לא לפחד כלל - למה? איך?
- פותח הנושא דוד כפרי
- פורסם בתאריך
דלית - delete
New member
מזכיר את ההגדרה של חיים במונחי
אנטרופיה...
אנטרופיה...
כן, לא תמיד
בוחרים ביציבות אבל יש לזה מחיר. ואם יש מחיר כנראה גם יש תמורה. אבל מה המחיר ומה התמורה? היהייי זה כל היופי..שאי אפשר לדעת- וזה כל הפחד גם. ולכן זאת השאלה שלוקחת למקום הלא נכון. ושוב אני חוזרת ליצחק.. מאדם נתבע להתיחס למטרת המלחמה ולהתכוון אליה בלבד. וגם- במהלך החיים הרגיל, הרמב"ם ממליץ לאמץ את שביל הזהב טוב. אז אני חוזרת למוסיקה שלי. pure gold.
בוחרים ביציבות אבל יש לזה מחיר. ואם יש מחיר כנראה גם יש תמורה. אבל מה המחיר ומה התמורה? היהייי זה כל היופי..שאי אפשר לדעת- וזה כל הפחד גם. ולכן זאת השאלה שלוקחת למקום הלא נכון. ושוב אני חוזרת ליצחק.. מאדם נתבע להתיחס למטרת המלחמה ולהתכוון אליה בלבד. וגם- במהלך החיים הרגיל, הרמב"ם ממליץ לאמץ את שביל הזהב טוב. אז אני חוזרת למוסיקה שלי. pure gold.
סולון האטלנטי
New member
המקור בספר "ליקוטי מוהר"ן" :
תורה מ"ח: כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם, ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה. כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדשה, אין מניחין אותו. ונדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו, ואף~על~פי~כן עדין הוא רחוק מאד מאד. על~כן נדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות כנ"ל. וכלהנ"ל עבר על כל הצדיקים, כאשר שמענו מפיהם בפרוש, שנדמה להם, שהשם יתברך אין מסתכל ופונה אליהם כלל, מחמת שראו שזה זמן רב, שהם מבקשים ויגעים ועושים ועובדים עבודת השם יתברך, ועדין הם רחוקים מאד מאד, ואלו לא היו מחזקים עצמן מאד לבלי להסתכל על זה, היו נשארים במקומם הראשון, ולא היו זוכים למה שזכו. והכלל, אהובי אחי, חזק ואמץ מאד, ואחז עצמך בכל הכחות לשאר קים בעבודתך, ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ"ל או כיוצא בזה. ואם אתה רחוק מאד מאד ממנו יתברך, ונדמה לך, שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך, עם כל זה כנגד זה תדע, שאיש כזה שהוא מגשם כל~כך כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה להשם יתברך היא גדולה ויקרה מאד מאד, ואפלו נקדה קטנה מאד, שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים, כאשר תבין היטב מן המעששה של הצדיק שהתגבר עליו מאד העצבות וכו´, כמובא אצלנו. ועל זה יששמח מאד ויחזק עצמו בששמחה תמיד, כי עצבות מזיק מאד מאד. ודע,שתכף כשאדם רוצה לכנס בעבודתו יתברך, אזי תכף היא עברה גדולה כשיש לו עצבות, חס ושלום, כי ´עצבות היא סטרא~אחרא (זהר נח דף עא), והשם יתברך ששונא אותה´: וצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם, לבלי להניח את מקומו, דהינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבר עליו מה. וזכר דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת השם. כי צריך עקשנות גדול מאד מאד להיות חזק ואמיץ, לאחז עצמו, לעמד על עמדו, אף אם מפילין אותו, חס ושלום, בכל פעם. כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת השם, כידוע, אף~על~פי~כן עליו לעששות את שלו, לעששות מה שיוכל בעבודת השם, ואל יניח עצמו לפל לגמרי, חס ושלום. