לא כתבתי לאחרונה

[Pink Marshmallow]

לא כתבתי לאחרונה

הייתי כאן, ביקרתי, והתקשיתי להביא עצמי לכתוב.

ניסוי הקנאביס הרפואי הסתיים והסתבר שקיבלתי את הדבר האמיתי ולא הפלסבו.
אכן היה שינוי לטובה אבל גם המון הסתגלות מבחינה גופנית שכללה מכות חדשות והרעה במכות מוכרות.

לצערי, עם תום הניסוי התחלתי להרגיש די תקועה.
איכשהו, נתתי לעצמי ליפול לאופטימיות גדולה מדי ולהאמין שאולי הניסוי הוא שישיב אותי לתפקוד קצת יותר סביר.
זה לא קרה וקצת קשה לי להתמודד עם זה שאני חשה כאילו אני דורכת במקום.
לכן מצב הרוח הושפע והראש מלא במחשבות כל העת, מה עכשיו?

חוץ מזה, התחלתי התעמלות במים ובינתיים זה מאוד נחמד, גם אם לא קל לי. זה לפחות מחייב אותי להגיע ולקחת חלק, מה שקודם לכן בשחייה לא היה.
בקיצור - לא קל.

מה איתכן? מה חדש?
יש לכן עצות להתמודדות עם תקיעות?

 

[ויויאן טאץווד]

כיף "לראות" אותך

קודם כל לזכור שגם אם צעד קדימה וצעד תימני אחורה, יש המון דברים שאפשר לעשות, אבל לאט

שיקדמו אותנו אל עבר תפקוד טוב יותר.

אני יודעת שזה קל להגיד ויותר קשה לקיים, אבל צריך מאד להזהר עם ציפיות מטיפולים ספציפיים, זה טריקי כי אתה בכל זאת צריך לבוא עם אמונה ותקווה כדי שיהיה לך הכוח והמוטיביציה להתמיד בטיפול, אבל איכשהו צריך לזכור במאחורי הראש, שלא בטוח שזה יעזור, ואולי יעזור קצת.

אבל אני בעיקר חושבת שזו דרך. צמד המילים המפורסמות – ניסוי וטעייה – הן מתסכלות מאד אבל לפעמים גם דרך הלהבין מה לא, מתקרבים ללהבין מה כן.

אבל אני מאד מזדהה איתך, ההתרסקות של ציפיות היא קשה מאד. בעיקר הציפייה שלנו מעצמנו, ואיזו תקווה שנחזור להיות קצת יותר עצמנו של מלפני המחלה.
אבל זה כפי הנראה לא קו ליניארי, אלא באמת איזה מחול טנגו כזה של צעד קדימה- צעד אחורה, עד שמוצאים את הריקוד הנכון.

מקווה שזה לא נשמע קליאשתי ודודתי מדי. אני אומרת את זה מתוך החוויה של עצמי ולא מאיזה ספר אופטימיות קוסמית או משהו.
----

אשמח לדעת, רק אם בא לך לשתף כמובן, אם את ממשיכה עם המריחואנה הרפואית? או שהחסרונות עלו על היתרונות. שואלת בשביל עצמי כי אני בדיאלוג עם זה כבר די הרבה זמן, ועוד לא הבאתי את עצמי למצב שמסוגלת להכנס לניסוי הזה – וכל הכבוד לך שעשית את זה, באמת!
יש כמובן המון דברים שאני מנסה כרגע, או חושבת לנסות. אולי אכתוב לך בפרטי. בתחילת הדרך עם CBT עדיין לא ברור, כשיהיה לי משהו יותר ברור להגיד אחלוק עם כולם כמובן.

לגבי מה עושים עם תחושת תקיעות? קודם כל חיבוק והזדהות, אולי זה עוזר קצת שעוד מרגישים ככה, בכל מיני שלבים של הדרך. וגם אני לא מצליחה באמת נורא לשלוט במנגנון התקוות גדולות-אכזבות גדולות, למרות שמנסה להנמיך ציפיות. וההתרסקויות הן לא קלות.

השנקל שלי הם: אופטימיות לטווח הארוך, ריאליזם זהיר לטווח הקצר.

זו דרך ארוכה, אם מתסכלים רק על המשבצת שאנחנו דורכים עליה באותו רגע זה נורא מסתכל, אולי יעזור קצת להסתכל גם אחורה (סכמש"ים זו דרך נהדרת לעשות את זה) ולזכור שהיית בעליות ומורדות מסוגים שונים.
מקווה שתהיי פה יותר, רק אם זה מתאים לך עכשיו. להעזר בניסון של אחרים זה כמובן קיצור דרך משמעותי. והרבה תודה על השיתוף עם הניסוי קנאביס רפואי (כולנו רקמה אנושית אחת של שפני ניסיון שיכולים לחלוק את חוויותינו בנט).

