לא לעיניך

[איליי]

צביקה

האמת היא שאני שמחה שיש לי איפה להוציא את כל הדברים שבפנים . נכון, זה קל להאשים אחר במשהו שלא מצליח וקל לגלות אמפטיה כלפי מי שמספר משהו ולא שומעים את הצד השני . אין לו טענות , הוא מגיע הביתה ויש לו אוכל חם ובית מסודר וילד מושקע מאוד שאת זה הסביבה הקרובה , ואפילו הוא , אומרים שאפשר לזקוף רק לזכותי . מסתבר שלי יש זמן להכל : להכין אוכל לנקות ולשבת עם הבן שלי וללמד אותו ופשוט להיות איתו . כשישבנו לדבר אחרי הנתק האחרון והגדול הוא אמר שלא מתאים לו שאשתו מטיילת בעיר עם הילד , הוא רוצה שאני אהיה בבית . הסכמתי והפסקתי עם הטיולים . אפילו כשהייתי מבקרת את הוריי או את הוריו הוא היה כועס שהוא מגיע הביתה ואני לא שם . יש לי חברות בשפע וזה מפריע לו כי כולן רוצות שיהיה לי רע (דבריו) . ניסיתי , אלוהים עדי שניסיתי להיות האשה שמסכימה רק כדי שיהיה טוב ושקט ונעים בבית . אני לא מסוגלת יותר אני מרגישה שאני שני אנשים שונים האחת: שרוצה לגמור את הפרק הזה בחיים ולומר שיצא מזה משהו נפלא וזה הילד שלי . ולהיות עם הילד שלי לבד . השניה : הפחדנית , זו שמוכנה להישאר במצב לטמון את הראש בחול ולהגיד שכשאני עושה מה שהוא רוצה הוא יכול להיות טוב ונחמד , שיש לו עמוק עמוק לב טוב , להגיד שאני אמנם לא אוהבת אותו אבל התא המשפחתי נשאר שלם . אין אלימות בבית , גם לא מילולית אבל אני מרגישה שהוא הר געש שעדיין לא התפרץ ושאם אני אעשה את הצעד הנורא (מבחינתו) אני מנחשת שאני אראה אדם אחר לפני . קצת מסורבל כתבתי , אבל הרגשות השתלטו על המקלדת והכל רץ

 

[dor50]

איילי

ראשית תדעי: אין הוא אשם... הם אשמים.. יש אני אשם.... ולעצם העניין, האם את רכוש של מישהו? את לא רואה שבעלך מתיחס אליך כאל רכוש פרטי (לפי דבריך), מי קבע שאת רכוש שלו, גם אחרי שאנחנו מתחתנים אנחנו רכוש של עצמנו בלבד ולא של אף אחד אחר, אל תרשי לאף אחד (כולל בעלך) להתייחס אליך כאל רכושו, את אדם יחודי עם כישורים משלך, דעות משלך, רצונות ושאיפות משלך והם יחודיים לך ועליך לאזור אומץ ולסלק את השד הזה שבתוכך שכל הזמן אומר: לא... אל תעיזי... הוא יעשה... הוא יפגע... השד הזה רק מוריד אותך למטה הוא לא עוזר לך, ועליך פשוט להתעלם ממנו ולהחליט לפי מה טוב לך ורק לך... זה לא קל אבל זה שווה. יחד עם זה את גם לא אחראית למה שבעלך עושה או מרגיש זה הוא שאחראי, ועל לקחת על כתפיך את האחריות על כולם, זה מוריד אותך למטהבמקום לעלות אותך למעלה. מדוע עליך לעשות מה שאת לא אוהבת, מדוע עליך להשאר עם אדם שאת לא אוהבת, האם זה בגלל שכך הם אומרים... כך חינכו אותנו?... מי קבע שזה הנכון? שיהיה לך הרבה אומץ להחליט. צביקה

 

[איליי]