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה צריכים בהכרח לעבר בהם, קדם שנכנסין בשערי הקדשה, וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה. ודע,שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדשה, והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ"ל, או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח, אז מתגבר עליו הסטרא~אחרא והבעל~דבר מאד מאד, רחמנא לצלן, בהתגברות גדול ונורא מאד מאד, רחמנא לצלן, ואין מניחין אותו לכנס לתוך הפתח, ומחמת זה הוא חוזר לאחור, חס ושלום. כי כן דרך הבעל~דבר והסטרא~אחרא, כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדשה, וכמעט שיכנס, אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאד מאד, רחמנא לצלן. על~כן צריך אז התחזקות גדול נגדו. ושמענו מצדיק אמתי שאמר, שאלו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת השם בתחלתו: אחי, חזק ואחז עצמך הייתי רץ ומזדרז מאד בעבודתו יתברך, כי גם עליו עבר כל הנ"ל, ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם. על~כן מי שרוצה לכנס בעבודת השם, יזכר זאת היטב. וחזק עצמך מאד, ועששה מה שתוכל בעבודת השם, וברבות הימים והשנים תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדשה, כי השם יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד. ודע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך, דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה, חס ושלום. ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל: ודע,שיש אילן, שגדלים עליו עלים, שכל עלה צריך להיות גדל מאה שנים, והוא נמצא בפרדסים של השרים, וקורין אותו בלשונם מאה שנים. ומסתמא כשגדל מאה שנים, בודאי עובר עליו מה שעובר, ואחר~כך בסוף המאה שנים הוא יורה בקול גדול כמו קני~ששרפה, שקורין אורמאטיע. והבן הנמשל היטב: וראוי לילך עם מה שנאמר במאמר אזמרה לאלקי בעודי (בלקוטי הראשון בסימן רפ"ב), דהינו לבקש ולחפשש למצא בעצמו איזה זכות ואיזה נקדה טובה. ובזה המעט טוב שמוצא בעצמו, יששמח ויחזק עצמו, ואל יניח את מקומו, אף אם נפל למה שנפל, רחמנא לצלן, אף~על~פי~כן יחזק עצמו במעט דמעט טוב שמוצא בעצמו עדין, עד אשר יזכה לשוב על~ידי~זה להשם יתברך, וכל הזדונות יהיו נעששין זכיות (עין יומא פו
. ומה עששה הבעל~שם~טוב, זכר צדיק לברכה, על הים, כשהסיתו הבעל דבר וכו´. ומזה תבין, עד היכן אתה צריך להתחזק ולבלי ליאש עצמך, חס ושלום, אף אם יהיה מה שיהיה. והעקר להיות בששמחה תמיד. וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפלו על~ידי מלי דשטותא, לעששות עצמו כשוטה ולעששות עניני שטות וצחוק או קפיצות ורקודים, כדי לבוא לששמחה, שהוא דבר גדול מאד: (יש לי את כל הספר על המחשב)
תורה מ"ח: כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם, ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה. כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדשה, אין מניחין אותו. ונדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו, ואף~על~פי~כן עדין הוא רחוק מאד מאד. על~כן נדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות כנ"ל. וכלהנ"ל עבר על כל הצדיקים, כאשר שמענו מפיהם בפרוש, שנדמה להם, שהשם יתברך אין מסתכל ופונה אליהם כלל, מחמת שראו שזה זמן רב, שהם מבקשים ויגעים ועושים ועובדים עבודת השם יתברך, ועדין הם רחוקים מאד מאד, ואלו לא היו מחזקים עצמן מאד לבלי להסתכל על זה, היו נשארים במקומם הראשון, ולא היו זוכים למה שזכו. והכלל, אהובי אחי, חזק ואמץ מאד, ואחז עצמך בכל הכחות לשאר קים בעבודתך, ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ"ל או כיוצא בזה. ואם אתה רחוק מאד מאד ממנו יתברך, ונדמה לך, שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך, עם כל זה כנגד זה תדע, שאיש כזה שהוא מגשם כל~כך כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה להשם יתברך היא גדולה ויקרה מאד מאד, ואפלו נקדה קטנה מאד, שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים, כאשר תבין היטב מן המעששה של הצדיק שהתגבר עליו מאד העצבות וכו´, כמובא אצלנו. ועל זה יששמח מאד ויחזק עצמו בששמחה תמיד, כי עצבות מזיק מאד