לא כלום

גאנדAלף

New member
לא כלום

לפי מיטב ידיעתי הכ"ף ב´לא כלום´ היא רפה, אך כידוע אותיות בג"ד-כפ"ת בראש מילה דגושות. איך יתכן הדבר?
 
ויהי ערב ויהי בוקר...

או, בניקוד הטבריאני המקובל: וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר. חסר לך משהו? בלשון התנ"כית, ובכמה ביטויים שגורים גם בימינו אנו, בג"ד כפ"ת אינן מקבלות דגש קל בתחילת מילה אם המילה הקודמת הסתיימה בהברה פתוחה. אני בטוח שיש ביטויים נוספים מוכרים, או ציטוטים מוכרים, שאפשר לראות בהם את הכלל הזה - אבל איני מצליח להיזכר בהם כרגע.
אה, נזכרתי! מכיר את השיר "יברכך ה´ מציון"? זוכר את הפזמון החוזר? "וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל".
 

גאנדAלף

New member
השערה לסיבת התופעה

יכול להיות שהמילים נהגות בהפרש קטן ובכך ´מאוחדות´ למילה אחת (לאכלום/לוכלום, לאכן/לוכן, יהיבוקר, וראבנים), כך שחוקי הדגש מתייחסים לאות מבג"ד-כפ"ת כבתוך מילה.
 

גנגי

New member
ואכן צדקת.

בעברית המקראית התייחסו לפסוק (בהתאם לטעמי המקרא, כמובן, לא לסוף פסוק כפי שמצוין היום) כאל יחידה לצורך ניקוד. בימינו מתייחסים למילה כאל יחידה לצורך הניקוד, ועל כן הכללים שונים.
 

גאנדAלף

New member
../images/Emo32.gif תהליך דומה קורה בשפות הקלטיות

ובסינדארין, שפה מלאכותית כמו-קלטית שפיתח ג´.ר.ר. טולקין.
 

Meijen Shaggy

New member
בטח מישהו כבר ענה... ../images/Emo15.gif

אבל אני מתלהב מזה שאני יודע את התשובה, ואפילו הרהרתי בה ולמרבה האירוניה קיוויתי שמישהו ישאל בנושא... התשובה היא שעפ"י חוקי העברית, לא יבוא דגש בבג"ד כפ"ת לאחר מילה שמסתיימת באם קריאה, אלא אם כן יש סימן פיסוק באמצע. בעברית של ימינו החוק נשמט, אך הוא הוקפד הקפדת-יתר בתנ"ך. עם זאת, החוק נשתמר גם בביטויים שגורים כמו "לא כלום" שציינת, "כמו כן", "אף על פי כן" ועוד.
 
ואם לדיק

אז בגדכפ"ת מקבלות דגש אחרי הברה סגורה. לא - הברה פתוחה, יהי - הברה פתוחה וכו´
 

shilinger

New member
התופעה נקראת סנדהי

יש תופעה בלשון שנקראת סנדהי - זה אומר שכשיש שתי מילים שמחוברות בטעם מחבר (היינו יש ביניהן זיקה הדוקה) והמילה השניה פותחת באחת מאותיות בגדכפ"ת אז אותו עיצור בגדכפ"ת יהיה רפה ולא פוצץ כפי שהיה צריל להיות.
 
למעלה