אומץ.... המילה הנכונה

קודם כל מצטערת שלא כתבתי הבן שלי היה חולה . דבר שני... מי אמר שרק אני חשובה פה? שרק האושר שלי חשוב ? מה עם הילד? למה הוא צריך לחיות בבית ללא אבאב בגלל שאמא לא אוהבת אותו יותר . ביג דיל !!! מי שם אותי לשופו שיגזור על הילד את כל השינוי הזה בחיים שלו? נשמע רע, אני יודעת ואולי כל הדוגמאות של נשים גרושות שפגשתי עד היום היו עגומות משהו, אבל היו. והן חיות עם ילד ששואל שאלות , ילד שעוברים עליו שינויים שכל אמא היתה רוצה לחסוך ממנו אז אני אומרת לעצמי , זה מה שבחרת , את לא עוברתץ התעללות . תחיי עם זה !!!!!! ואהבה?? זמנים יגידו ! אני מצטערת לאכזב עם התגובה שלי וקרוב לוודאי שאם הייתי שומעת זאת מפי אשה אחרת הייתי מקלידה בטירוף את דעתי . אבל קל לדבר ממקום אחר וקשה להתמודד עם הניסיון

 

[dor50]

אומץ... אומץ... איילי ../images/Emo24.gif

אם את תהיי מאושרת גם ילדך יהיה מאושר, בטח יותר מלראות שני הורים לא מאושרים. יחד עם זה אמרת שאת בטוחה שזה לא יחזיק יותר מ4-5 שנים אז למה לחכות? הבעיה שאת כל הזמן מקשיבה למה שאומרים האחרים... מסתכלת מה קורה אצל אחרים... ומשליכה את זה על עצמך כאילו זה מה שצריך לקרות אצלך. העניין הוא שמה שקורה לנו, המציאות שלנו, אנחנו יוצרים אותה במחשבותינו ואם כך נשנה את מחשבותינו וניצור מציאות יפה יותר. נכון שאני מדבר ממבט של גבר ואת ממבט של אישה, של אמא וזה לא אותו מבט, אך חישבי רגע מה יקרה כשהילד יגדל,יעזוב את הבית, מה יקרה אז? תשארי בחוסר אהבה... בחוסר שלמות עצמית? כל חייך תשלימי עם זה שאת לא מרוצה? שאת לא מצליחה לממש את שאיפותיך? האמיני לי יש לי נסיון, התגרשתי פעם, השמים לא נפלו על אחד. וכן, את הכי חשובה, יותר מכל אחד אחר גם הילד, וברגע שתצליחי להבין ולראות זאת גם הילד שלך יהיה מאושר יותר כי הוא יקבל יותר ממך ואולי גם מאביו. הדעה שאני מביע כאן היא אולי לא מקובלת, אך מי אמר שמה שמקובל על האחרים הוא הנכון כלפי עצמנו? אנחנו צריכים לחשוב קודם כל על עצמנו ולעשות מה שטוב לנו, כל עוד זה לא פוגע באחרים. צביקה

 

[האלי]

לורלי בליק,

אני חושש שלא תאהבי את מה שאני הולך להגיד, אבל אני מרגיש חייב לומר לך: עד שלא תרדי אל שורשן של הסיבות שהביאו אותך למקום שבו את נמצאת, את נדונה לחזור שוב ושוב לאותו מקום, גם ביחסי הזוגיות שתרקמי בעתיד. נסי לבדוק מה חלקך ביחסי הזוגיות שלכם. בלי להטיל אף שמץ של אחריות עליו (אחרי הכל זו את שבחרת דווקא בו). מה הם הגורמים שהביאו אותך לנווט, או להיסחף, למקום שבו את נמצאת? החיפוש לא יהיה לא קצר ולא קל, אבל עד שלא תכירי את עצמך לפני ולפנים ללא כחל וסרק, תמצאי את עצמך עושה שוב את אותן טעויות. מדבריך אני מקבל את הרושם שאת מאלו הנכנסות לעשיה בעת מצוקה, את לא נראית לי כאחת שבעת מצוקה תרכין ראש, תשב ותנסה להבין מאיפה באה הצרה הזו עליה. אבל לורלי, בין אם לפני (עדיף) או אחרי הפרידה, שתגיע במוקדם או במאוחר, את חייבת לעצמך להכיר את עצמך. שלך, האלי. ד"א - כתבתי פחות או יותר את אותם הדברים, רק יותר יפה וברור. אבל זה נמחק לי. אז אני שולח לך את מה שכתבתי כאן, כי חשוב לי להגיד לך את זה.