מאד. ודע,שתכף כשאדם רוצה לכנס בעבודתו יתברך, אזי תכף היא עברה גדולה כשיש לו עצבות, חס ושלום, כי ´עצבות היא סטרא~אחרא (זהר נח דף עא), והשם יתברך ששונא אותה´: וצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם, לבלי להניח את מקומו, דהינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבר עליו מה. וזכר דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת השם. כי צריך עקשנות גדול מאד מאד להיות חזק ואמיץ, לאחז עצמו, לעמד על עמדו, אף אם מפילין אותו, חס ושלום, בכל פעם. כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת השם, כידוע, אף~על~פי~כן עליו לעששות את שלו, לעששות מה שיוכל בעבודת השם, ואל יניח עצמו לפל לגמרי, חס ושלום. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה צריכים בהכרח לעבר בהם, קדם שנכנסין בשערי הקדשה, וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה. ודע,שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדשה, והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ"ל, או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח, אז מתגבר עליו הסטרא~אחרא והבעל~דבר מאד מאד, רחמנא לצלן, בהתגברות גדול ונורא מאד מאד, רחמנא לצלן, ואין מניחין אותו לכנס לתוך הפתח, ומחמת זה הוא חוזר לאחור, חס ושלום. כי כן דרך הבעל~דבר והסטרא~אחרא, כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדשה, וכמעט שיכנס, אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאד מאד, רחמנא לצלן. על~כן צריך אז התחזקות גדול נגדו. ושמענו מצדיק אמתי שאמר, שאלו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת השם בתחלתו: אחי, חזק ואחז עצמך הייתי רץ ומזדרז מאד בעבודתו יתברך, כי גם עליו עבר כל הנ"ל, ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם. על~כן מי שרוצה לכנס בעבודת השם, יזכר זאת היטב. וחזק עצמך מאד, ועששה מה שתוכל בעבודת השם, וברבות הימים והשנים תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדשה, כי השם יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד. ודע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך, דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה, חס ושלום. ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל: ודע,שיש אילן, שגדלים עליו עלים, שכל עלה צריך להיות גדל מאה שנים, והוא נמצא בפרדסים של השרים, וקורין אותו בלשונם מאה שנים. ומסתמא כשגדל מאה שנים, בודאי עובר עליו מה שעובר, ואחר~כך בסוף המאה שנים הוא יורה בקול גדול כמו קני~ששרפה, שקורין אורמאטיע. והבן הנמשל היטב: וראוי לילך עם מה שנאמר במאמר אזמרה לאלקי בעודי (בלקוטי הראשון בסימן רפ"ב), דהינו לבקש ולחפשש למצא בעצמו איזה זכות ואיזה נקדה טובה. ובזה המעט טוב שמוצא בעצמו, יששמח ויחזק עצמו, ואל יניח את מקומו, אף אם נפל למה שנפל, רחמנא לצלן, אף~על~פי~כן יחזק עצמו במעט דמעט טוב שמוצא בעצמו עדין, עד אשר יזכה לשוב על~ידי~זה להשם יתברך, וכל הזדונות יהיו נעששין זכיות (עין יומא פו
. ומה עששה הבעל~שם~טוב, זכר צדיק לברכה, על הים, כשהסיתו הבעל דבר וכו´. ומזה תבין, עד היכן אתה צריך להתחזק ולבלי ליאש עצמך, חס ושלום, אף אם יהיה מה שיהיה. והעקר להיות בששמחה תמיד. וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפלו על~ידי מלי דשטותא, לעששות עצמו כשוטה ולעששות עניני שטות וצחוק או קפיצות ורקודים, כדי לבוא לששמחה, שהוא דבר גדול מאד: (יש לי את כל הספר על המחשב)הפחד כחרב פיפיות
הפחד צמח כחלק מיצר ההישרדות שלנו כיצורים חיים. בלי פחד, היינו עושים הרבה שטויות שהיו עולות לנו בחיינו. מצד שני, בלי פחד אולי הייתי מצליח לעשות פליק-פלאק לאחור... ואז נופל על הראש.
