לא כל יום יוצא לך

לא כל יום יוצא לך

לעשות סיור לימודי במקום מותו של אביך. כבר כתבתי כאן שאני לוקח קורס על ירושלים בתקופה העות'ומאנית, ושמידי פעם יש לנו סיורים. מצאתי שהסיור של מחר עובר, באחת מתחנותיו, דרך מבנה של בית-חולים עתיק, שמשמש כיום בית-חולים סיעודי, וזה אותו בית-חולים שבו מת אבא שלי לפני ארבע שנים, אחרי אשפוז ממושך של שש שנים וחצי. יהיה מוזר לעבור שם וללמוד על המקום, בלי שאף אחד שם יודע איזו היסטוריה יש לי במקום הזה. אני בטוח שאני מכיר אותו יותר טוב מכל הסטודנטים בקורס, ואפילו מן המתרגלת עצמה - אף אחד לא הגיע לשם במשך שש וחצי שנים בכל יום שישי ושבת, וגם בימי חול מדי פעם, ולא ראה את המצב הקטסטרופאלי של החולים שם, מצב שלא סותר, אגב, את הטיפול המאוד מסור של המתנדבים. נכון, מאז מות אבא שלי לא הייתי שם, אבל אני עובר ליד המקום כי הוא שוכן על אחד מצירי התנועה המרכזיים בירושלים. פתאום - זה אתר סיור שמלמדים אותי עליו...
 

funky n

New member
זה מצריך כוח

אני הייתי באשפוז יום קצת זמן אחרי שאמא נפטרה,ככה שהייתי צריכה לעבור על יד כל יום. זה עבר לי דווקא דיי בסדר,אולי כי לא עיבדתי את האובדן עדיין ואולי בגלל שאבא בא איתי. היום אני לא יודעת אם היה לי כוח לעבור שם כל יום,ובמיוחד לבד היה קשה לי. מה שהכי מפליא אותי זה הכוח של אבא,הוא עובד ליד ההוספיס שלה אז הוא עובר שם כל יום,ושם המקום באמת מזעזע. מזעזע אותי במיוחד,איך מקום כזה יפה מלא באוירה של שקט ומוות,מצמרר! אולי זה הרגל שבהתחלה קשה ואחר כך מתרגלים.. לא הבנתי,אם הסיור היה כבר,או שיהיה בעתיד. אם זה יהיה ,אתה יכול לספר על זה אם בא לך,לדעתי זה יכול להקל קצת. מצד שני אולי זה יגרור רחמים,לי אישית לא אכפת מזה,לא יודעת מה איתך. בכל מקרה תהיה חזק. מקווה שזה יעבור לך בקלות.
 
אז קודם כל - הסיור הוא מחר בבוקר

ועכשיו, כשאנחנו מתכתבים על זה, עולה לי בראש שיש צורה כזאת של תרפיות וטיפולים - לבוא במגע עם גורם הטראומה כדי להעביר אותה. אני מניח שהסיור מחר יהיה קל ולא יגרור קשיים מרובים - אבל יהיה מוזר בצורה בלתי רגילה...
 

eshkolit32

New member
למה שלא תנצל את הידע המוקדם שלך

על המקום ובזמן הסיור תתן משהו מהידע שלך, כלומר תספר משהו על המקום? אני מתכוונת לא מהפאן האישי, אלא - אם כבר אתה לומד ועושה סיור במקום, ואם כבר אתה אומר שאיש בסיור הזה לא מכיר את המקום כמוך - למה שלא תשתף בידע שלך את המתרגלת ואת שאר הסטודנטים? הסיור יכול להיות מוזר לך, אולי להציף אותך בתחושות קשות....אם תקח את זה למקום חיובי, זה יכול להפוך את החוויה לקצת יותר נעימה...מכל דבר הרי אפשר לחלץ משהו חיובי, אם רוצים.... מקווה בכל מקרה שתהנה מהסיור עד כמה שניתן.
 
האמת? אין לי הרבה ידע על המקום

חוץ מזה שהיום הוא עדיין פעיל בתור בית-חולים סיעודי...
 

A GIFT OF LOVE

New member
ללא נושא

לרוב אנשים לא אוהבים לחזור למקומות כאלה, אני מכירה המון אנשים כאלה ובטוחה שיש גם הרבה כאלה כאן, בפורום. זה לגיטימי ביותר. אבל יש כאלה שאוזרים עוז וכוח, מתמודדים ונוגעים עם כל הכאב במקומות הללו ובעצם מרפאים בכך את המקומות הכואבים שבפנים. אני זוכרת שהשנה, לפני שסבא שלי נפטר אבא שלי לקח אותי אליו, בדרך, באחת הקומות הוא עצר, נכנס והצביע על חדר מסוים ``כאן היה החדר של אמא`` הוא אמר לי, הערצתי אותו כל כך באותו רגע...
 
../images/Emo201.gifמבינה אותך.

כל כך מבינה. אני לא מעזה לנסוע בכביש שעובר דרך הבית של אבא שלי-זה ממש לא נראה לי הגיוני לעבור שם כשהוא לא ממתין לי בפתח.כל כך קשה.אני רק אומרת שתעשה מה שמרגיש לך טוב-ז"א אם אתה לא חושב שתוכל להיות שם אז אל תהייה-קח את הזמן.אני החלטתי שדווקא בזה אני מוותרת לעצמי-לא מרגישה שיכולה לעבור שם-ביג דיל,למה זה דחוף עכשיו? קח את הזמן. ואם אתה כן הולך אז שיהיה בהצלחה ועם המון כוחות!
 
זהו, הסיור הסתיים

ותודה, כמובן, לכל המגיבים. הקפדתי להגיע מוקדם כדי לשאול את המתרגלת הם התחנה של בית-החולים הצרפתי כוללת גם כניסה למבנה עצמו. היא פשוט אמרה שלא, ולא שאלה אפילו למה אני שואל את זה. אם היא הייתה שואלת - הייתי אומר את האמת. זו הייתה אחת התחנות האחרונות בסיור (שכולו נמשך, אגב, שעה וחצי) וכשהגענו לשם המתרגלת סיפרה כל מיני דברים שלא ידעתי על ההיסטוריה של המקום, אבל בשלב מסויים היא אמרה שהיא לא בטוחה למה משמש המבנה היום, ואמרתי לה שהוא עדיין בית-חולים סיעודי. אחת הבנות הדתיות בקורס (הפרט הזה רלונטי לפי דעתי) אמרה שעד היום, בשבתות בצהריים, אפשר להכנס למקום, ושיש ילדים דתיים מהרובע היהודי שמגיעים לשם בכל שבת. עד עכשיו שכחתי מזה שבשבתות תמיד היו מגיעות בנות דתיות כדיל להנעים את הזמן לחולים ולמבקרים. נזכרתי בזה כשהיא אמרה את זה. יכול להיות שבאיזשהו מקום כן רציתי שיהיה לי למי לספר שם שזה המקום שבו אבא שלי מת לפני כמה שנים. אבל הסיור עבר בלי שזה הגיע בכלל ללהיות רלוונטי בשום שיחה אישית שלי שם עם מי שאני מכיר שם. רוב הסיורים שלנו שם עוברים דרך תחנות חייו של אבא שלי. סיור אחד - עובר דרך תחנת מותו.
 
למעלה