שיקול מיוחד במינו....../images/Emo8.gif
לא סבורה, שמדובר היה כאן בהטלת אחריות לרגשות הזולת על אחרים. גם אם ניקח אחריות לרגשותינו, ללא ספק הפגיעה נעשית על ידי האחרים. כן, ללא ספק תלוי בנו ובאופן שאנו בנויים האופן שבו ניפגע/או לא ניפגע. אך בגדול עם כל האחריות, עדיין אנשים נפגעים וייפגעו. אין מנוס מכך <ואני לא בטוחה, שהייתי רוצה/יכולה להפסיק את זה>. גם אם סף הסיבולת שלי למשל גבוה יותר משל האחר, עדיין אני יכולה לזהות מקומות אופציונאלים לפגיעה באחר. גם אם אני לא אפגע, אני יכולה לזהות נקודות רגישות אצל האחרים. וזה לא כל כך קשה, דרך אגב. אני בשום אופן לא אומרת, שצריך להתהלך כאילו על ביצים ואני גם לא מנסה להטיף "מוסר" לזה או אחר. אבל אני יכולה לומר, שאפשר לזהות פה ושם <לאוו דווקא בפורום כאן> ניסיונות שכל מטרתם פגיעה ולא שום דבר מעבר לכך. שוב, שכל אחד יעשה כראות עיניו, ואני לא באה לומר מה נכון או לא נכון. פשוט לא אוהבת את המשפט הזה, המסיר אחריות למעשה מהפוגע, כשלמעשה לטעמי, אין השאלה מי נושא באחריות, אלא לשם מה בכלל יש צורך בשפה מסויימת/דרך ביטוי/וכו. אם אתה מוצא, שאתה נפגע למרות הכל, הדרך פתוחה לעזוב, וזה מה שנעשה במקרה הספציפי. מה לעשות לא כולנו עוטים עור של פיל, או בכלל לא חפצים בזה. העזיבה הזו לגיטימית לחלוטין בעיני. גם הרגישות לגיטימית. אני פשוט חשתי, שהיה משהו לא הוגן בלקיחת הודעה ממקום אחר והבאתה לכאן. מעשה לא מכובד <גם אם לגיטימי, לאלה שייתעקשו...>.