ולעניין: אין מה להילחם עם פחד. הוא שם. מה שצריך לעשות זה לנצל אותו. - אם אתה לפני קרב ויודע שזה בא, אולי תנצל את הפחד הזה ותברח יותר מהר משאתה מסוגל לדמיין, ולא יהיה קרב. - בקרב, אם ידעת שהוא בא, או שכבר יעבור לך הפחד ואז תילחם באופן יעיל, או שתפחד ותיכנס למצב של Tunnel Vision. כל שנותר לך הוא לנסות לסדר את הנשימה ולהשתמש בפרץ האדרנלין שנתן לך הפחד. אם לא ידעת שהולך להיות קרב והוא נופל עליך בהפתעה מוחלטת, בד"כ לא תספיק לפחוד. לא תספיק לחשוב בכלל. תהיה במה שנקרא ביפנית MUSHIN, כלומר מצב של חוסר חשיבה. - אחרי קרב, תפחד, תרגיש חולשה וכו´, אלא אם אתה רגיל כבר. נו, בסדר. זה כבר מאחוריך, לא? שרדת קרב כדי לפחוד עוד יום.
הפחד צמח כחלק מיצר ההישרדות שלנו כיצורים חיים. בלי פחד, היינו עושים הרבה שטויות שהיו עולות לנו בחיינו. מצד שני, בלי פחד אולי הייתי מצליח לעשות פליק-פלאק לאחור... ואז נופל על הראש.
יובל נחמקין
New member
לא יודע מה איתכם ...
אני מת מפחד ממליון דברים לרבות קונפליקט אלים. אם זאת: אשאף לגייס את הפחד כממריץ להילחם מספיק טוב כדי לישרוד את הקרב.
אני מת מפחד ממליון דברים לרבות קונפליקט אלים. אם זאת: אשאף לגייס את הפחד כממריץ להילחם מספיק טוב כדי לישרוד את הקרב.
amir_aikido
New member
פחד פשוט קיים, לא חיובי ולא שלילי
פחד הוא פשוט רגש שקיים, וכפי שיובל כתב, הוא חלק מהמנגנון האבולוציוני שלנו. לכן, לא נוכל למנוע ממנו מלהיות, אלא אם נהפוך למשהו אחר: לא רגיש ולא מרגיש, וזה כבר לא אדם. לא שווה לשלם את המחיר
הדבר שאנו יכולים לתמרן עימו הוא ההשפעות של הפחד, לשמור את הפחד באותה הרמה שנוכל לנסות ולנצל אותו כגורם מניע לפני שניכנס לפאניקה ונהיה משותקים. בזמן העימות, ריכוז הוא אכן דרך להתמודדות, אם נצליח לנקות את המוח ממחשבה ולהשאיר אותו ריק ומוכן לתגובה, אזי התגברנו על הפחד מספיק. אפילו שאנחנו בעצם כן פוחדים והדופק שלנו כן עלה. ומבחינת הפחד הכללי, אני חושב שהניסיון והאימון באמנות-לחימה כלשהי לאורך שנים, לאט לאט משנים את הדימוי העצמי גם לאנשים שהוא היה לקוי אצלהם בעבר (לא מדבר על מקרים קשים שצריכים טיפול נפרד), ומעלים את הבטחון ביכולתם להתמודד עם העימות. מבחינה מסוימת, זה מאוד דומה לדרך ההתמודדות עם פוביות - לאט לאט מעמתים את בעל הפוביה עם מושא הפוביה שלו, ואז היא עוברת. אמיר
