לא לקחת שום דבר באופן אישי

[העוזרת]

לא לקחת שום דבר באופן אישי

בשבילי זאת הבנה שהולכת ונעשית עמוקה יותר ככל שהזמן עובר. אני מבינה את זה הרבה יותר טוב ממה שהבנתי את זה לפני שנה. אני מבינה את זה עדיין בצורה חלקית מאוד. אני זוכה מדי פעם בהבלחות של הבנה עמוקה יותר שממש משחררת אותי ומנעימה את זמני. הן מראות לי איך אני יכולה לחיות אם אבין את זה בצורה עמוקה יותר. רוב הזמן אני מבינה את זה בצורה עמוקה פחות ולכן אני מפספסת רוב הזמן את זה שזה לא אישי וסובלת מכל מיני דברים קטנים שאנשים אומרים או עושים "לי". זה ממש מוזר. אני רואה עכשיו שאם אני מתמקדת ישר באדם ה"בעייתי" זה משחרר. אני פתאום רואה שזה לא אישי. זה מזכיר לי התרכזות בנקודה בגוף שיש בה כאב או אי נוחות. בשני המקרים נוצרת הקלה.

 

[מיכל הררי]

כן.

עבורי זאת למידה מתמשכת, וממה שאני רואה סביב זה מאתגר להרבה אנשים באמת ליישם זאת בצורה עמוקה. איזה כיף יהיה להמשיך להעמיק בהבנה הזו עד לשחרור מלא.

 

[מיכל הררי]

את יכולה לתת טיפ איך להבין זאת יותר?

ההתמקודת באדם ה"בעייתי" בעצם הראתה לך שהקושי נעוץ אצלו/אצלה? זאת הטכניקה?

 

[העוזרת]

אני אנסה.

קודם כל אני רוצה להגיד שככה, ברגיל, ביום יום, מידי פעם מופיעה לי הזדמנות לשים לב ששום דבר לא אישי ואז אני משתדלת לזכור את זה להבא. ככה, פתאום מופיעה לי המחשה לזה שכלום לא אישי ואני פשוט אומרת "וולה, לזכור את זה!" עכשיו, ספציפית כשאני מתרכזת באדם מסוים שיש לי איזו בעיה איתו ובאותו זמן זוכרת את המשמעות האמיתית של "שום דבר לא אישי" אז מופיעה תחושת הקלה. תודה.