יש לי ספר שלם כזה
"אהבה דוחקת בבשר" מאת שלמה שבא. בהוצאת זמורה, ביתן, מודן. לא זכור לי שמצוטט שם משהו בעיניים אורליים אבל יש, למשל, על חובבי גופות: אמר רב אשי: אבר קשוי אי אפשר לכופו לעצמו, אבל אפשר לשמש לעצמו באבר מת שאיננו קשוי. וחייב על שתים - משום שוכב ומשום נשכב. (סנהדרין נ"ה) לגבי העניין האורלי, זה לא אמור להיות בסדר ההפוך? >ספל חמאה חושבת שזה מקרה קלאסי של לא כבולעו פולטו<