פחד הוא פשוט רגש שקיים, וכפי שיובל כתב, הוא חלק מהמנגנון האבולוציוני שלנו. לכן, לא נוכל למנוע ממנו מלהיות, אלא אם נהפוך למשהו אחר: לא רגיש ולא מרגיש, וזה כבר לא אדם. לא שווה לשלם את המחיר
נו באמת! מה כל כך מפחיד ? ../images/Emo5.gif ../images/Emo3.gif
כפי שרבים כאן כתבו, פחד הוא דבר שקיים אצל כל בר דעת ולא שייך כל כך וגם אסור להתעלם ממנו. אחת השיטות להתגבר עליו היא על ידי הוספת מידע, ככל שאתה מודע יותר למצב, גם אם הוא קשה ומסוכן אתה תפחד פחות. לפי מחקרים ששמעתי שעשו בצבא האנגלי במלחמת העולם השנייה ככל שהחיילים ידעו יותר פרטים על הקרב שהם הולכים לקראתו, כך היו פחות תופעות של הלם קרב והיתה להם מוטיבציה גדולה יותר להלחם. ומדובר גם על קרבות קשים ביותר. הפחד הוא בעיקר מהלא נודע, ככל שאתה מפחית את הרמה של חוסר הידיעה אתה אמור לפחד פחות. אם אני אמור ללכת לקרב ואני יודע בדיוק מה המצב שקיים שם אני כבר יכול לחשוב על התמודדות עם המצב, לעומת זאת אם אין לי שום מושג מה יקרה אני עסוק כל הזמן בחששות ובדמיונות מה יכול להיות ובכך אני מגביר את הפחד. ברור גם שידע בלחימה יוסיף להפחתת הפחד כיון שזה עוד סוג של מידע וגם עוד כלי שיש בידי להתמודדות עם המצב. אך אין ספק שכל זה עדיין לא מוחק לגמרי את הפחד מהאדם.
כפי שרבים כאן כתבו, פחד הוא דבר שקיים אצל כל בר דעת ולא שייך כל כך וגם אסור להתעלם ממנו. אחת השיטות להתגבר עליו היא על ידי הוספת מידע, ככל שאתה מודע יותר למצב, גם אם הוא קשה ומסוכן אתה תפחד פחות. לפי מחקרים ששמעתי שעשו בצבא האנגלי במלחמת העולם השנייה ככל שהחיילים ידעו יותר פרטים על הקרב שהם הולכים לקראתו, כך היו פחות תופעות של הלם קרב והיתה להם מוטיבציה גדולה יותר להלחם. ומדובר גם על קרבות קשים ביותר. הפחד הוא בעיקר מהלא נודע, ככל שאתה מפחית את הרמה של חוסר הידיעה אתה אמור לפחד פחות. אם אני אמור ללכת לקרב ואני יודע בדיוק מה המצב שקיים שם אני כבר יכול לחשוב על התמודדות עם המצב, לעומת זאת אם אין לי שום מושג מה יקרה אני עסוק כל הזמן בחששות ובדמיונות מה יכול להיות ובכך אני מגביר את הפחד. ברור גם שידע בלחימה יוסיף להפחתת הפחד כיון שזה עוד סוג של מידע וגם עוד כלי שיש בידי להתמודדות עם המצב. אך אין ספק שכל זה עדיין לא מוחק לגמרי את הפחד מהאדם.
השלמה עם הקרב?
