קצת מפסק הדין
כללי-
מדובר בבחורה צעירה, שבזמן בילוי במועדון נפלה ושברה את כף רגלה. במהלך ניתוח (בהרדמה) לתיקון השבר קיבלה כוויה- כנראה ממכשיר חשמלי חם המשמש בחדר הניתוח- בישבנה.
וציטוט מפסק הדין:
"ממשיכה הנתבעת (המדינה. GM) בדרך טיעונה זה ומעלה טענה, כי: "מתקבל הרושם שמדובר בבחורה משוחררת וליברלית, וכל מה שמפריע לה הוא, שאינה יכולה ללבוש תחתוני חוטיני, או בגד ים בסגנון זה, הא ותו לא..." ובהמשך "... באופן פרדוקסלי - אולי הצלקת הזו הטיבה עמה וריסנה אותה..." (שם, שם).
מדובר בטענה שאינה מכבדת את כותבה וטוב היה אם לא הייתה עולה על הכתב כלל. למורת רוחם של הנתבעת או של באי כוחה, זכותה המלאה של התובעת ללבוש בגדים חושפניים כרצונה ובגדי ים בהתאם לטעמה האישי, מבלי שתזכה לביקורת ולציונים מפי באי כוחה של הנתבעת, ובוודאי שאין באישיותה, בתפיסותיה ובבחירותיה לגבי הביגוד שהיא בוחרת ללבוש, כדי לגרום לפיחות במשמעותה של הצלקת ומכאן גם הקטנת הפיצוי המגיע לה. נדמה שעל חוסר הטעם המוחלט בטענה לפיה "אולי הצלקת הזו הטיבה עימה וריסנה אותה", פשוט לא צריך להכביר מילים.
וכדי לאזן את התמונה אשוב ואציין, כי התובעת עשתה רושם של בחורה אינטליגנטית, רצינית, דוברת אמת, בעלת גוף שראוי להתגאות בו, אשר אינה זקוקה כלל לריסון והצלקת שמשחיתה את גופה, גורמת לה עוגמת נפש לא מבוטלת, הן בהיבט של דימוי הגוף והן באשר לבגדים התחתונים לרבות בגד ים, שהיא יכולה ללבוש והן ביחסיה האינטימיים.
תחושותיה של התובעת מהצלקת הוכחו כדבעי, הן לא בבחינת "כולו מדובר בצלקת", אלא מדובר בפגיעה חוזרת, נשנית ונמשכת של עוגמת נפש הנובעת מרשלנות של גורמי הנתבעת."
בימים כאלו, בו אנו שומעות על שופטות ושופטים בהקשרים שהם אנטי-פמיניסטיים בעליל, מרענן לראות את השופטת אורלי מור-אל דוחה את הטענה המבישה ונוזפת בעורך הדין על עמדתו השוביניסטית.
