לא מבינה איך?

[mykal]

לא מבינה איך?

באמת שמאתמול בלילה, אני בחוסר שקט פנימי,
הרגשה נאחסית,
ולא מבינה איך זה קורה לי?
הטלפון צלצל --הרמתי--בצד השני חמותי,
פונה בשם ביתה, ומבררת משהו--אמרתי פעמיים,
אני לא xxx יש לך טעות בחיוג, (לא הכירה את קולי) ושאלה מי מדבר? מי מדבר?
עניתי, אני mmmm , נשמעה טריקת טלפון.

למה? מה הייתי עוושה לה בטלפון? לא יכלה לומר שלום?
לא לא הייתי הופכת לחברתה, אבל....
ולמה זה מרגיש לי נאחס? למה זה גורם לאי רגיעה?
למה זה בכלל מעסיק אותי?
אוףףףףף--קשה לי.

 

[רום קינמון]

לא הבנתי

את אומרת שהיא פונה בשם ביתה ופעמיים אמרת לה שיש לה טעות בחיוג (היא לא הכירה את קולך).


ואחרי הזיהוי היא ניתקה

למה זה קשה ומרגיש נאחס? כי זה לא נעים. לא כייף לדעת שמישהו בעולם לא מתנהג אלייך יפה ומזלזל בך.

 

[mykal]

המשפט האחרון שלך כנראה, נכון,

רק שאני לא מרגישה שהיא זלזלה,
אלא שאוי ואבוי, מה קרה לכלה שלה היא לא יכולה לומר שלום?
אפילו הייתי הכי נוראית בעולם--ואני מעידה על עצמי שאני לא.

זה מביך, זה לא נוח, אני חיה ומגדלת משפחה לתפארת עם הבן שלה,
הוא איננו מקופח פה. הוא הגיע להשגים לא מבוטלים בשיתוף ,
אז למה לא אפשר לומר מילה סתמית כמו שלום ולנתק.

אין לי עוד אדם אחד בעולם שכך אני איתו--קשה ולא נעים.

 

[restart2]

שינוי תחושה

היי mykal
ה

האירוע עם החמות מרגיז ואכן נותן תחושה לא נעימה כי-
לא התאפשר לך לתקשר, לומר, להגיב.

ההתנהגות שלה בוטה ואלימה.

זאת נקודה כואבת בחייך שלא הצלחת לפתור - כמו שרצית..

יתכן והתאכזבת כי רצית לשמוע או לקבל יחס אחר.

לחמות ניתנה הזדמנות פז - לתקן - ואולי אני אעיז לצור משהו חדש.
אבל נראה שהיא כה נבהלה....שהתגובה האוטומטית אומללה.

כדי לשחרר את המקום הדואב שלך -
לא להשאר עם כלום- להיות בDoing
לומר לך אל תצפי...אולי הגיע הזמן מבחינתך לעשות.
כן להתקשר אליה- או בעזרת תיווך הבעל-
אולי להזמין, אולי לומר לה בטלפון ...שהגיע הזמן לשנות.

ואולי באמת תחליטי להתנתק רגשית.
באמת באמת להבין שהיא "שייכת" רק לבעל.

ממליצה לעסוק במשהו טוען אנרגיה ולהחליף אוויר/ה..
ים חוף רחש הגלים..לשחות...

אירית

 

[B l u e D e v i l]

היא סיפרה פה בעבר

שהיא ניסתה להשלים איתה. נגשה אליה בעצמה וביקשה סליחה וביקשה שישלימו וחמותה דחתה את הושטת היד שלה

 

[mykal]

החלפת האוירה

היא פטנט טוב, ותודה 'אני קונה'.

אני בחרתי בנתק, כי היא לא היתה לי אף פעם מישהו
ש'תרם' למעני אפילו לא קמצוץ, וגם אפילו לא ציפיתי.
אבל, בחודשים מאז אמי חלתה ועד שקמנו משבעה,
היא נעלמה--לא טפלה בנכדים,לא התענינה, וגם הגדילה
(לא) לעשות ולא הגיעה להלויה ולא לנחם בשבעה.

לא היה בינינו שום דבר לא טוב לפני כן.

לא סולחת ולא מותרת גם היום,
אבל הייתי מוכנה למערכת קורקטית--כנראה בגרתי.
ואכן כפי שכתבה לך 'בלו דויל ניסיתי והיא החליטה לותר עלי--
זה בסדר, רק שבין זה לבין לנתק טלפון מבלי לומר שלום --יש איזה פער--לא?
אולי אני טועה?

 

[B l u e D e v i l]

חמותך מגעילה!