להשלים עם הקרב"אוקי אני עומד לקבל מכות" "זה ייכאב,אבל לא צריך לפחד" ועוד דבר שייעזור זה לחטוף מכות באימון מדיי פעם כדי שאחרי אגרוף אחד לא תהיה המום ותמות מכאבים אלא תדע איך להסתדר עם זה נראה לי שאחת הבעיות של חדשים (כמוני) באומנויות לחימה זה שהם מושפעים(כמוני) מסרטי ג´ט לי ומשומה רק ג´ט לי שאני חושב על זה, שפשוט לא מקבל מכות בקרבו תזה מדהים אבל ג´ט לי לא מקבל מכות ואז ברגע שאתה כן תקבל מכה ההלם יהיה בכלל הלם ענקי
להשלים עם הקרב"אוקי אני עומד לקבל מכות" "זה ייכאב,אבל לא צריך לפחד" ועוד דבר שייעזור זה לחטוף מכות באימון מדיי פעם כדי שאחרי אגרוף אחד לא תהיה המום ותמות מכאבים אלא תדע איך להסתדר עם זה נראה לי שאחת הבעיות של חדשים (כמוני) באומנויות לחימה זה שהם מושפעים(כמוני) מסרטי ג´ט לי ומשומה רק ג´ט לי שאני חושב על זה, שפשוט לא מקבל מכות בקרבו תזה מדהים אבל ג´ט לי לא מקבל מכות ואז ברגע שאתה כן תקבל מכה ההלם יהיה בכלל הלם ענקי
כך אתה מבין את הדברים?
זה אמור להיות בדיוק להפך, כאשר אתה מודע מה הולך להתרחש אתה יכול להתכונן טוב יותר ולתכנן כיצד להגיב. מדוע אתה חושב שהתגובה היחידה למידע אמורה להיות של "אוקי אני הולך לחטוף מכות" והשלמה עם מה שהולך להתרחש, אולי זה להפך? אולי אתה יכול לחשוב שהנה יש פה אחד שאתה הולך להכנס אתו לקרב וכבר ראית קרבות אחרים שלו ואתה יודע בדיוק איזה סגנון הוא עובד ואתה גם מכיר את המקום ממנו הוא בא ואת שיטות הלחימה שלהם ולמדת מה הנקודות החלשות של הסגנון הזה ואתה גם התכוננת כיצד להגיב ולהשתמש בנקודות החלשות שלו שאתה למדת ויודע מה הם, במצב כזה אתה לא תפחד פחות? במילים אחרות, כמה שיש לך יותר מידע ומודעות למצב, הפחד יקטן ותהיה עסוק בחשיבה התקפית ולא בפחד מהלא נודע. במחשבה שנייה אולי לא התכונת להגיב על דברי וסתם כתבת את דבריך בתגובה להודעתי, נראה לי יותר הגיוני.
זה אמור להיות בדיוק להפך, כאשר אתה מודע מה הולך להתרחש אתה יכול להתכונן טוב יותר ולתכנן כיצד להגיב. מדוע אתה חושב שהתגובה היחידה למידע אמורה להיות של "אוקי אני הולך לחטוף מכות" והשלמה עם מה שהולך להתרחש, אולי זה להפך? אולי אתה יכול לחשוב שהנה יש פה אחד שאתה הולך להכנס אתו לקרב וכבר ראית קרבות אחרים שלו ואתה יודע בדיוק איזה סגנון הוא עובד ואתה גם מכיר את המקום ממנו הוא בא ואת שיטות הלחימה שלהם ולמדת מה הנקודות החלשות של הסגנון הזה ואתה גם התכוננת כיצד להגיב ולהשתמש בנקודות החלשות שלו שאתה למדת ויודע מה הם, במצב כזה אתה לא תפחד פחות? במילים אחרות, כמה שיש לך יותר מידע ומודעות למצב, הפחד יקטן ותהיה עסוק בחשיבה התקפית ולא בפחד מהלא נודע. במחשבה שנייה אולי לא התכונת להגיב על דברי וסתם כתבת את דבריך בתגובה להודעתי, נראה לי יותר הגיוני.
amir_aikido
New member
../images/Emo45.gif
ולמה לא לפחד בעצם...?
