לא מאמינה אבל שום פה.

[mony1975]

לא מאמינה אבל שום פה.

עדיין המומה אבל שוב פה..קצת ארוך וסליחה מראש.
לפני כמעט שנתיים איבדתי אותה בשבוע 18+3..אחרי בדיקת מי שפיר..ירידת מים.צירים ..לידה. לקח לי נצח להתגבר על זה. התאבלתי עליה במשך שנה.הלכתי למפגשים של הפורום חייתי פה ממש.עשיתי עוד 4 נסיונות שלקחו לי חצי שנה ולא הניבו כלום חוץ ממפח נפש בלתי נגמר. ואז החלטתי לשנות הכל. החלפתי עבודה, החלפתי רופא,החלפתי בנק זרע והתחלתי בטיפולי IVF..הייתי בהלם שזה הצליח בניסיון ראשון. שמרתי על זה כמו על אתרוג..המשפחה המדהימה נרתמה ולא נתנה לי לזוז כמעט אחותי הגיעה לשטוף לי את הבית כל שבוע,שמרתי על זה בסוד בקנאות..עברתי בדיקת דופק...שקיפות...סקירה ראשונה ...התחלתי לנשום בסביבות שבוע 15..הגיע שבוע 18 וגם אותו עברתי...הבטן יצאה ..התחלתי להרגיש בעיטות ואז באמת התחלתי לפנטז שזה שם..שהינה עוד 4 חודשים אני אגשים את החלום.
ואז הגיע שבוע 21+6..פתאום צירים..מה קשור צירים? לקח לי שעות להבין שלא כואב לי פתאום הגב.שוב בית חולים..שוב חדר לידה..כאבי תופת הפעם הוא לא רצה לצאת ואני לא רציתי להוציא אותו.זהו...איבדתי גם אותו. בלחיצה אחרונה וכואבת הסתיים החלום..
מיום חמישי לא דיברתי יותר מ10 מילים...אולי אם אני אשתוק זה לא קרה..היום ביקשתי לחזור הביתה ללבד שלי אולי פה עם עצמי יבואו הדמעות ..ואני ריקה...
מה עושים עכשיו?? למה קמים בבוקר? בפעם הקודמת היה ברור לי כבר מהתחלה שאני מנסה שוב..שזה חוסר מזל ואני אהיה אמא ..ועכשיו? מי יעבור את זה שוב? החלום התקווה החיים נעצרו..אין שום אור בקצה המנהרה..לעזאזל אין מנהרה בכלל! זהו...ככה יראו חיי מעכשיו לנצח? חלולים וחסרי מטרה?

 

[לראות את האור1]

אני כ"כ מצטערת

אני כ"כ מצטערת על האובדן שחווית,
על כך שנאלת לחוות זאת פעמיים,
על כל הסבל, הפחדים, החששות ומפח הנפש הנוראי הזה...
כל הזמן אומרים לי שהחיים חזקים מהכל, בגלל זה אנחנו ממשיכות הלאה,
עדיין קשה לי להאמין בזה, מצד שני עדיין לא עברו 4 חודשים מהאובדן שלי ולכן גם אני מתקשה לראות את האור.
אין בחיים קושי גדול יותר מאובדן של ילד, אין מילים שיכולות לנחם, לעודד, לשפר את התחושה הנוראית שאת מרגישה,
הלוואי והייתי יכולה למצוא תרופת פלא שתמנע ממך את הכאב הנוראי הזה, אבל לצערי אין.
תחושת הריקנות תישאר עוד זמן רב, אולי אפילו תמיד,
לא משנה כמה ילדים יהיו לך זה תמיד יהיה פחות שניים, זה תמיד יהיה שם, ירחף מעליך, יחקק בליבך.
זה טבעי שאחרי אובדן הכל נעצר, היו לך תקוות וחלומות שהתנפצו וזו זכותך לבכות עליהם,
אז בחודשים הקרובים תבכי הרבה, תחושי תחושות נוראיות, תמשיכי הלאה מכוח האינרציה,
אבל לאט לאט, הדמעות קצת יפחתו, המנהרה תתגלה ובסוף, כך אומרים, גם האור.
שולחת חיבוק חם ואוהב

