לאה, זאת בדיוק הבעיה
בחברה שלנו, במיוחד היהודית, להכריז שאינני רוצה להיות אמא(או אבא) היא הכרזה שצריך לה אומץ אישי, פנימה , כלפי עצמך, והחוצה כלפי הסביבה. חברה טובה שלי, לא צעירה, אבל צעירה הרבה ממני, מהר מאד אחרי שנשאה לבעלה, מתוכן השיחות ביננו, הרגשתי, וכמובן לא אמרתי דבר, כדי לא להביכה, שהיא אינה רוצה ילדים. עברו עוד כמה שנים, והיא נכנסה לטיפולי פוריות, יקרים, קשים. יום אחד התוודתה בפני, שאניה רוצה ילדים. אמרתי שידעתי, ושאלתי אם כך, מדוע נכנסת לכל התהליך הקשה. אמרה: שמא פעם אצטער. עבר עוד זמן, שום דבר לא הביא אפילו הריון אחד(הבעל נכה, גם הוא קיבל טיפולי פוריות), ושוב, לאור סיפורי הסבל הכרוך בטיפולים, שאלתיה(וגילה הלך והתקדם), למה להמשיך, אם אינה רוצה. הרשיתי לעצמי לשאול אם בעלה לוחץ. תשובתה: לא, הוא בכלל רואה בילדים משהו מפריע ומיותר. הם הפסיקו בשלב זה, וכבר כמה שנים לא בטיפולים. אבל לא משום שהכריזו קבל עם ועדה, "איננו רוצים ילדים" אני כל הזמן טוענת, שהטבע דאג שלא יבואו להם ילדים, נפשם דאגה להשפיע על ההורמונים שלא יפעלו. אין לי טיפת ביקורת על חברתי, רק חבל שלא אמיצה מספיק לומר, "אין לי כוח למחוייבות שנדרשת מגידול ילדים, אני רוצה רק לטפל בעצמי, ולא בילדים חסרי ישע(תינוקות, פעוטות, ילדים קטנים). זו הסיבה שאותה האשה, שהזכרת בכתבה, רצתה בת בת 21= היא רצתה אותה בוגרת ועצמאית. כשהייתי בהריון, היה ללי חלום, שאני יולדת תינוקת שהיא ילדה בת שלוש. כנראה כל כך פחדתי מההורות, מהמצב שבו ייצור חסר אונים כלכך יהיה תלןי בי. אני גם מכירה זוג ארכיטטקטים, לא צעירים, אותם אני פוגשת במפגשי בעלי הכלבים. להם יש לברדורית, חברה טובה מאד של פרלה הדלמטית שלי. הלברדורית היא הילדה שלהם. הגבר, הסביר לי, במלא הרצינות, שאין לו זמן לעשות ילדים, הוא צריך ליצור(ארכיטקט). מהכרות אתם, והם אנשים איטיליגנטים וחביבים מאד, הם פשוט לא בנויים לתת לאחר. אני אישית, מעדיפה מצב זה, של אי הבאת ילדים לעולם עם הכרזות המבוססות על חשש מפני לחצי הטאבו להביא ילדים, מאשר הבאת ילדים רק בלחץ החברה, המופנם בתוכנו מאד חזק. מכאן כנראה תכני המאמר, שלא טרחתי לקרואאותו(סליחה!). לאה, לא למדת שאיטלגנציה אינה קשורה דווקא עם בשלות רגשית, עם חוסן נפשי. פעם אמרה לי גיסתי(מאד איש), צאי מהדיכאון, אתבחרה אינטלגנטית" מה הקשר? בירה נשר! במקרה שלה, פחדה מהדיכאון. במקרה שלך, אולי, גם את, השבויה בתוך הטאבו, מתקשה לקבל שיש נשים שלא רוצות ילדים, לא בשלות מספיק לתת לאחר, ולאחר- חסר ישע, וההורות והאמהות לא טבעית לכולם, ולכן לחלק הנושא הזה מאד מאד קשה, שמביא לכתבה כפי שנכתבה. בלימודי, שמעתי הרצאה נפלאה, שמעלה הרעיון שהמעבר ממצב של "רווקות"(כולל זוגות נשואים)להורות, הוא כל כך גדול ומשמעותי - זוכרות?, שלטענת המרצה, תופעת הדיכאון לאחר לידה היא תופעה התפתחותית טבעית, כמו כל תופעות התפתחותיות במעגל חיי המשפחה(שלב עזיבת הקן, החלל הריק שנותר אצל הורים רבים). היא ספרה, שמצאו, שזוגות שגידלו בעל חיים לפני הולדת הילד הרשון, הגיבו פחות במשבריות ללידה, כי "התאמנו" בסוג של הורות, ולקיחת אחריות על סוג של חוסר ישע(זקוק להזנה, השקיה, טיולים להתרוקנות ופגישת חברים בגינה). דסי