גם אם מתקשרים לאדם זר שלא מכירים לכל הפחות ממלמלים סליחה טעיתי.
היא לא צריכה להגיד שלום, לא צריכה לברר מה שלומך - נוכח המצב בינכן. אבל לטרוק ללא כל בושה זה מגעיל.

למה זה מעסיק אותך - כי אנחנו לא מצליחים לנתק את עצמנו ממצבים רגשיים לצערנו.
למה זה גורם לך לנאחס? כי כשבן אדם זר טועה במספר אנחנו לא מכירים אותו ולפעמים אפילו ננתק מיוזמתנו, כשזה מישהו קרוב אלינו (במיוחד כשזה מישהי שכבר ניסית להשלים איתה ודחתה את הושטת היד לשלום שלך) זה הרבה יותר דוקר.

לסיכום אני אגיד לך, מגיע סוף שבוע. שימי אותה בצד ותבלי עם המשפחה.
ולא יזיק בכלל אם מישהו יגיד לה שאפשר לכל הפחות לגלות נימוס בסיסי.

 

[mykal]

לא יגידו לה,

מפני שלא סיפרתי לאיש.
אפילו לא לבעלי, בשביל מה?
הוא לא יאמר לה כלום--מפני כבודה,
אני גם לא זקוקה לשיחה בענינה שישמע כביקורת.

אני מסתובבת עם צביטות בבטן, לא זה לא אני בסיטואציות כאלה.
כן, מחכה לסוף שבוע ונתרגע.

 

[B l u e D e v i l]

חבל

לא ברור לי איזה כבוד? קודם כל היא לא נתנה כבוד, שנית כבוד צריך להרוויח, ושלישית אני לא מאמינה בלשמור בבטן.
יש דרך להגיד דברים לאנשים מסויימים אבל צריך למצוא את נק' הזמן וכן להגיד.

בינתיים את מסתובבת עם הרגשה רעה. למה? לא מגיע לך יחס כזה.
זכותה לכעוס עליך. זכותה להחליט שלא מתחשק לה להשלים אתך, זכותה לחוש טינה. אבל יש התנהגות נימוס בסיסית.
בלי קשר, אני כן חושבת שאת צריכה לספר לבעלך. לא כדי שידבר איתה דווקא, אלא כדי לספר לו שאת מרגישה לא נוח בעקבות המקרה.

 

[mykal]

אני לא מסתירה ממנו,

רק שמרגיש לי שהוא 'ישמע' ביקורת עליה,
יותר מעלבון ואי נוחות שלי--וזה לטעמי --חזק ממנו.

אולי כשארגע לגמרי באיזה הקשר,
אמצא דרך לומר ואולי ממקום נינוח אוכל להדגיש את הראוי להדגשה.

 

[B l u e D e v i l]

תספרי את זה לא כביקורת

אלא כשיתוף. אם בעלי היה נפגע מההורים שלי היתי רוצה לדעת מזה.ולאו דווקא כדי לתקוף את ההורים אלא כדי לדעת שנעשה לו סוג של עוול. בעיני בני זוג צריכים בין היתר לגונן אחד על השני.
אבל כמובן שאם את לא מרגישה בנוח "להוציא" את זה החוצה, תצטרכי להאבק בתחושה עד שתעלם

בכל מקרה, ההתנהגות שלה היתה מאוד לא נעימה, בכל קנה מידה וזה מובן שזה מטריד אותך.

 

[mykal]

זה לא משנה איך אני אספר,

זה יותר איך הוא שומע,

אמא שלו כנושא--'משחרר אצלו פיוזים רגישים'
אולי דוקא כי הוא יודע שאני צודקת.

אני לא זקוקה להגנה שלו מולה, זה כבר מאוחר מידי
ולא אכפת לי. אני בטוחה מאוד בצדקת דרכי.
אני הייתי הכלה המכילה, הדואגת השותפה לעזרה,
ומעולם לא קבלתי ואפילו לא ציפיתי לקבל.
אני כנראה--משדרת את הבטחון הזה, שגורם לו לצורך לגונן עליה.
אני יודעת שבסוף אספר , אבל בדינמיקה זה יבוא כקונטרה על איזה סיפור מצידו עליה.

אני ארגע, רק כנראה, צריכה זמן.

 

[B l u e D e v i l]

הבנתי את הבעיה לספר לו. מוכר

 

[עלה לא נידף]

צודקת

סיפרתי לבעלי רק לאחרונה על מקרה שקרה לפני 3 שנים, בשבוע שילדתי את התאומות. אחרי שסיפרתי לו, הצטערתי שלא שמרתי בסוד נקודה, היה מיותר (הוא לא התרגז, רק שלא היה לו מה לעשות עם המידע).

העלבון ישכך עם הזמן, איזו התנהגות בריונית זו, לטרוק את הטלפון. אבל ניתן לה קרדיט - אולי נבהלה/התביישה.

