לא להניח הנחות

[טלאור נתנאל התלמיד]

לא להניח הנחות

לפני כמה ימים שוחחתי עם מישהו שלא הפסיק לדבר... הוא לא נתן לי הזדמנות לא להניח הנחות... הוא כל הזמן דיבר ולא נתן לי לשאול שאלות... איך אני יכול שלא להניח הנחות במצב כזה?!

 

[מיכל הררי]

מעניין.

הוא היה במצב של רוגז? במצב של התרגשות חיובית? או במצב של משהו שמטריד אותו? (זאת השערתי)

 

[סבגבגית]

מונולוג שמתחזה להיות דיאלוג

לא באמת שוחחתם. האדם מולו עמדת דיבר כאילו הוא כותב רשמים ביומן האישי שלו. בלי שום צורך בדיאלוג ואינטראקציה עם הסביבה. נראה שאם הוא היה עומד מול קיר הוא היה ממשיך באותו שטף דיבור והתלהבות... אולי כדאי להתייחס למצב הזה כך: כאילו אתה רק מקבל הצצה ליומן האישי שלו. בלי אפשרות לשאול שאלות. כמו לקרוא ספר מעניין שמגרה את הדמיון. אין דיאלוג מול הסופר. הדיאלוג הוא בינך לבין עצמך (ולדמיון, כמו לשמיים, אין גבול....)

 

[בעז האמן]

עוצר אותו ../images/Emo13.gif

מבקש ממנו לדבר קצת יותר לאט

אוטומטית שטף הדיבור שלו יעצר לרגע ואז אולי הוא ישים לב. מקשיב ומסנן את המידע שמגיע ממנו. אי אפשר להימנע מלהניח הנחות בכלל אז אני מנסה לא להיות מושפע בצורה כלשהי מהמידע שלו. עוצר אותו שוב ושואל אותו... אם הוא בשוונג ולא מאפשר לך לעצור פשוט לנקוט בפעולה כלשהי ולעצור אותו להגיד לו לא הבנתי אתה מתכוון לכך וכך ?

ואז לדחוף לו את השאלה.

 

[העוזרת]

לפי מה שאני מבינה,

הנחת הנחות היא מעשה אוטומטי של המיינד. אז כשהנחות מופיעות, אני חושבת שכדאי פשוט לראות אותן ולזהות אותן כהנחות. זה כבר הופך אותן למשהו שקוף וגלוי ומפחית את הכוח שלהן להציג את עצמן כמציאות. אני לא חושבת שצריך לעשות איתן משהו חוץ מלזהות שהן הנחות שהופיעו באופן אוטומטי ע"י המיינד. אז אם המיינד שלי מניח הנחות, שיניח הנחות. אני לא חייבת להסכים עם ההנחות שלו.