לא להתיאש.
פעם אחרונה שכתבתי פה היה לפני שנה.. הייתי כותבת בזמנו מכינוי אחר.
אני יודעת שהרבה בנות (ואולי בנים) כאן מתמודדים עם הקשיים של הפרעת אכילה, אז רציתי רק לשתף אותכם במשהו.
השנה הזאת שעברה עלי הייתה השנה הכי משמעותית (וקשה) בחיים שלי.
התאשפזתי בהתחלה במחלקה לייצב דופק, ואח"כ הועברתי למחלקה להפרעות אכילה. תקופת האשפוז היתה מאד קשה עבורי, הייתי עושה המון צרות, לא שיתפתי פעולה, העיפו אותי לבית חולים פסיכיאטרי ואח"כ החזירו. כולם כבר התייאשו ממני, אף אחד לא האמין שאני ישתחרר משם. ההורים, הצוות.. כולם הרימו ידיים.
אני לא יודעת מאיפה הגיעו הכוחות בסופו של דבר, באיזה שהוא שלב הבנתי שאם אני לא יחליט לקחת את עצמי בידיים ולצאת מזה? אף אחד אחר לא יוכל לעזור לי.
אז לקחתי את עצמי בידיים. עליתי למשקל שקבעו לי אחרי מאמצים רבים- והשתחררתי.
כולם היו בהלם, הם הרי כבר וויתרו.
אבל אני לא וויתרתי. והנה אני פה.
נכון, לא הכל טוב ויש ימים שאני מרגישה שהכל חוזר אלי.
אבל אני יודעת שהכל תלוי רק בי ובהחלטה שלי, האשפוז הזה הוכיח לי שאם אני רק יחליט מספיק חזק אני יצליח.
רציתי להגיד לכל הבנות שנמצאות עדיין במקום של לפני אשפוז או באשפוז.
נכון שהכל נראה עכשיו אבוד, אתן לא מסוגלות לאכול, אתן לא מסוגלות לעלות, אין לכן כוח יותר ואולי אתן רוצות למות ח"ו.
אל תתיאשו! הכל תלוי בכן! וגם אם זה נראה שלא והכל כבר אבוד וגם אם אחרים וויתרו עליכן, אל תוותרו על עצמכן!
הדרך ארוכה, הדרך קשה.
אבל בסוף אתן תוכלו לראות שהכל יסתדר. החיים לא מושלמים, אבל תאמינו לי- הכל יותר טוב מהגהינום הזה!
מקווה שהצלחתי לעזור. המון בהצלחה לכולכן!
פעם אחרונה שכתבתי פה היה לפני שנה.. הייתי כותבת בזמנו מכינוי אחר.
אני יודעת שהרבה בנות (ואולי בנים) כאן מתמודדים עם הקשיים של הפרעת אכילה, אז רציתי רק לשתף אותכם במשהו.
השנה הזאת שעברה עלי הייתה השנה הכי משמעותית (וקשה) בחיים שלי.
התאשפזתי בהתחלה במחלקה לייצב דופק, ואח"כ הועברתי למחלקה להפרעות אכילה. תקופת האשפוז היתה מאד קשה עבורי, הייתי עושה המון צרות, לא שיתפתי פעולה, העיפו אותי לבית חולים פסיכיאטרי ואח"כ החזירו. כולם כבר התייאשו ממני, אף אחד לא האמין שאני ישתחרר משם. ההורים, הצוות.. כולם הרימו ידיים.
אני לא יודעת מאיפה הגיעו הכוחות בסופו של דבר, באיזה שהוא שלב הבנתי שאם אני לא יחליט לקחת את עצמי בידיים ולצאת מזה? אף אחד אחר לא יוכל לעזור לי.
אז לקחתי את עצמי בידיים. עליתי למשקל שקבעו לי אחרי מאמצים רבים- והשתחררתי.
כולם היו בהלם, הם הרי כבר וויתרו.
אבל אני לא וויתרתי. והנה אני פה.
נכון, לא הכל טוב ויש ימים שאני מרגישה שהכל חוזר אלי.
אבל אני יודעת שהכל תלוי רק בי ובהחלטה שלי, האשפוז הזה הוכיח לי שאם אני רק יחליט מספיק חזק אני יצליח.
רציתי להגיד לכל הבנות שנמצאות עדיין במקום של לפני אשפוז או באשפוז.
נכון שהכל נראה עכשיו אבוד, אתן לא מסוגלות לאכול, אתן לא מסוגלות לעלות, אין לכן כוח יותר ואולי אתן רוצות למות ח"ו.
אל תתיאשו! הכל תלוי בכן! וגם אם זה נראה שלא והכל כבר אבוד וגם אם אחרים וויתרו עליכן, אל תוותרו על עצמכן!
הדרך ארוכה, הדרך קשה.
אבל בסוף אתן תוכלו לראות שהכל יסתדר. החיים לא מושלמים, אבל תאמינו לי- הכל יותר טוב מהגהינום הזה!
מקווה שהצלחתי לעזור. המון בהצלחה לכולכן!
