לא מבינה איך?

[mykal]

תודה על דבריך,

אני לא מרגישה דחויה, כי אני
מוקפת במשפחה חמה ותומכת.
ומלא חברים וחברות.
רק שהתמודדות מול גסות (אין לי מילה אחרת)
גורמת להרגשה לא נוחה ונעימה. אני וראת ה נאחס.

ואחותי אמרה לי עכשיו--עזבי--קחי את הבעסה בסבבה.
אשתדל.

 

[ayaht]

חבל על האנרגיות שאת משקיעה בה.

אם גילך בכרטיס נכון, היא כבר בטח בת שבעים.
ואם היא היתה בנאדם לא סימפטי בצעירותה, אז עכשיו על אחת כמה וכמה.
היא כבר "רגילה" להיות ככה הרבה שנים.

את נותנת לה כוח שלא מגיע לה.
היא זו שגרמה את העוול.
אבל היא לא זו שתתקן אותו.
אין לה אינטרס.
(אם היה לה, היא מלכתחילה לא היתה פוגעת).
והתיקון הוא להמשיך במה שאת עושה יום יום ולחיות טוב.
את לא שק חבטות של אף אחד,
הגיע הזמן שתפסיקי לכאוב ולהתייסר על כך שהתנתקת ממנה, כי הניתוק ממנה היה מוצדק ונכון, ואת עוד הגדלת לעשות ועשית זאת בצורה אצילית.
לא מנעת ממנה להיפגש עם בעלך והנכדים (לא בטוח שמגיע לה, ולא בטוח שילדיך בכלל נהנים מזה. אולי הם רק בקשר מתוך תחושת מחוייבות).

די.
שתחייה את חחיה לטוב ולרע, רק רחוק ממך.
ולך אני מאחלת רק אושר שלוות נפש ובריאות.
אל תתני לה לקלקל לך, ולהבא, אם זו שיחה ממנה, בטעות או לא, אל תטרחי לענות.

 

[mykal]

תודה על האיחולים,

עצתך נבונה ונכונה, רק שבאמת זה קורה,
זה משהו פנימי שאינני 'שולטת' בו.

השיח הפנימי הזה שאומר, כן היא מבוגרת,
ואני יודעת שלא תשתנה, וכן היא גם כבר לא כ"כ בריאה,
ולא הסתכסתי מעודי עם איש--רק היא היתה 'הקוץ' של חיי.
(אגב יש לה עוד חתנים וגם איתם היא מסוסכת)
זה כואב מאוד. זה לא נכון לחיות כך.

אני חושבת שאקח את כל הנאמר כאן, (ם ע"י אחרות)
ואעשה 'עבודה' עם עצמי--לשים אותה בצד--ולהמשיך בטוב קדימה.

 

[רחליקה האחת]

אם למישהי יש המלצות עבורך ל"איך עושים זאת"

אני כאן.

אפר"ת נקרא לי טוב .

לא הספיק לי.

איך עוקרים מהלב את הכאב?

אם יש למישהו כאן או למישהי המלצות

לוקחת במאה ידיים.

לך mykal

תודה רבה גם על ההשראה לרשומה.

יום טוב

רחליקה

 

[restart2]

חשים את הכאב

היי רחליקה

אנחנו רוצים לא להרגיש כאב,פחד,שנאה,קנאה..
ומרוב ש"בורחים"..מהתחושות האלה נראה כי ..התחושות
משיגות אותנו.

אין רגש שהוא שלילי... התחושה היא סובייקטיבית
ואנו אמורים לחוש אותה גם אם לא נוח או לא נעים ושמח...
העקירה מהלב של הכאב -
רק אם מלכתחילה לא תחושי דבר.
כלומר הסיטואציה במקרה זה לא יעלה תחושה של כאב.
אלא כמו שמשהו שהתבלבל התקשר וניתק.

ניתוק רגשי מאדם מאפשר לנו לחוש ברמה=תדר נמוך
תחושת אכזבה...או בכלל לאו.

לרגשות שלנו יש תפקיד ולהיות עם תחושת הכאב.. מאפשר-
למידה, קבלת החלטות, שינוי, רגיעה,עצירה...התבוננות..