הרי אין שום ספק שהפחד קיים. הוא שם. ואני לא חושב שמישהו (לפחות מישהו מאיתנו אנשים מהיישוב, אין כוונה לסמוראים או כאלו שמתאמנים כדי למות וכל מיני שטויות כאלו..) יכולים להתעמת מולו בשלווה וריכוז שכזה, אבל: קיימת השאלה -פחד ממה. אם מדובר על "קרב רחוב" , "מכות" , אז כמו שהוזכר פה, אם אנחנו נפצעים פה ושם, או חוטפים פה ושם בזמן האימונים, אז הגוף והמוח לומדים שלא ממש קורה אסון ממכה אחת, ואפשר אפילו לתפקד ולהגיב לאחריה. אם מדובר על קרב ברמה של מישהו שיתקיף אותי עם סכין או עם משהו אשר בגללו תישקף סכנה קיומית לי או ליקרים לי - הפחד קיים. אבל מי אומר שהוא רע? האדרנלין זורם, ויצר החיות, יצר ההשרדות קם ומתעורר. ואם אנחנו מתאמנים מספיק, אז הגוף כנראה ידע מה לעשות. באוטומט. מתובל בכל אותם רגשות של או אני מגיב או אני לא קיים יותר... לגבי סוגי הפחד. מה שהוגדר כהפחד המיידי, שנייה לפני שתוקפים אותך הוא "חיובי יותר" אם אפשר לכנות אותו ככה.. מאחר ואין זמן לחשוב יותר מידי, הגוף פועל יותר טוב ועושה ביותר טבעיות את מה שחינכנו אותו אליו כל השנים. בניגוד לפחד "שלפני הקרב". כזה שמאפשר לגוף לשקוע בפחד, להתאבן, ולמוח להתחיל לחשוב יותר מידי - מה שלפחות אצלנו מוכח הרבה פעמים כמכשלה מספר אחד בקרבות ( מה אעשה ? אם הוא יתקוף ככה - להגיב ככה או אחרת...? ) יש עוד מלא אבל אולי כדאי שאעצור פה...
הרי אין שום ספק שהפחד קיים. הוא שם. ואני לא חושב שמישהו (לפחות מישהו מאיתנו אנשים מהיישוב, אין כוונה לסמוראים או כאלו שמתאמנים כדי למות וכל מיני שטויות כאלו..) יכולים להתעמת מולו בשלווה וריכוז שכזה, אבל: קיימת השאלה -פחד ממה. אם מדובר על "קרב רחוב" , "מכות" , אז כמו שהוזכר פה, אם אנחנו נפצעים פה ושם, או חוטפים פה ושם בזמן האימונים, אז הגוף והמוח לומדים שלא ממש קורה אסון ממכה אחת, ואפשר אפילו לתפקד ולהגיב לאחריה. אם מדובר על קרב ברמה של מישהו שיתקיף אותי עם סכין או עם משהו אשר בגללו תישקף סכנה קיומית לי או ליקרים לי - הפחד קיים. אבל מי אומר שהוא רע? האדרנלין זורם, ויצר החיות, יצר ההשרדות קם ומתעורר. ואם אנחנו מתאמנים מספיק, אז הגוף כנראה ידע מה לעשות. באוטומט. מתובל בכל אותם רגשות של או אני מגיב או אני לא קיים יותר... לגבי סוגי הפחד. מה שהוגדר כהפחד המיידי, שנייה לפני שתוקפים אותך הוא "חיובי יותר" אם אפשר לכנות אותו ככה.. מאחר ואין זמן לחשוב יותר מידי, הגוף פועל יותר טוב ועושה ביותר טבעיות את מה שחינכנו אותו אליו כל השנים. בניגוד לפחד "שלפני הקרב". כזה שמאפשר לגוף לשקוע בפחד, להתאבן, ולמוח להתחיל לחשוב יותר מידי - מה שלפחות אצלנו מוכח הרבה פעמים כמכשלה מספר אחד בקרבות ( מה אעשה ? אם הוא יתקוף ככה - להגיב ככה או אחרת...? ) יש עוד מלא אבל אולי כדאי שאעצור פה...
crouching tiger
New member
מנסיון אישי.....