 

[לורלי בליק]

האלי

אז ככה ראשית אני ממש לא שונאת אותו אולי כועסת מאוד אבל לא שונאת אף פעם לא שנאתי. כואבת מאוד אני כן ואני כועסת שהוא מנסה לעורר את רחמי שוב. ומכאן הלאה הבעיה העיקרית שלי היתה ואולי עדיין במקום מסויים שאני מרחמת עליו הוא די בודד בעולם אחות נכה אמא חולה חברים לא ממש יש שלו כל החברים שלנו מלכתחילה היו החברים שלי. ונשארו שכאלה. ואני אשמה ששכחתי אותי בדרך את מה שאני צריכה הייתי עבורו תמיד האחות הרחמניה ורשת ההצלה האצלתי על עצמי את כל החובות ולא נתתי לעצמי פסק זמן לחשוב אם טוב או רע לי עד המפץ הגדול שעבר עלי עד שדווקא ילדי פקחו את עיני אפילו הוא מודה שככה הדברים שאולי אוהב אותי תלוי בי הוא בטח רגיל זה ברור ונורמאלי אבל לא מאוהב ואף לא הרגשתי אלא ממש בתחילת הנשואין שהוא מאוהב השנה הראשונה שלנו היתה גן עדן כייף אמיתי הוא העניק ואני הענקתי אבל אחר כך בגלל אישיות מסוימת נעלם הכל נותר היום יום והנוחות של שנינו הרגשה של הגענו אל הנחלה והמנוחה ואני נעלמתי כל הצרכים שלי נעלמו בדרך אני לוחמת מטבעי אז לחמתי עבורו על הכל רק עבור עצמי שכחתי להלחם. ומי יכול לחיות שיגרה בלי אהבה<?<< בשלב מסויים מתעוררים והתעוררתי אולי לא בדרך מקובלת אבל התעוררתי וכשגיליתי כמה הייתי זקוקה לאהבה כמה ייחלתי למישהו שיהיה כתף לידי שיוביל את החיים שיעניק לי ים תשומת לב ואיכפתיות הבנתי כמה לא היה לי את כל זה וכמה אולי לא דרשתי את זה עכשיו עדייו אני מרחמת עליו כואב לי לראות את גודל השבר שלו ויש לו אצל הורי בית פתוח אבל אני ממשיכה לדרכי כי גם אני חיה אי שם ועכישו שארית חיי מגיעים לי ואני לוקחת אותם עם כל הכאב לעצמי.. אולי קצת אגואיסטית אני אבל גם לי מגיע הוא קיבל חצי חיים עכשיו תורי לקבל ואם הוא לא מסוגל לתת אז יש עולם בחוץ והוא ממתין לי ואני פוסעת לעבר העולם הזה ויודעת בדיוק מה לבקש ווהאמת לפחות עכשיו אני לא צריכה לבקש כי יש מישהו שמבין לבד וממלא את כל החסכים כי הוא עצמו סבל מכאלה כל חייו ושנינו מרוויחים מנתינה הדדית שמחזקת את שנינו המון.

 

[עליגל]

קראתי את כל השתלשלות התגובות שקיבלת

וגם מה שאת כתבת ונראה לי שבן זוגך לא רק חסר יכולת התמודדות הוא כנראה גם סובל מאיזה שהוא תסמין פסיכולוגי אני מציעה לך לפנות לפורופ ייעוץ פסיכולוגי יש שם איש מקצוע שיוכל לסייע לך הן בפרוק הקשר והן בתמיכה רגשית. בהצלחה.