אירית

 

[רחליקה האחת]

בחיי אירית

קודם כל תודה,

אבל איך "מכבים" את הרגש?

איך מקהים כאב?


התבוננות אינה תמיד מסייעת לי ובדרך כלל

רק מלבה את האש המכלה כל חלקה טובה.

עצירה? מי מסוגל לעצור את הזמן?


לפעמים נדמה לי שאני גרה בכוכב אחר א6ו לפחות באה משם

לפחות באה מאהבה ועם אהבה

תודה אירית,

יום מלא אושר ורגשות מעצימים

לשבוע של כל הדברים הטובים.


רחליקה

 

[mykal]

מותר להתערב בשיחה המענינת?

האמת אנחנו כולנו רוצים להיות מוצפים ברגשות חיוביים.
זה נעים יותר, זה 'מלטף' ,
נעים יותר לקבל מחמאה מנזיפה.

כן, רק שיש גם רגשות ביניים,
כמו--געגוע, כמו, תסכול--מאתגר, ועוד.

אבל גם רגשות שליליים--שבאים ממקום אמיתי ונכון,
כמו צער פרידה מקרוב שנפטר,
או נזיפה על טעות שעשיתי--הם רגשות שקל יותר להתמודד איתם,
כי אני חלק מענין ואני אתמודד.

אבל לשאת כאב וצער על טעויות של אחרים--
שפוגעים בי--זה קושי כפול שאין לי כל כולת ל'התנער' ממנו,
כי לא ניתן לתקן.
היום משנרגעתי מהפגיעה--אני 'נזרקת' אל המקום שהוא רגש
שרכשתי מבלי שיש לי כל שליטה עליו.
ואני כרגע נאבקת--להזהר שלא יתהפך ויקבל רגש של שנאה.
אני כ"כ לא רוצה להיות שם.

מקוה שאני ברורה, כי הרגשתי שקצת 'חפרתי'

 

[רחליקה האחת]

'תחפרי' חופשי מתוקה

לעניות דעתי, רגש שנאה נולד ומתגבר בגלל פחד בדרך כלל .

שמחה שנרגעת .



יש כאב שלא נרפא לעולם.

יש כאב שהזמן מרפא.

יש כאב שהתרופות מרפאות.

יש כאב שעם ניתוח והבנת מניעי הצד השני- נעלם.



אמרת יפה: יש רגשות שאין לי שליטה עליהם!

הם קיימים בתוכי והופכים להיות כדור שלג

שככל שהוא צובר תאוצה כלפי מטה

הוא מתעבה!


אני מנסה לרכוש כלים עבור עצמי ועבור אחרים.

לילה טוב.

 

[mykal]

מסכימה עם דבריך,

רק הארה (הא' בכונה)
אני חושבת 'שהרגשת השנאה מפעפעת'
מההרגשה שכ"כ הרבה שנים כשיש לי כבר נכדים,(ואפילו לא צעירים מאוד)
עדין אינני לגיטימית, ואינני מישהיא 'ששוה' לומר לה שלום.
הכעס (למרות שאני יודעת שזה מקנאה) על יצירת האוירה הזו,
בכל ארוע שמוכיח זאת שוב--גדל ותופח --וגורם להתפרצות 'הר הגעש' הפנימי--
אני מקוה שלא אשנא--כי משם כבר ממש אין חזרה.

 

[רחליקה האחת]

בוקר אור

הארה- זה מקסים

מנסה להפסיק לחשובולהתחיל להרגיש

מה שהכי כואב זו תחושת הנידוי. החרם.

תחושה שלמרות המאמצים להשתייך ולהיותחלק תמיד היא מוצאת דרך

להבהיר לך שאת נטע זר מסוג ב-ח

זה כואב כי חשוב לי ככלה להיות חלק, להרגיש אהדה,

להרגיש שייכת.

מתוך הרצון להשתייך עולות גם תיפיות.

ומאמי, האכזבות גדולות יותר מהציפיות שלי.

הכאב אינסופי כי היא כל הזמן ברקע!

זו לא חברה שהיתה לי בגיל ארבע וכאב הניתוק התקהה.

המצב חוזר על עצמו ומתיש!!! מתיש שוב ושוב.

