחר. כנראה שמעריב הזיזו אותה...

 

[vered4]

הקישור לא ישיר

אחרי שאת מגיע לדף הראשי, את לוחצת על "נשים" למעלה מימין, זה פותח דף נוסף, (שמשום מה לא הצלחתי להגיע אליו ישירות)ושם נמצאת כותרת הכתבה.

 

[נעה גל]

Thanks

 

[אמיר.]

ראשית - זה רלונטי גם לגברים...

לכן אני אדבר על הורות ולא על אמהות (אם כי כמובן חווית ההריון והלידה היא נשית לחלוטין). כיום אדם הופך להורה מבחירה. אין כפיה לנישואין ולא להבאת ילדים. זה נכון גם בחברות שמרניות יותר. ברור שיש השפעה של הסביבה, כי הרי ההורה קיבל חינוך מסוים מהוריו, מוריו וסביבתו והחלטותיו קשורות למידה בה הפנים את המסרים האלו. לכן בסופו של דבר מדובר בסדרי עדיפות: עד כמה חשוב לאדם להביא ילדים, כמה ומתי ... כיצד הוא משקלל את הקרירה המקצועית שלו עם הקרירה שלו כהורה, כיצד הוא מחלק את משאביו הכלכלים... כיצד הוא מחלק את תשומת ליבו בין עצמו, בן/בת זוגו וילדיו... כמובן שזה לא מכני כל כך... אז נכון שהיום אני לא מטייל כמו שטיילנו פעם... אבל מחנכים את הילדודס לצעוד רגלית עם קנקל על הגב... (לאן ניסע השנה ? לגליל או לנגב ? לגולן או לשרון ?? הממממ)

 

[חנה גונן]

מודה ש...

כשאני קוראת בעיתון על מישהי שלא רוצה ילדים אוטומטית מורמת אצלי גבה,איך היא יכולה לוותר על אחת ההגשמות היפות ביותר(בעיני לפחות )של הנשיות,היא לא נורמלית.אבל...בדקה האחרי זה אני נזכרת שרגע היא בעצם אדם בעל רצון חופשי וזכות להחליט לגבי חייה מי אני שאקבע לה,הדעות הקדומות עדין לא לגמרי השתרשו. שלכם חנה גונן

 

[mz70]

בנות, בואו נחשוב רגע ביחד...

נדמה לי שרוב הבעיות שלנו נובעות בעצם בגללינו. כלומר, אני חושבת(וזו דעתי האישית בלבד!) שהנשים בדורינו ובראשאן התנועות הפמיניסטיות למיניהן, גורמות להרבה נשים יותר נזק מאשר תועלת. ואני אסביר את עצמי לפני שתהרגו אותי.. אם אשה רוצה להיות מנהלת בחירה בחברה מסוימת ולהשתוות לגברים הרי היא גם צריכה להשקיע שעות רבות מזמנה למטרה זו. אבל רגע אחד לאותה אישה יש גם ילד קטן בבית שאותו היא מאד אוהבת ומנסה להשקיע בו גם כן! פה בדיוק הבעיה והקונפליקט הכי גדול, איפה ואיך ועל מה לוותר? על הקריירה או על הילד? ואני חושבת בניגוד אולי לדעות המודרניות שאומרות שאפשר להיות מעיין "super woman". שבמקום לשגע את הנשים ולהגיד שהן גם כן יכולות להרוויח כמו הגברים, לנסות ולהגמיש ולתת לנו אפשרות לבוא הבייתה יותר מוקדם, להתחשב יותר באמהות עם ילדים קטנים וגם לפתח יותר אצל הגברים את המודעות והרצון לעזור בבית.