לא יכולתי להתאפק...
הנה המאמר שכתבתי ל"גאווה 2000 ומשהו" (הסניליות חוגגת)
אתה עוד תגלה את העולם, אם תרצה או לא תרצה… / לירונר
איפה להתחיל? אז ככה… תמיד חשבתי שבגיל 16 אני אהיה בוגר, החלטי ועם ראש על הכתפיים מסתבר שטעיתי ואני לא יודע אם זה מטפשות, או מתמימות, או סתם מזה שאני צעיר וחרמן (כן, חרמן…) אז למה אני בטוח שטעיתי ? הנה התשובה… עד לפני כמה חודשים, כשעוד הייתי לפני גיל 17, חייתי בהרגשה ובידיעה שהחיים ההומוסקסואליים הם שחור ולבן מהבחינות הבאות : שיחסים מושתתים רק על מין שלעולם לא יהיה לך חבר או פרטנר קבוע שצריך להנות מהסקס ומהחיים כל עוד אתה צעיר, כי קשה להיות הומו מבוגר בחברה שלנו ומשהו שלא ממש קשור – שאיידס יכול להיות אצל כולם, אבל אליי הוא לא יגיע… אתם יודעים, משפט ה"לי זה לא יקרה" המפורסם. אז בינתיים אני לא יודע אם יש לי או אין לי איידס, אבל מפחד, ויודע שגם לי זה יכול לקרות… אז אולי נספר גם קצת סיפור אישי: אני הייתי אחד ששכב עם גברים מגיל 16 וחצי לערך שכבתי ללא קונדום, היו לי המון פרטנרים לסקס, סקס מכל סוג שהוא היום בדיעבד כשאני מסתכל על זה אני מרגיש שהייתי זונה, שרמוטה, אחד שנותן לכולם, כשמסתכלים על זה היום, מבינים שלהם לא היה נמאס, ואני בטוח שלי כן… מה גם שהיום אני גם מסתכל על עוד דברים, שבעבר לא הפריעו לי בעבר שכבתי עם אנשים שגילם היה פי 2 משלי, ואף יותר מבוגרים אפילו מאבא שלי וגם עם אנשים שהיו נשואים מגעיל, נכון? אני יודע, זה דיי פושטקי, זנותי ועלוב… ואז, יום אחד, נכנס בי השכל זה קרה בין השאר כשהגעתי לפורום בנים בלבד, ורשמתי הודעה וזה היה כל כך מסעיר, שהנושא לא ירד מהפורום שבועיים (לפחות לא ירד מסיכומי השבוע) אבל שוב, כשכבר הייתי כל כך קרוב ללכת לבדיקה – שוב שכבתי בלי קונדום… והנה, אני צריך לחכות עוד שושה חודשים, שביחד זה כבר חצי שנה, שלא נדבר על זה שאני חיכיתי יותר משלושה חודשים ולכן זה אפילו יותר… למען האמת? חשבתי שאני לא אצליח לצאת מזה, כי יעברו עוד שלושה חודשים, וחוזר חלילה. ולמרות שאין אומרים שבחו של אדם בפניו (או מול עינייו) אני רוצה לומר כמה דברים: התודה מופנית בראש ובראשונה לחברי פורום "בנים בלבד" , על כל העזרה והתמיכה הנפשית הרבה. תודה למאי - שאמנם לבדיקה שעליה דיברנו הלכתי מאוחר, אבל עם הרבה זכרונות מהפגישה איתה ותודה לגיא, מרמלד, מנהל הפורום, על הכל… הכל זה עידוד, תמיכה, הבנה, עזרה ויעוץ וגם על היד הקשה– "אתה ילד מטומטם" , אותו מאמר שהצליח לשנות ! הוא נכנס, ונכנס מאוד חזק אל תוך כולם, כי הוא כואב, נוקב, מעמיד במקום, ופונה לכולם אז למה הכותרת של המאמר מתייחסת? הנה התשובה למרות שזה "עולם" ביחיד, גיליתי "עולמות" עולם של פחד כאב וסלידה עולם של מציאות אחרת – לטובה ולרעה עולם של חברות, אחווה נפשית המשך =>
הנה המאמר שכתבתי ל"גאווה 2000 ומשהו" (הסניליות חוגגת)