 

[נומלה]

את פשוט טובה מידי

בפעם הבאה שהיתה לי אינטראקציה עם אשה כזו הייתי שולחת לה ליום ההולדת את הספר של חנה בבלי. ומודיעה לבן שלה שעד שהיא לא תלמד לדבר בנימוס לזרים בטלפון כאשר את שומעת את קולה בטלפון את מנתקת מיידית. פשוט אשה גסה וחסרת נימוס אלמנטארי. אפילו לזרים אומרים סליחה טעות לפני שמנתקים.

 

[mykal]

תודה על המחמאה,

לא חושבת את עצמי טובה ובטח לא מידי.
נראה לי, שאני בן אדם רגיל--רק נמנעת מעימותים.
מצליחה לנהל את חיי, ולפתור 'בעיות/אי הבנות/התרגזויות,
בשיח פתוח ללא מטענים.
בכל הזמנים ועם כל האנשים זה מצליח לי--רק לא איתה.

לא סיפרתי לבן שלה--וגם אמנע מלספר.
גם לעולם לא אנתק לה בפניה לא טלפון ואפילו לא את דלת ביתי,
אם היא לא בסדר--שגם אני אהפוך להיות כזו? לא לא רוצה,
חשוב לי לשמור על כבודי והליכותי.

שיתפתי כי לא נעים לי--אולי אפילו על המבוכה שלה,
לא נעים לי--כן, כי לא מתנהגים כך.

 

[אשבל1]

אולי ?

נשמע לי שהיא קצת נבהלה, לא ממך, מהטעות שהיא עשתה בחיוג, מכך שלא זיהתה אותך. נראה לי שבפרט אנשים מבוגרים מאוד מפוחדים מטעויות שכאלו שעלולות להראות בלבול , מה דעתך?

אבל אם זה מעסיק אותך, ואת מסוגלת לא לקחת זאת באופן אישי, כי היא נשמעת אישה קשה, את יכולה לחזור אליה , ולומר שהייתה לך תחושה שנבהלה, ורצית לוודא שהכל בסדר, זו הזדמנות בכל זאת ליצור איזשהו קשר.

 

[mykal]

יכול להיות שנבהלה,

קשה לי לתת לה את הקרדיט הזה,
כי היא לא התנהגה איתי מעולם בדרכי נועם.
היא אגואיסטית כך שהיא לעולם לא טועה ובטח לא נבהלת,
וגם אם כן, אז מתבלבלים.... מגמ..גמים.... אבל למה לנתק בחוזקה,
(שמעתי את ה'מכה'.

לחזור אליה אין לי ענין, זה לא שאנחנו 'סחבקיות'

אני צריכה להפנים/להבין/להשלים עם העובדה שככה היא,
ולמצוא דרך להרגיע את 'הצביתות בבטן'.
ולמה אשה 'זקנה' שאני לא מצליחה לעשות זאת בקלות.
אוףףףף.

 

[אשבל1]

אולי דווקא בגלל שהיא זקנה

זה כל כך קשה, מצפים מאדם זקן לחכמה, נסיון חיים, להשכין שלום, אבל צריך לדעת להשלים עם זה שיש אנשים קשים ומרירים, חסרי נימוס ורעי לב ולא משנה גילם.

 

[רחליקה האחת]

אני דווקא כן מבינה

למה את בהרגשה נאחסית.

אז קודם כל קבלי ממני חיבוק ע נ ק!

תראי, חמותך נמצאת על עצב(מתוך מערכת העצבים) חשוף.

לעצב הזה קוראים: חרם.

קשה להיות מוחרם נון סטופ ודאי ועל אף הרצון שלך למערכת יחסים קורקטית לכל הפחות.

קשה להיות דחוי ומנודה.

קשה לרצות אדם שהרף אצלו גמיש מדיי והפכפך עד שלא משנה מה עושים

זה תמיד רע.

החלק הטעון יותר הוא החלק שבמסגרתו איך שתשכיבי את החולה לא נוח לו.

כלומר, אם תשתפי את הבעל ייתכן שיסיק שאת מנסה לחבל ביחסיו עם אימו

ואם לא תשתפי הוא לא יידע ולבסוף כשיידע תהיי "אשמה" שלא סיפרת קודם.



הציפיה להשתייך היא ציפיה טבעית וכאב הדחייה מתעצם עםפ השנים.

יש נשים שבגללן נכתב הספר: הטרדה נפשית!

ולא רק נשים כמובן.


מחבקת מכאן. מחזקת מכאן. מקווה שזה עוזר.

עצוב וכואב להיות דחויה, כמהה לאישור ולמעט קבלה מהעבר השני.


לא אוסיף עוד.

רחליקה