הן בגלל הנכונות להבליג ולקוות שמחר הכל יהיה אחרת

והן מתוך שברגעים רגישים במיוחד היא "עושה דווקא".


ואז הכאב כולו מציף על שלל הזכרונות.


קראתי לא מזמן ספר שמדבר על הטרדה נפשית ומצב הקרבנות של הטרדה זו.

הספר מתאר היטב את המילכוד.

שהרי הטרדה נפשית קשה להוכיח וכל דוגמה שנותנ/ת הקרבן מעוררת בשומע התנגדות בוז זלזול

אך הכי קשה בעיניי זה חוסר האמון.

קרבנות הטרדה נפשית מוצגים לא פעם ע"י המטרידים כחולי נפש.

לפיכך מצבם גרוע.

והבנזוג מצליח כמו כולם "לא להבין" אותי ולכן קל לו יותר להאשים את בת הזוג או להמנע מלהיות מעורב..

הציפיה שבן הזוג יהיה השגריר שלי בקרב משפחתו אף היא לא נענית

והתחושה היא שאני עושה מעצמי צחוק. זה מחמיר את המצב מאוד.

הכי קשה ההאשמה : את מסכסכת ביני לבין אמא שלי.


קשה להיות לבד במערכה, להתקל בחוסר הבנה ובחוסר נכונות לקבל הגנה ממי שהכי חשוב לנו.

קשה לחוש את העוינות מצד בן הזוג.

קשה לבטא את התסכול והכאב.

זה מזכיר לי מצב שמתבדחים על חשבוני בציניות ולעג וכשאני נעלבת אומרים לי שאין לי חוש הומור.


טוב, אני לא כמו מחברתץ הספר לצערי.

הטרדה נפשית- מארי פראנס משהו.

ספר שאהבתי מאוד.חבל שהוא רק מציג את הבעיה ולא מציע פתרונות!!!



מערכיה ומכבדת אותך יקרה,

רחל

 

[mykal]

את כותבת מענין, ומאתגר,

ואשתדל לענות--
אינני מרגישה דחויה--אני 'יושבת' מספיק חזק במקומות הרבה
יותר חשובים ומערכים. ואני גם יודעת היום בברור,
שהיחס שלה כלפי מקנאה--כך שאני לא מרגישה דחויה,

אני מרגישה לא נוח שבתוך המקום שהכי טבעי שהוא שלי--אין לי מקום.
(זו אינה דחיה אלא אולי(בזהירות) אכזבה.)

אני גם לא משתפת כבר מזמן את בן הזוג שלי--
ו'עושה' מזה רוחים לעצמי (כאשה) שהוא בעצם 'חזק' כלפי,
אבל כלפי בני משפחתו הוא 'סמרטוט',
פעם מזמן אמרתי לו--אם הורי היו מתנהגים כלפיך לא יפה, אוהו--
איך הייתי נאבקת. כי זלזול בך הוא זלזול בבחירה של החיים שלי.
ולכן, בחיים הם לא היו אפילו ואם היה קורה בטעות מיד היו מתרפסים.
זה כי המערכת שלי איתם טובה, חזקה, אמיתית ואכפת להם ממני,
כל זה לא קיים אצלך.,
זה נותן לי המון כח.

רק להדגיש שאנחנו לא במאבק וחיים יפה וטוב,
ובכל התחומים אנחנו החברים והשותפים האידאליים.

היום ממקום רגוע שלי--
לא רוצה יותר לחשוב עליה.מקוה שלא תטעה ולא יצא לה להתקשר לכאן.

 

[רחליקה האחת]

תודה על המחמאה ואני מזדהה

עם כל הברה שכתבת.

יחד עם זאת, את הקוץ באליה חייבים לאתר ולשלוף שלא

יכאב כשזזים ...

חייבת לזוז כרגע אבל את, כן את , נותנת לי המון חומר למחשבה.

מקווה שאישי היקר ימצא כבר את המדף של השכל ויקנה לי ממנו חצי קילו לכל הפחות

זה מעייף לחשוב לבד

יום מתוק נשמה,

רחל

 

[mykal]

נחשוב יחד, לא לבד.

והבעלים לא ימצאו את המדף,
גם זה באחריותינו

שיהיה לך יום מעולה ומשמח.

 

[רחליקה האחת]

נכון ותודה