 

[בוטן ובוטן]

אין מילים כדי לנחם אותך

מקווה שתמיכה של איש מקצוע תעזור לך למצוא את האור

 

[מקוםבלב]

היי יקרה, ליבי איתך

כל כך עצוב לי ששוב נאלצת לעבור אובדן.
אין מילים שיכולות לנחם כרגע. כרגע הכל נראה ללא תקווה וקשה לחשוב על ההמשך.
קחי לך את הזמן להתאבל ,להיות עם עצמך ולהיפרד.
תני לאנשים שאוהבים אותך להקיף אותך באהבה .
ואולי שתרגישי מוכנה כן תלכי לקבל עזרה ותמיכה.
תמשיכי לשתף אותנו ולהיות פה.
שולחת לך המון אהבה,חיבוקים וניחומים.

 

[mony1975]

גל היקרה

תודה על המילים החמות ,כרגיל את הלב המדהים של הפורום הזה.
זה אובדן אחר..כואב יותר ,גדול יותר ואני מקוה שבאמת בסוף אמצא תקווה ואצליח לחשוב על מה הלאה.
כרגע לצערי אפילו חופשת מחלה אני לא יכולה לקחת ( להיות מנהח"ש ראשית בסוף שנה לא מסתדר בעולם הפיננסי עם אובדן) אולי זה טוב יותר...לא החלטתי עדיין.
תודה שוב על המילים והחיבוקים .
תודה לכל המגיבות..אני לא יודעת איך עונים לכולן ביחד ומקוה שתקראו את התגובה לגל .

 

[לולית 134]

אני קוראת את שעבר עלייך...

והדמעות זולגות מעצמן , זה מחזיר אותי אחורה ללידה השקטה שעברתי בשבוע 22... זאת גם הייתה בת..עד היום אני בטוחה שזה מהבדיקת מי שפיר שעברתי שלושה שבועות לפני.. בביה״ח אמרו לי שזה מחיידק אי קולי שחדר את השילייה והרג את העוברית... קחי לך את הזמן להתאבל לבכות הזמן יקהה את הכאב .. עם כל הקושי תמשיכי קדימה אל תוותרי עכשיו שאלת למה לקום בבוקר ?לקום בשביל הילדים שעוד יהיו לך ...שולחת לך חיבוק חם ומאחלת לך ב״ה שהחלום שלך להיות אמא יתגשם במהרה ...ותאמיני אל תאבדי תקווה האור בקצה המנהרה עוד יתגלה לך...

 

[מיי31]

מרגישה בדיוק את מה שכתבת...

גם לי זה קרה שבוע 21+6....צירים+ קרומים בחוץ...
עוד מעט עובר לו חודש והכאב לו עובר!
אומרים לי כל הזמן שהזמן יעשה את שלו.. אבל אני חושבת שעד שהחלום לא יתגשם אנחנו לא נהיה שלמות באמת.
שולחת לך חיבוק חם ואוהב כי זה מה שהכי עוזר לי כשהכי כואב

מקווה שהסיוט של כולנו פה יגמר והחלום שלנו בעזרת השם יתגשם.

 

[mony1975]

תודה לכולן

זה תמיד עצוב לדעת שיש עוד מישהו כמוך...זה לא מנחם ולא מעודד. אני עדיין מאוד קהת חושים ולא מצליחה אפילו לבכות .
לצערי..ניסיון העבר לימד אותי שחודש זה מוקדם מוקדם מידי...הכאב יתעמעמם אבל להעלם?? אני עוד מעט שנתיים מהאובדן הקודם ויכולה לשחזר דקה אחרי דקה את כל הימים שקדמו ללידה ועד סופה...- אני בכלל לא רוצה להתחיל לעכל את האובדן הנוכחי.
שולחת גם לך חיבוק חם,מקוה שהסיוט שלך באמת יעבור בהקדם,