אני - מפחד הרבה, לא שאני פחדן או משהו - לא שאני בורח ממצבים מפחידים או משהו - אבל כשאני תופס שפתאום, באופן מפתיע, אני עומד להיות מעורב בקטטה, אני מפחד. גם אחרי הקטטה - כשהיא קורה - אני מפחד, מסיבה לא מובנת יש לי כאלה "רגלי ג´לי" - אבל זה רק כאשר ניצחתי כבר, כשאני מפסיד אני פשוט כועס, לא מפחד. אבל בין הפחד שלפני לפחד שאחרי, בקטטה עצמה, אני לא מפחד בכלל, אני פשוט מתמקד ביריב שלי, בעור שלו, באיברים הפגיעים שלו, ומכה בכל כוחי כדי לסלק את האיום, ואני בד"כ מנצח. לא יודע אם לכם יש שיטות אחרות אבל כשאני נלחם(לעתים נדירות למזלי...) אני לא חושב על התוצאות שאחרי, אלא רק על איך לפגוע ביריב כמה שיותר בכוח, כמה שיותר בקטלניות - והפחד הוא זה שנותן לי את האנרגיה(אדרנלין) הדרושה כדי לעשות זאת. כשאתה בקרב - אל תפחד - תפגע כמה שיותר ותהיה מרוכז בפגיעה בלבד וכך לא יהיו לך חששות מה שאמרתי כאן מתיחס אך ורק לקרבות אמיתיים בהם יש לך אויב אמיתי ולא קרבות מכון או תחרות, כי זה לא חוכמה להרוג מישהו במכות ולהפסיד על זה נקודות או משהו - מקרבות תחרותיים אין מה לפחד בכלל אלא רק לחשוש מהשגת תוצאה נמוכה. מקווה שעזרתי...
אני - מפחד הרבה, לא שאני פחדן או משהו - לא שאני בורח ממצבים מפחידים או משהו - אבל כשאני תופס שפתאום, באופן מפתיע, אני עומד להיות מעורב בקטטה, אני מפחד. גם אחרי הקטטה - כשהיא קורה - אני מפחד, מסיבה לא מובנת יש לי כאלה "רגלי ג´לי" - אבל זה רק כאשר ניצחתי כבר, כשאני מפסיד אני פשוט כועס, לא מפחד. אבל בין הפחד שלפני לפחד שאחרי, בקטטה עצמה, אני לא מפחד בכלל, אני פשוט מתמקד ביריב שלי, בעור שלו, באיברים הפגיעים שלו, ומכה בכל כוחי כדי לסלק את האיום, ואני בד"כ מנצח. לא יודע אם לכם יש שיטות אחרות אבל כשאני נלחם(לעתים נדירות למזלי...) אני לא חושב על התוצאות שאחרי, אלא רק על איך לפגוע ביריב כמה שיותר בכוח, כמה שיותר בקטלניות - והפחד הוא זה שנותן לי את האנרגיה(אדרנלין) הדרושה כדי לעשות זאת. כשאתה בקרב - אל תפחד - תפגע כמה שיותר ותהיה מרוכז בפגיעה בלבד וכך לא יהיו לך חששות מה שאמרתי כאן מתיחס אך ורק לקרבות אמיתיים בהם יש לך אויב אמיתי ולא קרבות מכון או תחרות, כי זה לא חוכמה להרוג מישהו במכות ולהפסיד על זה נקודות או משהו - מקרבות תחרותיים אין מה לפחד בכלל אלא רק לחשוש מהשגת תוצאה נמוכה. מקווה שעזרתי...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.