ובהצלחה עם הבריכה. מזכירה לך לא לעבור את קו התשישות, אם זה קשה מדי, לעצור ולחשוב איך עושים את זה שיהיה פחות מתיש. להתמיד זה חשוב אבל לא להתאמץ יתר על המידה. פעילות גופנית מתונה וסדירה זה מה שאומרים שהכי עוזר - אז את בכל זאת במקום טוב

 

[Pink Marshmallow]

סליחה שלקח שנה לענות

כמו שהבנת, הייתי במקום הפחות הטוב עם המחלה.
השבוע אחרי עוד CBT משמעותי עבורי, פגישה בה דיברתי על העתיד וכו', הגעתי להארה חדשה ושיניתי גישה.
פתאום קלטתי שיש מצב שזה השיא. אולי זה הכי טוב שאגיע.
ניסיתי המון דברים, יש לי עדיין עוד כמה בדיקות חדשות בדרך.
אני אלך גם אליהן וכמובן אעקוב אחרי הבריאות, אבל אנסה להחזיר לעצמי את השליטה בחיים בעוד היבטים.
נמאס לי להיות חולה ורק אחרי זה בן אדם, אז החלטתי לשנות את המשוואה.
רוצה עבודה, לחשוב על העתיד והמחלה, היא ברקע וכמובן שאתחשב בה, אבל אנסה לא לתת לה מקום גדול כל כך בחיי.

התשובה שלך עודדה אותי כי השנקל שלך די מתמצת את תחושותיי.
מנסה לבדוק איך זה עובד, איך חיים עם זה באופן אחר.
בנוגע לקאנביס, ממשיכה איתו.
עבורי הוא לחלוטין היה שווה את המאמץ ותופעות הלוואי.
כזה הבדל בכאבים לא חוויתי זמן רב.
ויותר מזה, הבדלים קטנים שמשנים את החיים גם נרשמו ועשו לי רק טוב.
לצערי, בישראל כמו בישראל, גם אם זה יש בעיות בירוקרטיה ולכן קיימת אפשרות שהסדירות בקבלת התרופה תיפגע וזה בלגן בפני עצמו שאני מקווה שיסתדר.

אני אשמח לשמוע על ה-CBT שלך.
מה עשית, אם את מרגישה שעוזר או כל מה שתרצי לספר

ושוב סליחה שלקח שנה לענות.
מי כמוך יודע שיש תקופות שקשה לתקשר עם אנשים

 

[ויויאן טאץווד]

מה זה מבין.. אני

אכתוב כשיחזרו לי המילים

 

[ויויאן טאץווד]

באיחור ניכר, אבל שמחה לשמוע. מאד

הי יקרה,
גם לי לקח זמן להשיב.
מאד משמח לשמוע שלעומת ההודעה הקודמת שהיתה מיואשת, פה את כותבת דברים אחרים לגמרי.

מן הסתם עוד יהיו אפס ודאוס, אבל להסתכל אחורה לפעמים עוזר, להבין שכבר היינו שם ואפילו יצאנו מזה, או אפילו היינו במצב יותר גרוע. נראה לי שבמחלה הזו פרספקטיבה היא דבר חשוב במיוחד, גם כשבריאים אנחנו נוטים לשכוח מה שהיה, ופה בכלל יש בעיה עם הזכרון הרי

מה שמאד משמח זה שאת מרגישה שאת לוקחת שליטה, למרות שהמחלה מגבילה אותנו הרבה ואנחנו מאבדים הרבה שליטה ממה שהיה לנו לפני, גם אם יש טווח ממש קטן – אנחנו בסופו של דבר בוחרים. מה לעשות עם זה ובעיקר איך להסתכל על זה.

אני לא שוללת או מכחישה את זה שיש גם זעם ותסכול, שלא נדבר על הביורוקרטיה שהורגת אותנו סתם, ללא סיבה. זה לא מגיע לנו. ואני חושבת שזה חשוב לבטא ולתת מקום גם לרגשות שליליים (אני יודעת שלא כולם חושבים כמוני).

אבל אני מוצאת עם המחלה כל פעם מחדש שדווקא מתוך התסכול והאין אונים וזה שנראה שאין יותר אופציות, דווקא משם אתה מגלה דברים חדשים, שלא היית מגלה אם "הכל היה סבבה".

שמחה מאד לשמוע שהקנביס עוזר לך, אני רק יכולה לתאר לי איזה דרך עברת עם זה, עד שבשקלול סופי החלטת שהיתרונות עולים על החסרונות. ומקווה בשביל כולנו שנמצא מה מקל, ונותן לנו יותר כוח להמשיך את היומיום ולהתקדם משם. כי נגיד מחשבות על עתיד הן לא פשוטות גם כשאנחנו בריאים, לא כל שכן כשחולים.

אז בטווח תמרון שיש לנו, גם אם נדמה לנו שהוא מוגבל, לנסות באמת "לנהל" את המחלה, או בחלקים לקבל את זה שהיא מנהלת אותנו – נראה לי שזה באמת הדרך להתקדם למעלה.

בעיקר מאד שמחה לשמוע שהסיביטי עוזר לך. אולי זה יפתח פתח לכולנו....

אני מעדיפה עוד לא לכתוב על הסיביטי שלי, כי זה תהליך, שעוד לא ברור אם עלה על דרך המלך או לא. אבל כשיהיה מה, אשתף. חלק בפרטי אולי, אבל מה של"תועלת הציבור" כמובן גם בפורום הפתוח. וזה נהדר שאת משתפת גם בניסוי קנאביס ובכלל.

לחיי ההבדלים הקטנים!

ברכות,

 

[Sigal H]

אחפש את המילים.